כשניקסון הבטיח לשאה נשק: ההיסטוריה הסוערת ביחסי איראן וארה"ב

היחסים המורכבים בין ארצות הברית לאיראן רשמו בסוף השבוע שעבר פרק דרמטי נוסף, כשמפציצים אמריקניים הטילו פצצות חודרות בונקרים במשקל של עשרות אלפי טונות על מתקני הגרעין של איראן והאיצו את סיום המלחמה בינה לבין ישראל.

בזמן שמנהיגי ארצות הברית ואיראן מתווכחים כעת על תוצאות המלחמה ועל זהות המנצח, הנה סקירה קצרה של ההיסטוריה הסוערת בין טהראן לוושינגטון בעשרות השנים האחרונות.

שורשי האיבה הנוכחיים מצויים בתמיכת ארצות הברית בהפיכה ב-1953 שהדיחה את מוחמד מוסדק, ראש הממשלה הלאומני של איראן, והחזירה לשלטון את המונרך, השאה מוחמד רזה פהלווי, שהיה פרו-מערבי.

המהלך בא לאחר שהפרלמנט האיראני הצביע ב-1951 להלאים את תעשיית הנפט, שהייתה בשליטת הבריטים תחת חברת הנפט האנגלו-איראנית, הידועה כיום כ-BP, מאז תחילת המאה ה-20. ההלאמה הובלה על ידי מוסדק, מנהיג מפלגת החזית הלאומית של איראן.

שירותי המודיעין הבריטיים והאמריקניים חברו יחד להדחת מוסדק באוגוסט 1953, במבצע חשאי בשם "מבצע אג'קס". המטרה הייתה לשמור על גישה לנפט זול ולמנוע התפשטות קומוניסטית, שכן איראן גבלה במדינות לוויין של ברית המועצות - ארמניה, אזרבייג'ן וטורקמניסטן.

ארצות הברית חתמה על הסכם לתמיכה בשימוש של איראן באנרגיה גרעינית למטרות אזרחיות כחלק מתוכניתו של הנשיא דווייט אייזנהאואר "אטום למען שלום". עשור לאחר מכן, האמריקנים סיפקו לאיראן כור מחקר גרעיני בהספק של 5 מגה-וואט, יחד עם האורניום המועשר הדרוש להפעלתו.

ארצות הברית ואיראן היו בין החותמות הראשוניות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), שנכנסה לתוקף ב-1970. זו אמנת היסוד בדיפלומטיה הגרעינית, שנועדה להגביל את התפשטות הנשק הגרעיני תוך קידום גישה לטכנולוגיות למטרות שלום.

הנשיא ריצ'רד ניקסון ביקר בטהראן והבטיח למכור לשאה מוחמד רזא פהלווי כל נשק אמריקני שירצה, למעט נשק גרעיני, בתמורה לסיוע בהגנה על האינטרסים האמריקניים במזרח התיכון. בסוף שנות ה-70, השאה רכש נשק מארצות הברית בהיקף של למעלה מ-16 מיליארד דולר, כולל מטוסי קרב מדגם F-14.

בעוד היחסים בין ארצות הברית לאיראן היו יציבים יחסית בתקופת שלטונו של השאה, שלטונו הרודני, ההוצאות הראוותניות ואי-שוויון החברתי הגובר הפכו אותו ללא פופולרי בקרב הציבור האיראני. ככל שהבעיות הכלכליות והמורת רוח מהשחיתות גברו, תנועת מחאה החלה לצבור תאוצה.

ההתקוממות האזרחית הגוברת הגיעה לשיאה במהפכה האסלאמית. השאה נמלט מהמדינה בינואר.

האייתוללה רוחאללה חומייני, שהפך למנהיג הסמלי של המהפכה, חזר מצרפת לאחר 14 שנות גלות בשל התנגדותו לשאה. הוא שימש מנהיג המדינה בפועל מפברואר והוביל משאל עם שהביא להכרזת איראן כרפובליקה אסלאמית באפריל, תוך מעבר ממונרכיה פרו-מערבית לתיאוקרטיה אנטי-מערבית. חוקה חדשה אושרה בדצמבר והכריזה על חומייני כמנהיג העליון של המדינה.

באותה שנה, ארצות הברית אפשרה לשאה להיכנס לשטחה לטיפול בסרטן, מהלך שהכעיס קבוצת סטודנטים איראנים באוניברסיטה, שסברו כי הוא חמק מעונש. הם פרצו לשגרירות האמריקנית בטהראן בנובמבר, לקחו 52 אמריקנים כבני ערובה ודרשו להסגיר את השאה לאיראן כדי שיועמד לדין.

