תפס אמריקה: זו הסיבה האמיתית שבגללה יוצא נתניהו לפגוש את טראמפ

נתניהו יוצא לוושינגטון בפעם השלישית מאז נבחר טראמפ - וככל הנראה בפעם ה"לפני-אחרונה" (האחרונה נשמרת לערב הבחירות) טרם יעמוד למשפט הציבור, זה שיכריע לא רק את עתידו הפוליטי, זה שבמסגרתו הוא מבקש עוד סיבוב על הקרוסלה, בטרם יעמוד למשפט ההיסטוריה, אלא עוד קודם לכן גם את משפטו הפלילי.

מה הקשר בין זה לבין 20 אומללים שנאבקים בכל יום על עוד מעט חמצן? למרבה הצער יש.

יציאתם, כמעט במקביל, של ראש הממשלה לפגישה עם הנשיא האמריקני ושל צוות המשא ומתן לקטאר, מלמדת כי יש טיוטה מתקדמת להסכם. כלומר, על אף מכשולים בדרך לעסקה, על אף משברים ואולי גם פיצוצים, חלקם יזומים (שלא לומר "מבוימים") - שימרטו כהוגן את עצביהן של כ-50 משפחות מטלטלות בין תקווה לשיברון לב, יהיה בסוף הסכם.

קווי המתאר שלו ברורים: חמאס יזכה לעוד כוח, למשל בסילוק אותן חמולות של פושעים שישראל מציידת בנשק ושליטה טובה יותר על חלוקת המזון, מה שיבטיח את הישרדותו כבעל הבית ברצועת עזה. ישראל תזכה לחותמת רשמית על הבסתו.

איך דרים שני אלה בכפיפה אחת? מעשית הם לא. תודעתית הם כן - ועל זה בדיוק מתנהל המשא ומתן כרגע.

אם חמאס יקבל הלכה למעשה את השליטה על חלוקת המזון לאוכלוסייה לידיו, אבל יבטיח לא לעשות מזה "עניין" אלא לשתף פעולה עם פסאדה בינלאומית, יוכל נתניהו להציג זאת כהישג לשותפיו שמאיימים לפרק את הממשלה בכל רגע נתון, אבל מתפללים בליבם להישרדותה-הישרדותם (מתי יוכל עוד סמוטריץ' לתבוע לעצמו תיק כה בכיר כמו האוצר בתוספת תיק ערטילאי במשרד הביטחון? וזה עוד תחת ההנחה שיצליח לעבור את אחוז החסימה).

בניגוד להצהרותיהם הלוחמניות, זה יספק אותם. זה יספק גם את דעת הקהל: נשיא ארה"ב, זה שאישר בקולו - ובניגוד לחוות הדעת של כל מומחה בעל שם עולמי, כולל גופי המודיעין בארצו - שישראל וארה"ב השמידו את היכולת הגרעינית האיראנית, יספק הצהרה דומה על חמאס. כל מה שיידרש מהארגון בתמורה הוא להסוות את חגיגות הישרדותו.

מזוודות הכסף לא נמוגו, הן רק שינו צורה לסיוע-הומניטרי וישנו עוד פעם צורה לממשל עתידי שהשם על לשכתו יוחלף מחמאס וג'יהאד אסלאמי למשהו שיהיה קל יותר למכור לציבור הישראלי. ישראבלוף מלא, שהשאלה היחידה היא כמה חיילים עוד ישלמו בגופם עד שיוצג לדעת הקהל הסכם הביניים, בואכה מצב קבע, אפילו ללא הסכם מפורש ומלא. צמרמורת.

מצב הביניים העדין יאפשר לנתניהו עוד גרירת זמן במשפטו, שניכר שאפילו השופטים עצמם אינם נלהבים לקדם. הוא כבר נמצא קרוב לפגרת הקיץ, אחר כך לחגים, אחר כך ייחל המתן על ההסדר הסופי - ואז יוכרז על בחירות, מוקדם יותר ממועדן המקורי, אבל לא בהמון - אלא אי שם ב-2026.

נתניהו כבר התחיל בקמפיין הבחירות שלו. הביקור בניר עוז היה תחנה ראשונה במסע - ונתניהו עבר אותה בהצלחה. עצם הביקור ראוי כמובן - ותומכי ראש הממשלה רשאים לטעון במידה רבה של צדק שמי שמחו נגד הביקור הם אותם אלה שמחו כנגד העובדה שטרם התקיים... משמע, מי שימצאו דופי בכל מעשה (או הימנעות ממעשה) של ראש הממשלה.

כל השאר היה ציני להחריד, כולל החיבוקים, הפנים מלאות הקשב וההזדהות, דמעה בזווית העין. דרעי זקוק לבצל כדי לבכות בתשדיר בחירות? נתניהו יכול לגרום לבצל לדמוע, אם רק ירצה. הביקור (הראוי לכשעצמו, כאמור) בקיבוץ שהיה לסמל ההפקרה היה מבויים לתפארת.

גדי מוזס, איש יקר שהתנחל בלבבות אומה שלמה, הגדיר זאת אף מבלי שנתכוון לכך. הייתה לו רשימת טענות קשות לראש הממשלה. למה לא הטיח בפניו את הדברים? נשאל באולפן חדשות 12 והשיב: "מטעמי נימוס". על זה בדיוק בנה נתניהו: על העובדה שלגדי יהיה לא נעים ואת עינב צנגאוקר ינחה האינסטינקט החייתי-אימהי להיות מחויבת לבנה השבוי.

