אתמול היה יום מושלם כדי להבין איך וכיצד בנימין נתניהו שולט במדינת ישראל כל כך הרבה שנים, ואיך לא מן הנמנע שגם אחרי האסון הגדול ביותר בתולדותיה, ייתכן שהוא עוד ימשיך לשלוט. לא בגלל ההישגים המזהירים באיראן או השלום האזורי שאולי בפתח, וגם לא בגלל שהוא פוליטיקאי מבריק שיודע לגרום לכל המדינה לרקוד לפי המנגינה שלו - אלא בגלל שהאופוזיציה הישראלית שממולו היא תזמורת חובבים שמנגנת ללא מנצח, במקום להתאחד בקול גדול אחד נגדו.
להיפך - נתניהו מנגן, והאופוזיציה רוקדת, כפי שהתגלה אתמול בצהריים בהצבעה בוועדת הכנסת על הדחת יו"ר חד"ש-תע"ל, איימן עודה, שעברה בקולותיהם של ח"כים מהמחנה הממלכתי, יש עתיד וישראל ביתנו, שהצביעו יד ביד עם חברי הקואליציה הקיצונית ביותר בתולדות ישראל - על מהלך שכל כולו השתקה והפחדה של הציבור הערבי ונבחריו.
את המהלך יזם ח"כ אביחי בוארון (ליכוד) בתגובה לציוץ של עודה מחודש ינואר, שבו השווה בין חטופים למחבלים - ציוץ שזכה גם בזמן אמת לגינויים מקיר לקיר. הייעוץ המשפטי לממשלה ולכנסת קבע בפירוש שעודה לא חצה את הרף של תמיכה בטרור שנדרש לפי חוק ההדחה, אך הרוב בוועדה הכריע לדרוס את דעתם - כולל נציגים של מפלגות שבכל יום אחר מתיימרות להגן ולהיאבק על הדמוקרטיה ושלטון החוק.
בהתחשב בעמדה המשפטית המוצקה, גם אם ההדחה של עודה תגיע ל-90 האצבעות הנדרשות בהצבעה במליאה כדי להפוך לסופית - היא צפויה להיפסל בבג"ץ. עד אז, מסע החבטה והרדיפה בעודה ממלא עבור נתניהו והליכוד מטרה ישנה ונושנה: דה-לגיטימציה לח"כים הערבים ודיכוי אחוזי ההצבעה בציבור הערבי - שני מרכיבים אסטרטגיים באפשרות להחליף אותו בבחירות הבאות. והמשת"פים שלו באירוע הם חברי האופוזיציה שבכל יום אחר מתיימרים לנצח ולהביס אותו.
על הדרך, ההדחה של עודה גם תוקעת טריז נוסף באופוזיציה, כשהסיעות הערביות הזועמות הודיעו על החרמת העבודה השוטפת המשותפת. גם כך, כבר שנתיים וחצי, רוב ראשי מפלגות האופוזיציה לא מוכנים להתכנס עם עודה ועם יו"ר רע"ם מנסור עבאס באותו חדר, ולהפגין חזית מאוחדת על אף נושא. לא צריך לדמיין מה היה קורה אם המצב היה הפוך, אם נתניהו היה ראש האופוזיציה - כי כבר היינו בסרט הזה, בזמן ממשלת בנט-לפיד, כשבלי כאבי בטן, כל בלוק הימין בראשותו הצביע עם הח"כים הערבים והפיל את תקנות יו"ש. גם את איימן עודה הוא היה מציל - אם זה היה מקדם את שובו/הישארותו בשלטון, והשופרות כבר היו מוצאים דרך להלבין את זה בבלוק. תשאלו את מנסור עבאס.
