היתרון הטכנולוגי של ישראל: מהישג צבאי ועד לעיצוב סדר אזורי חדש

המלחמה בין ישראל לאיראן הוכיחה באופן מובהק כי יתרון טכנולוגי הוא נכס מדינתי אסטרטגי ממעלה ראשונה. היישום של חדשנות טכנולוגית לרוחב כל הספקטרום הצבאי, ההגנתי וההתקפי כאחד, היה גורם מכריע בהצלחות של ישראל במלחמה. כעת, ישראל ניצבת בפני הזדמנות חסרת תקדים למנף את יכולותיה הטכנולוגיות כדי לקדם שיתופי פעולה אזוריים, כאלה שעשויים להגדיר מחדש את כללי המשחק בזירת יחסי החוץ. לשם כך, על ישראל לאמץ אסטרטגיה לאומית כוללת כדי לעגן את מעמדה כמעצמה גיאו-טכנולוגית.

לטכנולוגיות כמו בינה מלאכותית (AI) ואחרות, מעצם טבען הדואלי כבעלות יישומים אזרחיים וצבאיים, פוטנציאל השפעה החורג הרבה מעבר למישור הצבאי בלבד; הן מאפשרות למדינה לייצר מנועי צמיחה חדשים ולשמר עמדה תחרותית בזירה הגלובלית. עוצמה טכנולוגית יכולה להיות מתורגמת אף לכוח פוליטי ולהשפעה דיפלומטית. מדינה שמפגינה יכולות חדשנות בתחומים בעלי חשיבות קריטית צוברת יתרונות כלכליים, מגבירה את התלות של אחרים ביכולותיה, ומשפרת את מעמדה במערך הבריתות והאינטרסים העולמי.

העימות האחרון המחיש את העליונות הטכנולוגית של ישראל בכמה זירות. היכולת של ההגנה האווירית הרב-שכבתית ליירט באופן יעיל מטחי טילים ונחילי כטב"מים אינה רק הישג צבאי. מדובר בהפגנה של עליונות טכנולוגית שמשנה את כללי ההרתעה, מאפשרת לישראל חופש פעולה צבאי רחב יותר, ומערערת את האסטרטגיה של יריבים המסתמכים על יכולות קינטיות ככלי הרתעה ותגובה עיקרי.

חימוש מדויק ויכולות תקיפה עמוקות הפכו לכלי אסטרטגי נוסף. הפגיעה ביעדים קריטיים בעומק שטח איראן - ממתקני גרעין ועד מפעלי טילים - היא תוצאה של יכולות מבצעיות ועליונות מודיעינית שנשענות על איסוף נתונים וניתוחם בזמן אמת בעזרת AI, ומאפשרות לישראל להקדים את יריביה בכמה וכמה צעדים.

בתחום הסייבר, שהפך לחלק אינטגרלי משדה הקרב המודרני, ישראל הפגינה יכולות התקפיות מרשימות שכללו פגיעה במערכות פיננסיות ובתשתיות אנרגיה ותקשורת. מנגד, הגנת הסייבר הישראלית סיכלה קמפיינים איראניים נרחבים.

הפגנת הכוח של ישראל מהדהדת בעולם הערבי ומשנה תפיסות עמוקות. בעוד ששיתוף פעולה עם ישראל עדיין נחשב לטאבו פוליטי בקרב מדינות רבות באזור, יכולות החדשנות של ישראל והאיום האיראני המשותף עשויים להוביל לשותפויות אסטרטגיות בתחומים ביטחוניים ואף בתחומים אזרחיים טהורים כגון טכנולוגיות מזון, חקלאות, מים וביוטכנולוגיה. בטווח הארוך, שיתופי פעולה מסוג זה עשויים לקדם תהליך של בניית מציאות אזורית חדשה, המקדשת שגשוג כלכלי המונע על ידי טכנולוגיה על פני נרטיביים דתיים לוחמניים.