מי שעקב אחר התגובות ברשת וראה שם ביקורת על הציניות המחושבת, לא עוקב אחר הקבוצות הנכונות. באלה ששייכות לבייס, מחאו כפיים לנתניהו על שהואיל לסלוח לצנגאוקר על דבריה הקשים נגדו.

ליכוד השורות חשוב לנתניהו לא בגלל הגרעין הקשה של 20+ מנדטים שיהיו לו בכל מקרה, אלא כדי להניע את אלה שתמכו בו בעבר, אבל מבינים מה גדול חלקו במחדל ה-7 באוקטובר ועלולים לנצל את שבתון הבחירות כדי להישאר בבית.


אין מקום לביקורת על פדוי שבי ועל אמא שלא ישנה לילה שלם כבר כמעט שנתיים. שניהם הפכו בעל כורחם לפיונים במסע הבחירות של נתניהו. משתמש וזורק.

לפעמים זה קורה גם במגרש הביתי שלו, כפי שלמד על בשרו ד"ר עומר דוסטרי, שסולק בן לילה ובמהלך השבת. דוסטרי משלם את מחיר המידור של המכונה "הגברת" ממידע רגיש.

על בשרו למד הדוקטור את שיודעת כבר שורה של אנשים שלא היו קרובים מהם לנתניהו, עד שהורחקו באחת. חלק פנו נגדו, חלק מלקקים את פצעיהם. חלק עדיין לא מבינים בדיוק מה קרה להם (למשל האלוף במיל' אלי שרביט, שבמשך חצי-יממה מדד את חליפת ראש השב"כ).

בקרוב זה עלול לקרות גם לאלוף דוד זיני: אצל נתניהו אתה קיים רק כל עוד אתה מועיל לו. חצי-וויקאנד עם "המשפחה הקרובה" הספיק לו כדי שדוסטרי יהפוך למטרד, לשק חבטות שצריך לספוג כמה מהלומות כדי שהנסיעה לוושינגטון תהיה נעימה וחלקה.

ובכל זאת נתניהו מהמר. לא רק על מה שיקרה לחיילי צה"ל מהרגע שבו הוחלט על הסכם ועד למימושו בשטח. לא רק על עצביהם המרוטים של משפחות החטופים ולא רק על הפיכת מקורבים לעדי מדינה בפוטנציה. הוא אפילו לא מהמר על הפרטנר שלו להסכם - שכן אם הוכיח נתניהו משהו בשנות שלטונו הארוכות שקדמו ל-7 באוקטובר, זה שהוא יכול לקיים הבנות שקטות עם חמאס.

הוא מהמר מפני שהשושבין של העסקה הנוכחית הוא טראמפ. לטראמפ יש מיליון סיבות טובות לאכוף את ההסכם על הצדדים ולהוציא את נתניהו גדול. הבעיה היא שהוא טראמפ: מספיק שיבוא על הצד הלא נכון לפגישה, עצבני בגלל המפלגה החדשה שמקים במימון בלתי נדלה, חברו-לשעבר שהפך ליריב, אילון מאסק - והנשיא עוד עלול לקרוע את ההסכם שעוזריו ניסחו.

כך או כך נתניהו דומה למאמן כדורגל שלמרות שהתוצאה היא תיקו, מבקש משחקניו להניע כדור לרוחב. הוא כבר היה בפיגור בגלל 7 באוקטובר ועקץ במתפרצת עם לבנון וסוריה. היה בפיגור בגלל הדשדוש בעזה - ושוב איזן במתפרצת דרך האגף האיראני. עכשיו הוא מחפש להבקיע בשלישית, קרוב מספיק לבחירות כדי למנוע שוויון נוסף. למזלו הקבוצה שמולו עושה את כל הטעויות שיאפשרו לו להשיג את מבוקשו.

אזרח ישראלי מפוכח, שהמחלקות ר"ב-רל"ב עוד לא שיבשה לחלוטין את שיקול דעתו, צריך לקוות שהצלחתו תשיב כמה שיותר חטופים למשפחותיהם, שתגבה כמה פחות קורבנות ממשפחות חדשות

גם אם המחיר יהיה למשל נסיעה של מירי רגב, שרת ההפקרה בכבישים, לקפריסין ויוון כדי להודות להן על הסיוע במבצע (שלא באמת היה, אלא אם כן שבועיים של שהות כפויה בחו"ל ורכישת כרטיס טיסה חדש במחיר מופקע יכולים להיחשב מבצע מאורגן) השבת ישראלים לארצם, משל הייתה רגב פרס יקר בתוך ביצת-הפתעה.

נו מילא, שיהיה. הן התרגלנו כבר לממשלה תימהונית-נהנתנית שאינה מתפקדת. תטוס רגב לאתונה, יטוס נתניהו לוושינגטון - והלוואי שישוב עם הסכם שיסיים סיוט בן שנתיים. או אז ילך לבחירות בתנאים שלו - ויתן לכולנו די זמן להרהר האם היינו רוצים שהאיש הזה ירכיב גם את הממשלה הבאה, אפילו בהינתן שאלטרנטיבות אינן נראות כמשהו להתברך בו.