החלו העבודות הבוקר (חמישי) להריסת המבנה ברחוב רוטשילד 45 בבת ים, הבניין שהפך לסמל האובדן הכבד בפגיעת הטיל האיראני שאירעה לפני כחודש. בפגיעה נהרגו תשעה בני אדם, עשרות נפצעו, ו-50 משפחות איבדו את ביתן. היום, הבאגרים שמוטטו את שארית הקומות העליונות סימלו את סוף התקופה.
הדר נעמי, אם לשלושה ותושבת הבניין ב-11 השנים האחרונות, עמדה לצד בני משפחתה וצפתה במתרחש. "כל הזיכרונות שלי שם", אמרה לוואלה, "זה מרגיש כמו חורבן. קשה לעכל שזה מה שקרה לנו. בזמן הפגיעה היינו בחדר שינה, קיבלנו התרעה להיכנס לממ"ק הקומתי ואז יצאה בטעות הודעה מפיקוד העורף שאפשר לצאת. יצאנו, והבן הגדול שלי אמר לי: 'אמא, אני מפחד, אני רוצה לישון איתכם'. ובדיעבד זה מה שהציל אותו".
היא מספרת על הרגעים הדרמטיים: "הטיל פגע בקומה העשירית, והעיף לבנה ענקית לתוך המיטה שלנו. כיסיתי את כולם, אחד היה בלול. אמרתי להם לילה טוב, ואז תוך שניות היה פיצוץ מטורף. הדף העיף אותנו מהמיטה. צרחתי לבעלי 'אתה חי?', ומשכתי את הילדים אחד- אחד החוצה. נפצעתי בגב מההדף. התקשרתי להורים רק כדי להגיד שאנחנו בחיים".
הסב, משה, מוסיף בכאב: "הנכד שלי, בן עשר, אומר לי שוב ושוב: 'סבא, הבית שלי נשבר'. הוא חזר לגמגם, היה בטיפול אצל קלינאית תקשורת, ועכשיו זה החמיר. הילד השני מסרב ללכת לגן, כולם פשוט הרוסים, תחושה של תהום. אלו היו שכנים שלנו, כמו משפחה".
יאיר משה, בעלה של הדר, מתקשה אף הוא לעכל את התמוטטות המבנה: "זה הופך את הבטן. תחושה של עצב, של חורבן, של בית שהלך ונגמר. אנחנו מנסים להשלים עם זה, אבל אין לנו צפי לעתיד. כל ההרוגים שכנים שלנו, אנשים שראינו יום יום. הם היו כמו משפחה".
הוא מתאר את התחושות: "הפגיעה בבת ים היא הקשה ביותר במלחמה. היו לנו שכנים, זוג מבוגר שהילדים שלהם נהרגו יחד עם אמא שלהם. מירו, מהקומה השלישית, היה איש של שמחת חיים. ובכלל, מה שמאפיין את בת ים זה אנשים שתמיד יושבים יחד למטה, מחייכים, מדברים. עכשיו הכל נגמר. כל שכן היה סמל בבניין. הנרצחים הלכו והבניין הלך איתם".
"אנחנו לא צריכים גיפט קארד. אנחנו צריכים מענה נפשי", הוסיף.
מעבר לאובדן הפיזי והאנושי, המשפחות מתלוננות על חוסר טיפול מצד הרשויות. "יש פה טראומות אמיתיות, בעיקר אצל הילדים", אומרת הדר. "אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לרדוף אחרי הרשויות. יש לנו ילד בן ארבע שצריך טיפול דחוף, ועדיין לא קיבל שום ליווי פסיכולוגי. זה לא פחות חשוב מתלוש או סיוע חומרי. כולנו צריכים מענה פסיכולוגי כדי להוציא את האסון הזה החוצה ולהתחיל דרך חדשה".
ראש עיריית בת ים, צביקה ברוט, אמר בשיחה עם וואלה: "התחושה היא של בוקס בבטן. אנחנו רגילים לבנות את העיר לא להרוס אותה. אני אומר לתושבים: מותר לבכות, אבל לא להתבכיין. אנחנו לא נשארים באתמול. אנחנו כואבים את לכתם של ההרוגים ואת כאבן של המשפחות, אבל מסתערים כבר עכשיו על המשימה הבאה: לבנות מחדש את המקום הזה, בזמן שיא, אולי הקצר ביותר שהיה במדינת ישראל".
לדבריו, "מדובר בפרויקט מורכב: שכונה שלמה, עם כ-20 מבנים שצפויים להיהרס, מהלך שבשגרה היה לוקח 15 שנה. אבל אם המדינה תסיר חסמים ותעביר את התקציבים הנדרשים אנחנו מאמינים שזה בהחלט אפשרי".
בנוגע לצורך בטיפול פסיכולוגי לדיירים שנפגעו הוסיף ברוט כי העירייה מסייעת לתושבים בהתנהלות מול כל הגורמים. "מול מס רכוש, ביטוח לאומי, המדינה. יש כיום עובד סוציאלי מלווה לכל משפחה, ורבים מהתושבים כבר פתחו בהליך הכרה כנפגעי טרור, שמאפשר גם מענה פסיכולוגי משמעותי. אנחנו נהיה אלה שמוודאים שהסיוע הזה אכן מגיע ולא נשאיר אף אחד מאחור".