בדומה, הוכחת היכולות של ישראל עשויה לפתוח דלתות לשותפויות גלובליות עם מדינות הנמצאות תחת איומים ביטחוניים גוברים. בין אלה נכללות חברות בנאט"ו שהסכימו לארונה להגדיל את ההשקעה הביטחונית ל-5% מהתמ"ג של כל מדינה בעקבות המלחמה באוקראינה, ומדינות באזור אסיה-פסיפיק המתמודדות עם האיום הסיני. תוכנית "כיפת זהב" של הנשיא טראמפ להגנה אווירית רב־שכבתית של ארה"ב עשויה לשמש זרז נוסף לשותפויות טכנולוגיות-ביטחוניות בהן ישראל עשויה למלא תפקיד מרכזי.

"אומת הסטארט-אפ" מקבלת כעת חיזוק משמעותי עם מיתוגה האפשרי כ"אומת הדיפנס-טק", עם פוטנציאל למשיכת השקעות נוספות, גישה לשווקים חדשים ויצירת הזדמנויות כלכליות עבור כלל המשק. התפתחויות אלה צפויות לספק מענה לאתגרים מסורתיים בתעשיית ההייטק הישראלית בדמות הגדלת כוח ייצור, צמצום החשיפה למהלכי חרם ודה-לגיטימציה, ויצירת תנאים משופרים להפיכת חברות סטארט-אפ מקומיות ל-"Scale Ups" גלובליות ומשמעותיות.

מרשימים ככל שיהיו, ההישגים הטכנולוגיים של ישראל כפי שבאו לידי ביטוי במלחמה, אינם מובנים מאליהם ואינם בהכרח חסינים לאורך זמן. הזנחה מצד המדינה בכל הקשור לטיפוח חינוך וידע מדעי, צמצום תקציבי מחקר, או הימנעות מהכשרת דורות חדשים של מדענים בתחומים בעלי חשיבות קריטית טומנים בחובם סכנה ממשית. בסיס ידע רחב, עמוק וחסין, הניזון מהשקעה מתמדת בתשתית מדעית-מחקרית פורצת דרך הוא חיוני להבטחת קיומו של ידע אסטרטגי המתורגם ליכולות חדשנות טכנולוגית גם בעתיד.

אנו נמצאים בתוך מרוץ חימוש טכנולוגי מתמיד, שמחייב אותנו להתמודד עם אתגרי העתקה ופיתוח מול יריבים שסימנו את סגירת הפער הטכנולוגי מול ישראל כמטרה אסטרטגית ראשונה במעלה. הם אינם קופאים על השמרים. כפי שהוכח לא אחת בעבר, הם ילמדו כל לקח, ינסו להעתיק כל טכנולוגיה, ויפתחו יכולות-נגד מול המערכות הישראליות. זהו משחק מתמיד של חתול ועכבר, שמחייב שמירה על חדשנות מתמדת ויתרון איכותי כדי להימצא לפני היריב צעד אחד קדימה, לפחות.

שמירה על יתרון אנושי ומודיעיני הינה חיונית לא פחות. מאחורי כל טכנולוגיה מבריקה עומדים אנשים - מדענים, מהנדסים, אנליסטים ועוד. ההכרה בחשיבותו של ידע מדעי כנכס לאומי באה לידי ביטוי במלחמה במהלכים כמו הפגיעה הישראלית במדעני גרעין איראניים ותשתיות ידע קריטיות, ובמתקפה האיראנית על מכון ויצמן שנתפסה כצעד תגובתי.

בעתיד הנראה לעין, הטכנולוגיה לא תוכל להחליף באופן מלא את הבנת העולם והאינטואיציה האנושית. השילוב של טכנולוגיה מתקדמת עם כוח אדם טכנולוגי ומודיעיני מיומן הוא המפתח לניצחון ארוך טווח, ולבניית אסטרטגיה שתשרת את ישראל בעשורים הבאים.

הכותב הוא חוקר חדשנות טכנולוגית ב-Mind Israel