ענקים!

מאת שי גולדן

חשבנו שראינו כבר הכל אתמול בבלומפילד, אבל לג'יינטס זה לא הספיק. הם רצו 1:10 משלהם, והשיגו זאת תוך הצגת הפוטבול המרשים, המשכנע והמלהיב (!) ביותר של קבוצת ג'יינטס בשלושים השנים האחרונות. 0:41, זו התוצאה הערב ב"מדולנדס", בגמר ה-NFC בין ניו יורק למינסוטה. לפני המשחק כולם דיברו על קרב הענקים בין ההגנה של ניו יורק להתקפה המהוללת של מינסוטה. קיבלנו את ההפך המוחלט. ההתקפה של הג'יינטס הציגה את הגנת הויקינגס במערומיה לעיני כל העולם.


יותר מכל היה זה היום של קרי קולינס, הקווטרבק של ניו יורק. קולינס שבר את כל שיאי המסירה בספר של הג'יינטס במשחק החשוב ביותר בקריירה שלו (כבר באמצע הרבע השני!). הוא מסר ל-338 יארד וארבעה טי.דיס לאחר 30 דקות של פוטבול בלבד! לפני שנתיים כשהג'יינטס החזירו אותו מ(כמעט) פרישה, איש לא האמין שהוא יחזור להציג את היכולת שלו מימי קרוליינה. הם צדקו, היום בערב הוא נתן את המשחק הטוב ביותר בחייו ואחד הגדולים של קווטרבק במשחק אליפות ובכלל. הוא סיים את המשחק עם 383 יארד ו-5 מסירות לטאצ'דאונס.


הג'יינטס הנחיתו את הנוק אאוט שלהם, כבר לאחר 2:30 דקות. אז עמדה התוצאה על 0:14 לטובתם, לאחר שתי מסירות לטאצ'דאון של קולינס, אחת לאמאני טומר והשנייה לרוב קומלה. טומר, שיומיים לפני המשחק עוד נעזר בקביים בכדי להתייצב על רגליו, הוסיף עוד תפיסה אחת לטאצ'דאון. הויקינגס ניסו להתאושש מהסנוקרת המהממת שחטפו, אבל הגנת הג'יינטס שמרה על המוניטין שלה כאחת הטובות בליגה והחזיקה את הויקינגס על שלושה מצבי דאון ראשון בלבד במחצית הראשונה ו-40 יארד כוללים בהתקפה. משהו כמו מסירה ממוצעת של דונטה לרנדי בכל יום נתון.


קולפפר ראה את קו התתקפה שלו מתפרק לגורמים מול הלחץ הבלתי פוסק של סטרהאן, ארמסטד, המילטון, בארוו וסדריק ג'ונס. הקו האחורי של ניו יורק, שנחשב לנחות מול צמד הרסיברים של מינסוטה, מצא את קולפפר מבולבל ולא מדוייק וחטף לו שלושה כדורים במהלך המשחק. דונטה הסתפק ב-78 יארד ב-13 מ-28. עגום. סיהורן ודייב תומס שיתקו לחלוטין את קרטר, מוס והאטצ'ט, שמעולם לא נראו כל-כך חסרי אונים. כל אחד מהם גם חטף כדור מדונטה כבונוס וחותמת על התצוגה המרשימה.


אבל הסיפור האמיתי הוא ההתקפה של הג'יינטס שהציגה שלישיית רסיברים אנונימית לגמרי אשר דהרה על גל הטירוף שאחז בקרי קולינס והשיגה מעל 400 יארד בתפיסות! אמאני טומר, ג'ו ג'רוביציוס ואייק איליארד נדמו כאילו הם באימון מסירות מול קונוסים. רוברט גריפית', הסייפטי של מינסוטה הגיע כמו "חסד של אמת" לזירת התאונה, רק כדי לקבוע את מותה של ההגנה שלו. פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, וכו' וכו'.


הויקינגס, שפחדו ממנחוס משחקי הגמר המפורסם שלהם לא היוו יריב לג'יינטס בשום שלב של המשחק. הגארבאג' טים התחיל כבר 5 דקות לתוך רבע השני כשניו יורק ברחה ל-0:24, אחרי טאצ'דאון של ג'רוביציוס ממסירה של קולינס. קולינס עמד בכיס שלו, נקי מדאגות, מוגן על ידי רון סטון ולומאס בראון המצויינים, שהדפו מעליהם כמו זבובים את הנסיונות הפתטיים של הויקינגס לייצר פאס ראש עליו. מחזה עצוב. משפיל. רוצים מספר מדהים נוסף? בבקשה: ההתקפה של הג'יינטס השיגה שיא מועדון בכל הזמנים של 524 יארדים. הויקינגס הסתפקו בחמישית מהסכום.


ביציע ישב רד מקומבס, הבעלים של הויקינגס, שקיווה להביא את מינסוטה סוף-סוף לסופרבול, לאחר 24 שנים. הוא הטיס במיוחד את הנכדים לחגיגות אליפות ה-NFC, אך לחינם. החגיגה האמיתית התנהלה על הקווים של הג'יינטס, שם לורנס טיילור, האיש המזוהה ביותר עם ניו יורק הגדולה של שנות השמונים ותחילת התשעים, החליף דאחקות וכאפות עם כל הספסל של ניו יורק.


לאלו ביניכם שמחפשים הקבלה לענפי ספורט אחרים כדי להבין את גודל הסנסציה (לא של התוצאה עצמה, אלא של הדרך בה הוצגה) נשווה זאת למשחק גמר גביע האלופות בכדורגל בו ברצלונה נותנת למנצ'סטר שמינייה. לא פחות. העונה המשוגעת, שבפלייאוף נדמה שנרגעה קצת, חזרה ובגדול.


לויקינגס מחכה קיץ ארוך במיוחד בו ייצטרכו להחליט, לא רק אם בדעתם להמשיך לחלום על סופרבול עם הגנה המדורגת 28 ב-NFL, אלא גם אם היא בוטחת בדניס גרין, אשר ברא אותה בצלמו, להובילה לארץ המובטחת. זמנים קשים תובעים תשובות קשות לשאלות קשות, ו 41:0, היא השאלה הכי קשה שאפשר לשאול בפוטבול. נדמה לי שלמקומבס, באיזשהוא מקום נשבר.


הג'יינטס הפכו מהקבוצה שאף אחד לא רוצה לראות, לחיקוי הכי טוב לסט. לואיס ראמס מאז הסט. לואיס ראמס עצמם. קרי קולינס גילם את דמותם של קרט וורנר, ברט פארב ודן מרינו -ביחד- יותר טוב מכל אחד מהם. אני מקווה שמישהו הקליט לו בבית את המשחק, משום שהוא עצמו יתקשה להאמין, גם בעוד חודש מהיום, שבאמת שיחק פוטבול ברמה הזאת.


סדרי עולם התהפכו הלילה בניו יורק, חברים. כל מה שידענו (או לפחות חשבנו שידענו) על ה-NFL, הוטח בחזרה בפרצופנו. כעת יש להסיר את הקסדה בפני ג'ים פאסל, ג'ון פוקס (מתאם ההגנה) ושחקני הג'יינטס ולתמוה איזו ניו יורק תופיע לסופרבול בעוד שבועיים, האם הקבוצה ההגנתית האפורה? ואולי, לעוד שישים דקות של חסד, נקבל את הג'יינטס המופלאים, שלא הכרנו עד היום?


בעל הבית השתגע. הג'יינטס הולכים לסופרבול!