התייחסותו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להליך המשפטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו תפסה תאוצה, לא רק בשל המעורבות שהוא מגלה בענייניה הפנימיים של ישראל אלא אף ברמזים העבים שהוא שולח באשר לתמיכה הכספית השנתית האמריקאית לישראל, המסתכמת כיום ב-9.5 מיליארד דולר בשנה.
ישראל, וטראמפ יודע זאת, לא יכולה לוותר עליו, נוכח ההוצאות האדירות של מלחמת חרבות ברזל והמלחמה האחרונה באיראן. בהקשר זה משרד הביטחון מבקש כיום תוספת של 14 מיליארד נוספים דולר לתקציב.
גם בלא התערבותו של טראמפ, ניהול משפטו של ראש הממשלה מחייב אותו להופיע בבית המשפט על כל המורכבות של ההכנה שלו, שעות על גבי שעות, והפסקת פעילותו בהליכים המדיניים והצבאיים. ניתן וצריך לשקול את דחיית משפטו לתקופה מבוקרת מראש תוך הסכמת הפרקליטות וההגנה, דבר שלא יפגע מאומה בהליך זה ויאפשר לראש הממשלה להתרכז כיום בנושאי החזרת כל החטופים, סיום המלחמה בעזה והמשך התהליכים המדיניים בשילוב ארצות הברית.
טראמפ לא פירט את המשמעויות המשפטיות והכלכליות שהוא עלול להטיל על ישראל ועל ישראלים בתפקידים מסוימים, אבל ברור שהוא יכול לפתוח בהליכים נגד ארגונים מסוימים המנוגדים להשקפתו ואשר נראים כמפירי הדמוקרטיה בישראל על פי השקפתו. טראמפ גם יכול לבקש את הסגרתם לארה"ב של גורמים מסוימים, ובנוסף הוא יכול להכריז על פרישה מהסכמים כלכליים עם ישראל לרבות בתחומי המיסוי ההדדי כאשר ברקע מתנהלים דיונים בין ראשי האוצר והכלכלה לבין הגורמים האמריקאיים להפחתת מיסים או לוויתור על חלקם, כמו בענף היהלומים לדוגמא. עיקר מלחמתו היא בדיפ סטייט, הן האמריקאי ואולי גם בישראל. התערבות חסרת תקדים זו בוודאי לא תעבור בשקט בארץ.
זאת, למרות שברור שהאינטרס של התביעה וההגנה הוא למצות את ההליך המשפטי, אך כפי שזה מתנהל כרגע המשפט צפוי להתארך חודשים ארוכים. וזה מנוגד לאינטרס הציבורי הלאומי.
מנגד, קביעת הסדר המשחרר את נתניהו מכל התחייבות כלפי שלטון החוק איננו בר קיימא ועל פי הנראה ראש הממשלה לא יסכים למתן חנינה. למרות כל אלה בהיבט המשפטי קיים אינטרס להגיע לסוג של הסדר בהסכמה ובו התביעה יכולה לנהל מאזן בוחן באשר לחקירות שנערכו עד כה ומשמעותן המשפטית, ומנגד ההגנה אף היא יכולה לערוך ניהול סיכונים כאשר ההרשעה, אם תהיה, תסתכם בהפרת אמונים.
לכן, אם יתברר שראש הממשלה יזוכה מקבלת שוחד, לתובעים תהיה אלטרנטיבה לשקול מחדש להגיע להליך גישור של שני הצדדים.
עמדת התביעה והתבצרותה נראית לעיתים כתפיסה מוטעית בבחינת יקב הדין את ההר. על כן טוב יהיה שהתביעה, דהיינו הפרקליטות, תנהל חשיבה מחדש, לא בשל הנושאים המדיניים והביטחוניים אלא בשל התמשכות בהליך המשפטי כאשר ראש הממשלה מבקש כל פעם, באמצעות עורכי דינו דחייה במועד זה או אחר.
נתניהו עתיר זכויות בנושאים הקשורים לחידוש הסכמי אברהם, להבאת סעודיה כמדינת מפתח לשלום אזורי, ניתוק קטאר מהנפט האיראני ולסיום המלחמה בעזה.
האפשרויות הנבדקות הן הוצאת מנהיגות חמאס הקיימת מעזה והכנסת כוחות רב-לאומיים לשטחי הרצועה, תוך הליך מדורג של נטרול הברחות הנשק ממצרים ומהים, ניתוק היכולת הכלכלית של חמאס והג'יהאד האסלאמי מהזרמת כספים, פיקוח הדוק על הכנסת סחורות ושירותים לעזה, תוך הידוק החגורה הביטחונית הצבאית לרצועת עזה.
בצד זה העברת מזון ותרופות לרצועה בצורה מבוקרת ובהמשך תכנון המשך השלטון בעזה שיתבסס על כוחות מערביים, בהם ארצות הברית, בריטניה, צרפת, הולנד ואחרות. דבר זה ייעשה תוך ניתוק כל הקשרים שבין קטאר לרצועה.
כאמור לא נדרשה מהנשיא טראמפ התערבות פנים ישראלית כדי להבין שנדרשת חשיבה הנוגעת לדחיית המשפט או למציאת הליך לסיומו בהסכמה בין התביעה לבין ההגנה. זהו אינטרס לאומי. כפי שנראה בימים אלה הבקשה לדחייה יכולה לקבל את הסכמת הצדדים לתקופת מה, צעד ששני הצדדים ייצאו מרוצים ממנו.
הכותב משמש כיועץ אסטרטגי תקשורתי