בינואר 2025 יצא צה"ל למבצע "חומת ברזל" ביהודה ושומרון במטרה להחזיר את חופש הפעולה במחנות הפליטים, וההישגים לא איחרו לבוא: הצבא הצליח לפרק את ההתבססות של ה"קאטיבות" - התארגנויות טרור שחלקן ממומנות באופן ישיר על ידי איראן. המצוד שניהל בשיתוף פעולה עם שב"כ הוביל לירידה במספר המבוקשים הבכירים, מ-120 ליחידים בודדים.
גורם ביטחוני התייחס לירידה בהיקף הטרור ואמר כי "כבר אין כמו פעם תהלוכות חמושות במחנות הפליטים, אין ערי מקלט. בעבר, לפני שנה ויותר, לא ניתן היה להיכנס ללב מחנה הפליטים ג'נין, וכיום אין ירי על יישובי העוטף בקו התפר בכל שני וחמישי". לדבריו, כמות ההתרעות והתארגנויות הטרור היא מהנמוכות ביותר שהיו פה בשנים האחרונות. המציאות הביטחונית מאפשרת לצה"ל לפעול בכל מקום ברחבי יהודה ושומרון".
סוגיית מטעני החבלה טופלה גם היא ביסודיות, בדגש על צירי תנועה המובילים למחנות הפליטים בשומרון. "התחלנו עם מאות מטעני חבלה ונשארנו עם בודדים שאנחנו צריכים טפל בהם. זו מערכה שלמה", אמר הגורם.
במסגרת המבצע נהרגו יותר מ־1,000 מחבלים מהקרקע ומהאוויר, מתוכם כארבעה אחוז בלתי מעורבים. בנוסף, אותרו למעלה מ־2,000 אמצעי לחימה. "אנחנו אגרסיביים מאוד, אבל גם מאוד מדויקים," אמר הגורם, והוסיף כי "מי שבוחן היום את מחנות הפליטים בשומרון רואה שהם לא דומים לשום דבר שהכרנו. אלו היו מרכזי הכובד של התארגנויות הטרור. בשלב מסוים הבנו שבלי לקחת מהם את מחנות הפליטים, לא ניתן יהיה להשיג הישגים נגד הטרור לאורך זמן. וכיום? אנחנו נמצאים ברף הטרור הנמוך ביותר מזה שנה וחצי".
בהתאם לכך, מפקד אוגדת יהודה ושומרון, תת-אלוף יקי דולף, ביקש להיכנס למחנות הפליטים ולהישאר בהם לפחות שנה. "כששאלו למה שנה, התשובה הייתה: 'כי צריך לעצב אותו מחדש, להפוך אותו לשכונה, וזה מה שרואים היום'". הפעילות במחנות הפליטים הבריחה המון חמושים אל הערים והכפרים באזור. בעקבות כך, צה"ל מחלק את הכוחות בהתאם בין המחנות, לערים ולכפרים כדי להמשיך את הלחץ על תשתיות הטרור, שבא לידי ביטוי במעצרים בודדים, אך לפי הערכת הגורם הביטחוני, המסה המצטברת היא זו שתכריע.
הגורם הוסיף כי "כרגע אי אפשר לנטוש את מחנות הפליטים. אנחנו מכינים את המחנות ליום שבו נצטרך לצאת משם. יכול להיות שייתנו לי פקודה עוד חודש לצאת, ולכן אנחנו מעצבים את המחנה בצורה כזאת, שאם נצטרך לצאת יהיה ניתן לפעול בו בצורה חופשית, שתהיה גישה לכל מקום במחנה".
צה"ל הגדיל את הכוחות מ-13 גדודים ל־22 גדודים לפחות במטרה לעבות את ההגנה בקו התפר, להגן על הצירים וסביב היישובים, וזאת במקביל לפעילות בעומק השטח הפלסטיני. בנוסף לכך, עברה אוגדת יהודה ושומרון לפעילות במסגרת צוות קרב חטיבתי (צק"ח). בתחילת המבצע, חטיבת כפיר פעלה בגזרה עד שהועברה לרצועת עזה, ולאחר מכן פעל צק"ח ביסל"ח, לצד גדודי המילואים של האוגדה. עם זאת, הדגיש גורם ביטחוני: "אין תחליף לקטלניות של גדודי החי"ר הסדירים".
בצה"ל מאותתים כי אין כל כוונה להישאר לנצח במחנות הפליטים ובקרוב תתבצע נסיגה, אך תחת התנאים שנוצרו, יהיה ניתן לחזור בהחלטה צבאית ולשמר את חופש הפעולה. "אם הם יחזרו למחנה, הרשות הפלסטינית תצטרך לסדר מחדש את התשתיות במחנה: מים, ביוב, חשמל, כבישים", אמר הגורם.
בצה"ל בודקים גם שיטות ודרכי פעולה לשליטה מחודשת על הכניסות למחנות הפליטים, תוך ביצוע בידוק ביטחוני ובירור זהות הנכנסים במטרה למנוע התבססות של טרור. בנוסף, במערכת הביטחון הסבירו כי נשקלת האפשרות להקים יותר תחנות משטרה פלסטיניות במרחב המחנות על מנת למנוע איומים שיפרו את המשילות. יש גם מי שהעלה בקרב הדרג המדיני רעיון להרוס לחלוטין את מחנה הפליטים, למשל בג'נין, ולבנות במקומו שכונה חדשה, בדומה לרוואבי שבצפון־מערב רמאללה.
איך הציבור הפלסטיני לא מתקומם?
חרף ההחלטה הישראלית לא לאפשר עבודה של פועלים פלסטינים בישראל, אין "שבירת כלים" מצידם. "הציבור הפלסטיני אדיש, הוא רוצה לחיות, הוא לא מתנגש. התפקיד של צה"ל הוא למנוע כניסה של הציבור ביהודה ושומרון למסלול של אלימות".
לפני 7 באוקטובר עבדו בישראל ובאזורי התעשייה ביהודה ושומרון למעלה מ־200,000 פלסטינים. כיום, לפי הערכות, ישנם כ־40,000 שוהים בלתי חוקיים בישראל, במקביל ל־10,000 פועלים פלסטינים חוקיים בישראל, ועוד כ־20,000 פועלים פלסטינים באזורי התעשייה ביהודה ושומרון. שאר הפועלים מצאו חלופות תעסוקה.
כמו כן, לא ניתן להתעלם מהאתגר הכלכלי המשמעותי ביותר של הרשות הפלסטינית, אי העברת כספי הסילוקין, שמונעת ממנה את היכולת לשלם משכורות ולמשול, לרבות פגיעה במנגנוני הביטחון. לכן, ובהתאם ליציבות הביטחונית היחסית, העלו גורמי ביטחון בפני הדרג המדיני המלצות להכניס יותר פועלים פלסטינים לעבודה בישראל.