הרקטה שנפלה בקיבוץ נירים היא עוד הוכחה לכך שצה"ל לא באמת מוכן ל"יום שאחרי" ברצועת עזה או במילים אחרות: להחזרת כלל האזרחים לבתיהם ביישובים סמוכיי הגדר. המשפט: "אין הגנה הרמטית" לא מתאים לציפיות של תושבי הנגב המערבי שחוו את טבח היהודים הרצחני ביותר מאז השואה.
תושבי הנגב המערבי, במיוחד אלו המתגוררים צמוד לגדר, לא בהכרח מאמינים לטכנולוגיות שנפלו "לפלסטינים עם כפכפים" או למודיעין ולחיל האוויר החזקים במזרח התיכון, שהופתעו על ידי מחבלים על גבי מצנחי רחיפה ממונעים, אופנועים ואופניים.
לדעת מומחה ביטחוני ותיק מהאזור, התושבים רוצים לראות בעיניהם צבא ברצועת ביטחון קבועה ויציבה בין קו הבתים הראשון לגדר, ומעבר לכך. לא עוד פלסטינים תמימים לאורך הגדר שיכינו את המערכה הבאה אלא כוח צבאי גדול שיאכוף שטח השמדה ברור וקטלני נגד כל איום שיגיע מהאוויר, מעל ומתחת לקרקע. "התקיפה באיראן לא משכנעת את תושב ניר עוז לחזור אל ביתו וגם לא 'הפסקת האש הלבנונית'", אמר אותו מומחה ביטחוני מהאזור. יצאנו לבדוק, מה המצב בעוטף עזה.
מרחב העורף
מנהלת הגבולות וקו התפר בפיקודו של תא"ל ערן אופיר סיימה את רוב העבודות לשיפוץ ותיקון הגדר שנפרצה ונתלשה על ידי אלפי מחבלים אך בין מקטע למקטע ניתן לראות עובדים מבצעים תיקונים קטנים. גורמים בשטח סיפרו כי בחלק מהמקרים לקח לחמאס יותר מחצי שעה לפרוץ את הגדר ב-7 באוקטובר באמצעות ציוד הנדסי כבד.
מבחינת צירי התנועה הרלוונטיים, הציר הראשון הוא הציר לאורך הגבול ואורכו כ-64 ק"מ. הוא חודש, שודרג וכולל מצעי אספלט חדשים משני הצדדים. צירי הטשטוש שלצידו וגדר תיל בחלקם לא באמת מתוחזקים כראוי. הציר המרכזי השני הם צירי התנועה לרוחב הגבול. אותם הצירים שעל גביהם חדרו המחבלים היישר אל היישובים. כרגע, נראה שאין חדש: הצירים "החדשים" נשחקו על ידי טנקים, נגמ"שים, ג'יפים ומשאיות שחצו על גביהם מעורף מדינת ישראל לתוך שטחי הרצועה.
צה"ל נערך בעורף הסמוך לגבול עם כוחות חי"ר, ארטילריה, שריון והנדסה, נכונים לכל תרחיש במרחב. היקף הכוחות לא דומה בשום צורה להיקף הכוחות ב-7 באוקטובר. מנגד, טוענים גורמי צבא כי המצב הוא זמני מאחר ויש כוחות בעומק השטח שנלחמים ודוחקים את האויב, וטרם ברור מה יהיה היקף הכוח ביום שאחרי.
צה"ל שיפץ את רוב המחנות והמוצבים בשטחי אוגדת עזה והחזיר מצב לקדמותו. כאן גם המקום לביקורת, כי הציפיה היא לראות תכנון הנדסי חדש המשלב רכיבי ביטחון שלא רק מעלים את תחושת הביטחון של האזרחים אלא מהווים שכבת הגנה נוספת על זו הקיימת. צה"ל טרם הכריע לגבי מיקום מוצבים חדשים ולא הטמיע שינויים מרחיקי לכת.
מרחב החיץ
השטח הכלוא בין גדר הגבול ומערבה לתוך השטח הפלסטיני בטווח ממוצע שנע בין 750 מ' ל-1.2 ק"מ ובתוכו מוצבים של צה"ל שנועדו לשמש כוח מגן ראשון מפני חדירות. מקו הגבול ניתן לראות את העבודות ההנדסיות במרחב וחלק מהמוצבים שנמצאים בבנייה. חשוב לציין, כי לאורך הגבול יש הרס עצום בשטח הפלסטיני של בתים שנבנו בסמוך לגבול למעט מבנים בהיקף מצומצם מאוד שנותרו עומדים על תלם.
עמדות ה"רואה יורה" הן מערכות חצי אוטונומיות המבוססות על מקלע הנשלט מרחוק. חלקן הושמד בדקות הראשונות של המתקפה, ובאמצעות אחרות הצליחו להרוג מחבלים. ישנן טענות שצה"ל לא עיבה מספיק את המערך תחת הטענה שיש מרחב חיץ וכוחות בעומק השטח.
ניתן לראות מכל מקום בקרבת הגבול את התרנים שהיוו יעד הראשון להתקפת חמאס ב-7.10 באמצעות הרחפנים. צה"ל תיקן אותם. לא ברור כיצד צה"ל יגן עליהם במתקפת רחפנים עתידית, ולפיכך קיים פוטנציאל "לעוור" שוב המערכות של אוגדת עזה ופיקוד הדרום. לפי מקורות בצה"ל, ישנם פיתוחים חדשים שטרם נוסו, וכי יכולת הזיהוי והניטור השתפרה משמעותית.
לפי מקורות בצה"ל עדיין לא הסתיימה עבודת מטה שתקבע את הוראות ברורות לפתיחה באש ל"יום שאחרי" בשלל תרחישים בפרמטר הביטחוני. השאלה המרחפת: האם באמת יגדיר צה"ל את השטח מולו במרחב החיץ כ"שטח השמדה"?
התחקירים, הלקחים, והשאלות שנותרו
אחד הפערים החמורים שהתגלו בתחקירי פיקוד הדרום על המתרחש ביישובים והמוצבים היו תיקי ההגנה שלא היו תואמים לאיומים, לאיכות והיקף סדר הכוחות, אמצעי הלחימה, לציוד הצבאי ולמכשירי הקשר. לפי מקורות בצה"ל הסוגייה עדיין מצויה בתהליך שיפור ושדרוג.
צה"ל לא הציג עד היום תחקיר תשובה לשאלה: כיצד הצליח חמאס להחזיק במודיעין מדויק על היישובים, המחנות, המוצבים, שמות מפקדים ואישים בכירים ומיקומם במרחב. הדגש המרכזי היה על מידע שיוצא מחמ"לים לרשתות חברתיות ומידע שנמצא בסלולר של החיילים באזור. מכאן, עולה החשש שוב לזליגת מידע.