מכת הפתיחה, הפגיעה באתרי הגרעין והתחזיות שהתבדו: פרטים חדשים ממבצע "עם כלביא"

איראן לא רק היוותה איום קיומי אלא אף הגיעה לסף קריטי לקראת פצצת גרעין. בהתאם למודיעין שנערם בישראל, ולנוכח החשש כי עלול להיווצר שלב שבו לא ניתן יהיה לעקוב אחר פרויקט הגרעין, היה חשש כי האיראנים עשויים להגיע בחשאי לפצצה בתוך חודשים ספורים. באמ"ן גילו כי איראן מבצעת ניסויים בחשאי במסגרת פרויקט הגרעין, וראש אמ"ן, האלוף שלומי בינדר, הגדיר את ניטור התהליך בשלב מסוים כ"ניהול סיכונים לא סביר".

היום (שישי) חושף דובר צה"ל גילויים חדשים ממבצע "עם כלביא", למשל, איך לאורך כל המבצע היה חשש גדול מאוד שפרטי המבצע ומועדו ייחשפו, כולל בימים שלפני הביצוע. לכן מפקדי פיקודים מרחביים לא ידעו על המועד עד לרגע האחרון. בהתאם לכך, קבע הרמטכ"ל איל זמיר חודש לאחר שנכנס לתפקיד כי חודש יוני הוא תאריך היעד לתקיפה, ולאור החלטה זו התכוננו כלל הגופים במערכת הביטחון.

מניע נוסף ליציאה למבצע היה בשלות טכנולוגית במערכים מסווגים לקראת תקיפה, תנאים אסטרטגיים מאפשרים וחשש שחלק מהטכנולוגיות של צה"ל והמוסד יהיו לא תקינות. ברקע התנהל תהליך למידה והכנות של איראן להשמדת ישראל באמצעות תקיפה אווירית וקרקעית, כמו במודל של מתקפת הפתע ב־7 באוקטובר. כבר אז היה ברור שלאיראנים יש 2,500 טילי קרקע־קרקע ו־400 משגרים.

לכן מטרות המבצע נוסחו בצורה מדויקת והוצגו לדרג המדיני, והן לא כללו את הפלת המשטר, אך כן פגיעה ברכיבי תוכנית הגרעין ושיבוש מערכתי, גריעת יכולות קונבנציונליות, בדגש על טילי קרקע־קרקע והייצור, כולל מערכי ההגנה האווירית.

בצה"ל טוענים כי לקראת המבצע התקיימה "תחרות למידה" בין איראן לישראל לקראת עימות, ובשלבים מסוימים נדרש צה"ל להרתיע את האיראנים מלפעול ולמנוע הפתעה. הרמטכ"ל קבע בפני הדרג המדיני כי צה"ל עמד בכל היעדים ואף יותר מכך: "שילוב ההצלחות הוביל להישג אסטרטגי".

התחקיר לפני המבצע קבע כי צפויים נזקים בעורף, בהם הרוגים ונפילת מטוסים בשטח איראן. כדי להיערך לכל תרחיש קיצוני, הרמטכ"ל וסגנו האלוף תמיר ידעי חילקו סמכויות בהתאם, ובנוסף לכך פיצלו את המיקומים לאורך כל המבצע. אחד מתרחישי הקיצון שאליהם נערך צה"ל היה מטח של 500 טילי קרקע-קרקע שישוגרו בתוך דקות.

בצה"ל הבהירו כי לפני המבצע ובמהלכו הפלת המשטר לא הייתה יעד, אך סירבו להתייחס לשאלה האם המנהיג העליון של איראן, עלי חמנאי, היה יעד לחיסול במהלך המבצע.

הרמטכ"ל קבע כי הצלחת צה"ל להפתיע את האיראנים באמצעות תחבולה והונאה גרמה להלם בצמרת המשטר והצבא, והכניסה אותם לשוק ולבלבול, מה שגרם לעיכוב של שעות ארוכות בתגובה האיראנית. בהתאם לכך, הצליח צה"ל להיערך טוב יותר להגנה, לעורף ולהתקפה. חיל האוויר פעל לציד משגרים בסיוע מודיעין מדויק של אמ"ן, ולפי הערכות בצה"ל, כמחצית מהמשגרים של איראן הושמדו.

