עם הפסקת האש ותום מבצע "עם כלביא", נרשמה חזרה הדרגתית לשגרה ברחבי הארץ. אולם, מתחת לפני השטח, מתעוררת דינמיקה מדאיגה. לפי חניט שגיא, יו"ר עמותת הקרימינולוגים השיקומיים, תהליך ההתאוששות הביטחונית מלווה בזליגה של מתחים פנימיים אל מחוץ לבתים: "עכשיו, כשהלחץ החיצוני נעלם - הלחץ מבפנים מתפרץ", מסרה.
"ברגע שנכנסנו למלחמה עם איראן, הייתה ירידה ניכרת ברמות מסוימות של פשיעה", היא אומרת. "נכון - ההתמכרויות המשיכו להתקיים. אנשים המשיכו לשתות אלכוהול, לצרוך סמים, להשתמש בכדורים - אבל הייתה האטה ממשית בפשיעה כמו אלימות ועבירות רכוש. פתאום, כשהאיום נהיה מוחשי - אנשים שמו את המחלוקות האישיות בצד. הם נכנסו למוד הישרדותי. כשאתה תחת טילים, אתה לא יוצא לגנוב. כשאתה לא יודע אם תקום מחר בבוקר - אתה לא מסתובב עם סכין".
אבל אותה רגיעה, היא מדגישה, הייתה מדומה - והתפרקותה כעת מביאה איתה תג מחיר. "אנחנו צפויים לראות עכשיו עלייה חדה בפשיעה. כל מה שנעצר - חוזר. רכוש, אלימות בתוך המשפחה, תקיפות מיניות ברשת, ואפילו רציחות של נשים בידי בני זוגן. במקרים מסוימים, זה היה על סף התפרצות לפני כן - ועכשיו יוצא החוצה. ובמקרים אחרים - הלחץ, המצב הכלכלי, וחוסר האונים שנבנה - הם שידחפו את העבירה קדימה".
עוד הסבירה על התהליך הנפשי שמאחורי התופעה. "במהלך ימי הלחימה, אנשים הרגישו קטנים. חסרי אונים מול כוח גדול מהם - בין אם זה האיראנים, ובין אם זה המוות", אמרה. "כשהתחושה הזו משתלטת - אתה שומר על מה שיש לך. גם אם אתה חי בבית מתעלל, גם אם אתה חנוק. אנשים נשארו במצבים רעילים - כי זה עדיף, מבחינתם, מלהתמודד עם עוד שינוי. עכשיו, כשהסכנה הוסרה - הם משתחררים. אבל זו לא רק הקלה. זה לפעמים גם שחרור הרסן".
את ביטויו של השחרור הזה היא כבר רואה בשטח. "במהלך המבצע, עוד לפני שהזירה זוכתה - היו אנשים שבאו לבזוז רכוש מזירות נפילה. זה אומר המון. זה אומר שלא רק שהפשיעה חיה ונושמת - אלא שהיא ממתינה להזדמנות. עכשיו, כשהשגרה חוזרת - ההזדמנות חוזרת איתה".
לצד עלייה בעבירות רכוש, אלימות וסמים - שגיא מתריעה גם על גל נסתר אך מסוכן לא פחות: עבירות מין באמצעות מחשב. "אנחנו בסוף יוני. הילדים בבית. בחלק מהמקרים - בלי מסגרת, בלי פיקוח. הם מחליפים יום ולילה. נמצאים לבד עם עצמם - ובתוך זה נכנסים עברייני מין. בשיטה שקטה, סמויה - הם מתחברים רגשית לבני נוער, בונים קשר, ואז גורמים להם לבצע פעולות מיניות ברשת, ולפעמים גם להיפגש במציאות. הדברים האלו קורים עכשיו, בשעות האלה ממש. והם יקרו יותר - כי התנאים לכך הבשילו".
ומה באשר להתמכרויות? כאן, לדבריה, מתגלה מעגל סגור: "בתקופות כאלה - של לחץ, של חוסר ודאות - אנשים חוזרים לאהבות ישנות, או בורחים לחומרים חדשים. אלכוהול, סמים, כדורים - הכל נגיש, והתחושה היא שאין מה להפסיד. ואז מגיעות ההשלכות: התפרצויות זעם, אובדן תפקוד, אלימות, קריסה כלכלית, קריסה משפחתית".
כמו כן, טענה כי בני הנוער מצויים כעת במוקד הסיכון. "הם היו סגורים בבתים, לא יצאו, לא פרקו. ועכשיו יש חופש גדול, חוסר מסגרת, שעמום - ובעיקר הרבה לבד. זה זמן קלאסי לפיתויים - ולא רק ברשת. גם ברחוב. אלכוהול, סמים, אלימות בין נוער - אנחנו נראה מזה יותר ויותר".
לסיום, היא קוראת לחברה האזרחית להתעורר: "זה הזמן לערבות הדדית. לפקוח עין, לשים לב. להקשיב לשכנה, לא להתעלם מצעקה בקומה השנייה. וגם - לפנות לעזרה. אם לא למשטרה - אז לעו"ס, לשכנים, למישהו מהקהילה. השיקום מתחיל מהשכונה. ואם לא נהיה שם אחד בשביל השני - נמצא את עצמנו שוב מתמודדים עם הרס. הפעם - לא מאיראן".