אבל לאופוזיציה ממולו אין מנהיג. היא מפוצלת ומפולגת, ומנגנת באלפי קולות - ואף אחד לא מסנכרן את הכול לקול אחד חזק וברור אל מול הממשלה הלא מרוסנת שלו. וזאת אחת הסיבות - אם לא הסיבה - שהוא הצליח לשרוד פוליטית עד כה. יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה בתואר, הביע תמיכה בהדחה של עודה - על אף שכתוב עליה שהיא נתפרה בבית היוצר הלאומני-פשיסטי של הליכוד, ושסופה בעוד עימות עם בג"ץ שיזין את קמפיין הדיפ סטייט של נתניהו ומלחמת הרשויות. גם אחרי מופעי הצרחות הגזעניים לעבר הח"כים הערבים בוועדת הכנסת, גם אחרי שהוצגו בפניו נתונים שמראים שתהיה לכך השפעה שלילית על המוטיבציה להצבעה בציבור הערבי - ככה לא בונים חומה, או שותפות, שיכולה להבקיע או להכריע את הבחירות הבאות. אלא רק רוקדים לצלילי הקמפיין של נתניהו והחליל שלו.
כמה שעות אחרי האין-אופוזיציה בוועדת הכנסת, בעוד נתניהו מתכנן את הסימפוניה הבאה שלו בוושינגטון - מי שהיה בעבר המועמד המוביל להחליף אותו, ואפילו זכה לתואר המפוקפק "ראש הממשלה החליפי", ספג עוד מכת מנהיגות הישר לבטן. ההחלטה של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט להיפרד מבני גנץ ולצאת לדרך פוליטית חדשה היא אכן עם פוטנציאל של מפץ גדול, שיכול לייצר עבור המחנה שמתנגד לנתניהו בבחירות הבאות מנגינה - ומנהיגות - חדשה. אבל בטווח המיידי, בזמן שנתניהו נישא על גבי ההצלחות מאיראן ומרגיש חזק מאי פעם בגוש הימין - האופוזיציה מולו רק מתפרקת לעוד רסיסים.
מקורות במערכת הפוליטית מספרים שיו"ר ש"ס, אריה דרעי, כבר מגשש אצל נתניהו אם אפשר לנצל את המצוקה של גנץ אחרי הפרישה של איזנקוט - כדי לצרף אותו שוב לממשלה. הפעם, בשביל להעביר עסקת חטופים, הסכמי נורמליזציה, ואולי לסגור כבר פתרון למשבר חוק הפטור מגיוס ותאריך מוסכם לבחירות במסגרת עסקה סיבובית כוללת - בלי שהאיומים של בן גביר וסמוטריץ' מפרקים את החבילה. גנץ כבר הציל את נתניהו פעמיים, ובלי איזנקוט - אף אחד כנראה לא יעצור אותו בפעם השלישית. אם רק נתניהו ירצה.
איזנקוט הוא לא הראשון, לא השני, ואפילו לא השלישי שמפרק את הבסטה עם גנץ מאז כניסתו לפוליטיקה בסוף 2018. הוא החמישי - אחרי הקוקפיט של יעלון, לפיד ואשכנזי - וגם המחנה הממלכתי עם סער ואיזנקוט התפרק על כל צלעותיו. שרשרת אי האמון הארוכה של האקסים של גנץ חותרת תחת המיתוג המרכזי שלו כאיש של הסכמות וחיבורים. הוא לא מצליח לתחזק מערכת יחסים פוליטית עם אף אחד מהבכירים והמכובדים שהוא מצרף לשורותיו - שמעדיפים להמר או לוותר על חייהם הפוליטיים מאשר להמשיך לחיות בצלו ובצל סביבתו. מה שנקרא, זה לא אתה - זה אני.
מוקדם להעריך מה יהיה גורלו של איזנקוט, ששוקל בשלב ראשון להקים מסגרת פוליטית חדשה כבסיס כוח לחיבורים בגוש בהמשך. לפיד כבר יותר מרומז שיפנה עבורו את הראשות, יאיר גולן מהדהד את הקריאה שלו להקמת גוש גדול ודמוקרטי, בנט מחזר מהצד השני - ועכשיו יתחיל הבאזז החדש במנגינה שתתנגן במערכת ובסקרים בשבועות ובחודשים הקרובים, שתבחן אם איזנקוט יוכתר למועמד הבא של המחנה שמתנגד לנתניהו לראשות הממשלה. אבל כל עוד האופוזיציה תמשיך לנגן לפי החליל של נתניהו - במחול של אגו, גזענות והפחדה - היא כנראה לא תצליח להחליף אותו אף פעם.