המבצע פגע בידע אנושי, בארכיון הגרעין החדש, בתשתיות, באתרי הגרעין בפורדו, בנתנז ובאיספהאן, וכן בפרויקט התקן הנפץ ("רגל הנשק"). הרמטכ"ל אישר את כל המטרות באופן פרטני וקבע את סדר העדיפויות, גם כשהתבקשו להחליף מטרות בזמן אמת.

לפי הערכה, רגל ההעשרה של האורניום נוטרלה לזמן ממושך. כמו כן, היקף הצנטריפוגות שנהרסו הוגדר כגבוה מהמתוכנן. צה"ל קבע כי האיראנים לא יוכלו לייצר טילי קרקע-קרקע בהיקף נרחב בשנים הקרובות, אף שתכננו לפני המבצע לייצר אלפי טילים נוספים. חיל האוויר תקף במטס הראשון של המבצע את "השפנים" שמשמרות המהפכה התכוונו לשגר לעבר ישראל, ובכך מנע מהם להפתיע את צה"ל.

חיל האוויר הטיל על איראן 4,300 חימושים, ומנגד נפלו בישראל 36 חימושים שונים. היכולת של מטוסי חיל האוויר וכלי הטיס לנוע בחופשיות מעל שמי איראן נבעה מהפגיעה במערכות הנשק של הצבא הסורי לפני המבצע, שנועדה לסלול את הדרך האווירית לשם.

במהלך המבצע נפלו שמונה כלי טיס לא מאוישים של חיל האוויר, אך הוא הצליח להשמיד 70 מערכות הגנה אוויריות. מנגד, האיראנים שיגרו למעלה מ־1,000 כלי טיס לא מאוישים, חלקם במטרה לשתק את מערך ההגנה האווירית של צה"ל ולפגוע במכ"מים. 99% מהם נוטרלו. אחד מהם הרג אזרחית סורית בשטח סוריה.

האיראנים שיגרו 500 טילי קרקע־קרקע, מתוכם 86% יורטו ו־14% נפלו בישראל (36 טילים). לפי הערכות בצה"ל, בתקיפות נהרגו בין 200 ל־300 אנשי משמרות המהפכה, וברגע שהאיראנים הבינו שאינם יכולים להגן על עצמם, הם פעלו לסגירת המבצע.

בצה"ל התייחסו גם לתקיפה שבוצעה לאחר כניסת הפסקת האש, ואמרו כי הרמטכ"ל החליט על תקיפה עוצמתית לאחר שהאיראנים ירו שני טילים לעבר חיפה, ושיגרו 40 כלי טיס לא מאוישים שהיו צפויים להגיע בשעות הצוהריים. לכן, הרמטכ"ל אישר את התקיפה, אך שינה את החלטתו בעקבות הנחיה של הדרג המדיני, שהתקבלה לאחר לחץ אמריקני.

28 אזרחים נהרגו, מתוכם שישה שנהרגו מפגיעה ישירה בממ"ד - ארבעה בבאר שבע ושניים בפתח תקווה. 25 אזרחים נפצעו באורח קשה, ו־111 נוספים נפצעו באורח בינוני. 2,305 דירות ברחבי הארץ נפגעו, מתוך 240 בניינים שנפגעו. 13,197 בני אדם נותרו ללא קורת גג. לפי הערכות צה"ל, מספר ההרוגים והפצועים היה צפוי להיות גבוה פי ארבעה.

לגבי מידת הנזק במתקן בפרודו, בצה"ל טוענים כי אפילו האיראנים אינם יודעים את היקף הנזק. צה"ל הציג לדרג המדיני דוח שכלל את הנזק בכלל מתקני הגרעין.

ההערכה בצה"ל היא שהאיראנים יעברו תהליך למידה מהיר ורב־שכבתי, כדי להיערך לעימות עתידי עם ישראל וכדי לבנות יכולות חדשות. בצה"ל נערכים לכלל האפשרויות, אך מעריכים כי ההנהגה האיראנית תעמוד בפני דילמה, האם להשקיע שוב סכומי עתק בפרויקט הגרעין.