ארצות הברית ניסתה משימת חילוץ בשם מבצע "טופר הנשר" באפריל כדי לשחרר את בני הערובה בשגרירות. המשימה נכשלה והסתיימה בהתרסקות מטוס שהביאה למותם של שמונה חיילים אמריקנים. ככל שהמשבר נמשך, הנשיא ג'ימי קרטר ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם איראן באפריל, והם מעולם לא חודשו.

בנובמבר, הוא הורה על השעיית ייבוא נפט מהרפובליקה האסלאמית, וטען כי ארצות הברית מסרבת "לאפשר שימוש בטרור ובלקיחת בני ערובה כדי לכפות דרישות פוליטיות".

באותה שנה, איראן הותקפה על ידי עיראק השכנה, שמנהיגה סדאם חוסיין שאף לנצל את חוסר היציבות שלאחר המהפכה כדי להשתלט על נתיב המים האסטרטגי שאט אל-ערב ומחוז חוזסטן העשיר בנפט. במקביל, חומייני ביקש לייצא את האידיאולוגיה השיעית שלו למדינות אחרות במזרח התיכון, כולל עיראק, שבה שלטה אליטה סונית על רוב שיעי.

התקפת עיראק הציתה מלחמה שנמשכה שמונה שנים והרגה מאות אלפי אנשים משני הצדדים לפני שהסתיימה בהפסקת אש.

לאחר 444 ימים, בני הערובה בשגרירות שוחררו ב-19 בינואר, דקות לאחר שתמה כהונתו של קרטר והנשיא רונלד רייגן הושבע לתפקיד. בתמורה לשחרור בני הערובה, ארצות הברית, במסגרת הסכמי אלג'יר, הסכימה לשחרר נכסים איראניים קפואים ולהימנע מהתערבות פוליטית או צבאית באיראן.

ארצות הברית הוסיפה את איראן לרשימת המדינות התומכות בטרור, סיווג שנשאר בתוקף עד היום , והטילה סנקציות על המדינה, כולל אמברגו על מכירת נשק. זאת בעקבות פיגוע בשנה הקודמת בבסיס צבאי רב-לאומי בביירות, לבנון, שבו נהרגו 241 חיילים אמריקנים, ולפי ממשלת ארצות הברית בוצע על ידי חיזבאללה.

למרות אמברגו הנשק האמריקני, ממשל רייגן מכר בחשאי נשק לאיראן כדי להבטיח את שחרורם של אמריקנים שהוחזקו כבני ערובה בלבנון על ידי חיזבאללה. פקידי ממשל בארצות הברית השתמשו גם בכסף ממכירת הנשק למימון המורדים הימניים של הקונטרס בניקרגואה, מה שהיה בלתי חוקי שכן הקונגרס העביר חוק האוסר על המשך מימון המרד שם. ההסדר נחשף ב-1986 במה שנודע כפרשת איראן-קונטרס.

ספינה של הצי האמריקני יירטה ב-3 ביולי מטוס נוסעים איראני מעל מצר הורמוז, והרגה את כל 290 הנוסעים על סיפונו. ארצות הברית טענה כי המטוס זוהה בטעות כמטוס קרב, וחקירת האירוע כינתה את הפלת טיסה 655 של איראן אייר, שטסה מבנדר עבאס בדרום איראן לדובאי, "תאונה טרגית ומצערת".

בנאום מצב האומה בינואר, תיאר הנשיא ג'ורג' וו. בוש את איראן לצד צפון קוריאה ועיראק כחלק מ"ציר הרשע", בהמשך לתחילת המלחמה בטרור באפגניסטן בעקבות פיגועי 11 בספטמבר. הוא אמר כי איראן "רודפת באגרסיביות אחר נשק להשמדה המונית ומייצאת טרור.

באוגוסט, המועצה הלאומית להתנגדות של איראן, המייצגת קבוצות אופוזיציה איראניות, חשפה את קיומם של שני אתרי גרעין שלא היו ידועים קודם לכן לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית: מתקן העשרת האורניום בנתנז וכור המים הכבדים באראק.

איראן הודיעה לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי היא תשהה את כל פעילויות העשרת האורניום והסכימה לאפשר בדיקות מחמירות יותר של אתרי הגרעין שלה. ב-2007 קבעה קהילת המודיעין האמריקנית שאיראן עצרה ב-2003 תכנית הגרעין הצבאית שלה, "תכנית אמאד".

מנהיגי ארצות הברית, צרפת ובריטניה חשפו בפומבי את קיומו של מתקן העשרת אורניום בפורדו, החבוי עמוק בתוך הר. הנשיא ברק אובמה אמר כי "גודל ותצורת המתקן אינם עולים בקנה אחד עם תוכנית שלום", בעוד נשיא צרפת ניקולא סרקוזי אמר כי המפעל "תוכנן ונבנה במהלך השנים האחרונות תוך הפרה ישירה של החלטות מועצת הביטחון וסבא"א.

