פרשת עיתונאי ערוץ 13, אביעד גליקמן, שנחשפה נוכח הזמנתו לחקירה משטרתית, מצריכה התבוננות זהירה, אחראית ומאוזנת. אין זה מקרה פרטי בלבד אלא מקרה הבוחן את מידת הבשלות של שיח ציבורי, את הבנת מושג "חזקת החפות" ואת האיזון הראוי בין חופש העיתונות לבין חובתה של המדינה לחקור תלונות פליליות.
גילוי נאות: אני מכיר את מר גליקמן זה שנים ארוכות, עוד מאז שימש כמאבטח בבית המשפט המחוזי בירושלים. מאז ועד היום נודע כאיש נבון, חרוץ, אחראי ומסור לתפקידו, גם כאשר עבר לזירה העיתונאית. עם זאת, דווקא משום היכרות אישית ודווקא משום ההערכה כלפיו, חשוב לומר בקול ברור: אסור לטשטש את הגבול בין הגנה על עיתונאי לבין מתן חסינות מדומה.
יש להפריד הפרדה מלאה וברורה בין שני עניינים נבדלים בתכלית: מחד גיסא, חובתה של המדינה להגן על חופש העיתונות ולמנוע כל ניסיון לפגוע בו - לרבות שימוש לרעה בתלונות כדי להרתיע עיתונאי מלעסוק בנושאים רגישים; ומאידך גיסא, חובתה של מערכת אכיפת החוק לבדוק תלונה פלילית כאשר היא מוגשת - מבלי להניח הנחות מוקדמות לכאן או לכאן, תהא זהותו של החשוד אשר תהא.
עיתונאי אינו חסין מהוראות החוק אך גם אינו חשוד מועד. אין מקום לייחס לו אשמה רק בשל היותו איש תקשורת, אך גם אין מקום להניח שהוא חף מעוון אך ורק משום שמילא תפקיד ציבורי או פרסם דברים שלא נעמו למאן דהוא.
נזכיר לכל המתלהמים ולכל שופטי הרשת, כי "חזקת החפות" איננה סיסמה ריקה מתוכן. היא עקרון משפטי ועקרון מוסרי כאחד. לא זו בלבד שאין להסיק מסקנות כלשהן כלפי מר גליקמן בעת הזו - אלא שאף אם יסתיים ההליך ללא כתב אישום, יהיה זה בגדר תיקון פומבי של עוול שנגרם, אם בכלל נגרם.
לא פעם חקירה דווקא נועדה לשם ניקוי שמו של אדם. חקירה מקצועית אינה עונש אלא אמצעי לאיתור האמת. לעתים תוצאתה היא סגירת התיק. כך ראוי שיהיה גם במקרה זה אם לא תימצא תשתית ראייתית של ממש.
כאשר מערבבים שיקולים זרים - פוליטיים, תקשורתיים, אישיים - בתגובה לתלונה פלילית, מאבדים את שיקול הדעת הציבורי. יש הנמהרים לטעון כי מדובר ברדיפה, ויש הממהרים לקבוע שמדובר בפלילים חמורים. כל צד נעול בעמדתו, לעיתים עוד בטרם נודע דבר על תוכן התלונה או ממצאי הבדיקה. זוהי דרך מסוכנת - לציבור, לדמוקרטיה, וגם לאותו אדם שניצב במוקד הסערה.
אם אנו חפצים במערכת אכיפה מקצועית, בלתי תלויה, עלינו גם לנהוג באחריות כאשר אדם מוכר מצוי תחת הזמנה לחקירה. לא לפטור ולא להרשיע, לא להגן מתוך נאמנות עיוורת ולא לתקוף בשם נקמנות רעיונית.
להגן על ההליך, לא רק על האדם
הדרך הראויה היא פשוטה אך אינה קלה: לאפשר למשטרה לבצע את עבודתה במקצועיות; לא להפעיל עליה לחצים - לא מצד תומכים ולא מצד מתנגדים; ולא לשכוח - גם כאשר מדובר באדם מוכר - כי כל אדם זכאי לכך שעניינו ייבחן באופן הוגן, חסר פניות, וללא חריצת דינו ברשתות החברתיות.
מר גליקמן זכאי, כמו כל אזרח אחר, להגנה על שמו הטוב כל עוד לא הוכחה אשמתו, ולבדיקה מקצועית ועניינית של כל טענה שהועלתה. כך מחזקים את שלטון החוק. כך מגינים באמת על עיתונות חופשית.
הכותב הוא שופט בדימוס, כיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים