כשאני מזדמנת לדוכן פיס, אני ממלאה שני טורים - אם הבורא, או היקום, רוצים שאתעשר, די להם בהשקעה המינימלית הזו. בו בזמן, אנשים סביבי שולחים טופס ועוד טופס, ולא מזמן נתקלתי במוכרת מבוגרת מחנות צנועה וקרסוליה נפוחים, משאירה מאות שקלים, מתוך ביטחון שהפעם הפרס הגדול יפתור את כל בעיותיה.
הרי וידוי - עד ההגרלה, אני מתכננת מה אעשה עם המיליונים. חוץ ממתנות ותרומות, אני מתלבטת היכן אקנה דירת נופש ולמי ארשה להשתמש בה. במחיר כוס קפה, אני משתעשעת עד ההגרלה בחלום נחמד ולא מזיק. אבל אם אתייחס לזכייה כוודאית, ובהתבסס עליה אלך למתווך דירות, אבחר נכס ואתן תשלום ראשון - בבקשה, תאשפזו אותי במחלקה סגורה, לפחות תמנו לי אפוטרופוס.
ההשוואה הזו יושבת בראשי מאז התייצבו בכירים בישראל למען בחירת דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית. כאילו הוא הפרס הגדול בהשוואה לנשיא ביידן, שלזכותו יותר מחמישים שנות תמיכה עקבית בישראל מאז נבחר לסנאט ב-1972. אתעלם מהשלכות החלטת טראמפ בקדנציה הקודמת לצאת מהסכם הגרעין עם איראן, מהעלמת עין (ויש אומרים תמיכה) מתופעות אנטישמיות בקרב תומכיו, באמירות כלפי יהודים אמריקאים שמתנגדים לו, ואתמקד בימים האחרונים.
ישראלי מצוי בוודאי שמח על פגיעה ביכולת של איראן להזיק לישראל, ומודה לטראמפ על גיוס מלוא כוחה של ארצות הברית לשם כך. אלא שלפי הערכות מודיעין שונות, ספק אם דבריו הרברבניים על הישגי המבצע מוצדקים. האם יפעל להביא להסכם שימנע איום איראני מוגבר על ישראל בהמשך? אין ודאות, אין חזון, ורק ימים יגידו האם המבצע שיפר את מצבנו לטווח ארוך, או הרע אותו.
זוכרים את הבטחתו לסיים את מלחמת רוסיה עם אוקראינה תוך יממה, את השפלת נשיא אוקראינה זלנסקי בחדר הסגלגל, את איומיו על מנהיג רוסיה פוטין? הריכוז שלו לא מהמשובחים והיעדים למתקפותיו מתחלפים עם הרוח. והנה, כמה ימים אחרי הפעולה במתקני הגרעין, קם אויב חדש - מערכת המשפט של ישראל. אסור להמשיך את משפט נתניהו! עוד תראו מה יקרה לסיוע האמריקאי אם לא תפסיקו! תכף ומיד!
במקום להתנגד להתערבות מסוג זה בעניינים פנימיים של מדינה ריבונית, מקהלת המעודדות מצטרפת בחדווה: תראו, אפילו טראמפ (עבריין מורשע בפני עצמו) סבור שהמשפט תפור! די, תרדו מהקורבן הצדיק הגיבור!
מוטב למריעים להירגע. מי שסוגר תוכניות ממשלתיות ותיקות ולמחרת פותח אותן, מי שמאיים לפרוש מברית נאט"ו וכעבור זמן מחבק אותה, מי ששולף מכסים גבוהים וחוזר בו, מי שמאיים על ישראל בדרישה שתבטל הליך משפטי, כיצד הוא יתהפך כשמישהו אחר ילחש על אוזנו?
דמיינו שמחותנו - לא היהודי אלא הלבנוני - יספר לו ששותפיו העסקיים בשטחים סובלים מהמחסומים ביהודה ושומרון, והוא ידרוש להסיר אותם. או יחליט שביטוח בריאות ממלכתי הוא בזבוז כסף, ואם לא נפסיק אותו, הסיוע הביטחוני יקוצץ בהתאם. לא? למה לא? כאשר סנטורית רפובליקנית הגנה על הקיצוצים בתוכנית הבריאות הציבורית באמריקה, היא אמרה ש"ממילא כולנו נמות". אם שם, למה לא אצלנו?
ישראל תלויה בארצות הברית ובנשיאה ואנחנו חייבים להקשיב. אבל מי שמשוכנע שזכינו בפרס הגדול בלוטו - או כמו הזבנית הקשישה, בטוח שמיד הוא מגיע - ומעלה את ההימור בכל פעם, מוטב שיבין ששיתוף פעולה עם איומים לא מרגיע את המאיים. היענות חסרת גבולות, חסרת ביקורת וחסרת כבוד עצמי עלולה להשאיר את כולנו עם כיסים ריקים.
הכותבת היא שגרירה בדימוס