בספטמבר, אובמה שוחח טלפונית עם נשיא איראן חסן רוחאני, הקשר רם-הדרג ביותר בין שתי המדינות זה למעלה מ-30 שנה. בנובמבר, איראן, גרמניה וחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם- סין, צרפת, רוסיה, בריטניה וארצות הברית - חתמו על הסכם גרעיני ראשוני, הידוע כתוכנית הפעולה המשותפת, שסללה את הדרך להסכם רחב יותר שנועד לרסן את תוכנית הגרעין של איראן.

ההסכם מ-2013 הורחב להסכם כולל יותר, בתמורה להקלות בסנקציות, איראן התחייבה כי במשך 15 שנה לא תעשיר אורניום מעבר ל-3.7%. איראן גם הבטיחה להגביל את מלאי האורניום המועשר שלה ל-300 קילוגרם, כ-3% מהכמות שהחזיקה לפני ההסכם.

דונלד טראמפ פורש באופן חד-צדדי מהסכם הגרעין, שאותו כינה "העסקה הגרועה אי פעם". הוא החזיר את הסנקציות על איראן שהוסרו במסגרת ההסכם ויישם אסטרטגיית "לחץ מרבי" שנועדה להביא את יצוא הנפט של המדינה לאפס. יתר החותמות המשיכו לקיים את ההסכם ולא החזירו סנקציות.

לפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, איראן עמדה בתנאי ההסכם עד לנסיגת ארצות הברית. לאחר מכן, היא החלה להגביר את ייצור האורניום המועשר מעבר למגבלות עד לרמה של 60%, צעד קצר מבחינה טכנית לפני העשרה לרמה של 90% הדרושה לפיתוח נשק גרעיני.

תקיפת כטב"ם אמריקנית בבגדאד מחסלת את הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה. טראמפ אמר כי סולימאני היה "אחראי ישירות ועקיפות למותם של מיליוני אנשים". איראן הגיבה בשיגור מטח טילים על בסיסים צבאיים אמריקניים בעיראק, וטראמפ בחר שלא להגיב.

הנשיא הנכנס ג'ו ביידן פתח בשיחות עקיפות עם איראן בווינה בתקווה לשקם את הסכם הגרעין. עם זאת, לאחר מספר סבבי דיונים, הם לא הצליחו להגיע להסכם.

באמצעות מתווכים כולל עומאן וקטאר, איראן וארצות הברית סיכמו על חילופי אסירים לשחרור חמישה עצורים מכל צד. כחלק מהעסקה, ממשל ביידן הנפיק פטור מסנקציות לבנקים להעברת שישה מיליארד דולר של כספים איראניים קפואים מדרום קוריאה לקטאר. הממשל אמר כי הכספים ששוחררו יוכלו לשמש למטרות הומניטריות בלבד, אך מחוקקים רפובליקנים מתחו ביקורת חריפה על העסקה, ותיארו אותה כתשלום כופר לממשלה עוינת.

עם שובו לבית הלבן, טראמפ רצה לפתוח מחדש בשיחות על הסכם גרעין משודרג. במרץ, הוא שלח מכתב למנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, ונתן לאיראן דדליין של חודשיים להגיע להסכם חדש. במקביל, טראמפ החזיר את קמפיין "הלחץ המרבי" שלו, והורה על אכיפה מחמירה יותר של הסנקציות הקיימות.

שני הצדדים פתחו בשיחות חדשות באפריל, בראשות שליחו של טראמפ למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, ושר החוץ האיראני, עבאס עראקצי. נקודת מחלוקת בשיחות הייתה אם לאפשר לאיראן להעשיר אורניום ברמה נמוכה או כלל לא. בהערכת איום שנתית שפורסמה במרץ, קהילת המודיעין האמריקנית קבעה כי איראן אינה בונה כעת נשק גרעיני, אם כי הלחץ על חמינאי לעשות זאת כנראה גבר.

ארצות הברית ואיראן היו אמורות לקיים סבב שיחות שישי באמצע יוני, אך ישראל פתחה בתקיפות אוויריות על תוכנית הגרעין של איראן. ארצות הברית הצטרפה למתקפה, תקפה שלושה מתקני גרעין מרכזיים של איראן, כולל פורדו ונתנז, והשתמשה לראשונה בפצצת "חודרת בונקרים" החזקה ביותר שלה.

איראן הגיבה בהפצצת בסיס חיל האוויר אל-עודייד, מתקן צבאי אמריקני בקטאר. קטאר מסרה כי מטח הטילים יורט והבסיס פונה מראש, כחלק ממה שתיאר טראמפ בתור התרעה מראש של איראן.