חיפה תצטרך חדשים ארוכים כדי לתקן את כל מה שנפגע בתריסר ימי המלחמה עד הפסקת האש עם איראן, אבל שיקום הנזקים החל בכל הזירות כבר בשעות שלאחר נפילת הטילים. כך היה בשכונת הדר, וכך היה גם בעיר התחתית שם כבר פינו את הכבישים והמדרכות מזגוגיות מנופצות ומחלקי בניין שנשרו.
45 בני אדם נפגעו באירוע. למרבה המזל התקיפה על הרובע הזה, המשופע בנייני משרדים ומוסדות דת, בוצעה ביום שישי, כשמרבית המשרדים בעיר ריקים. למרבה המזל הקפידו בתפילת יום שישי במסגדים על לא יותר מכמה עשרות מתפללים, על פי הנחיות פיקוד העורף וגם זו כבר תמה אותה שעה.
ראש העיר חיפה, יונה יהב, מעריך את הנזק הכספי לעירו בעשרות מיליוני שקלים, אולי יותר. הוא אומר באירוניה כי "הממשלה שלנו יכולה ללמוד מהאיראנים שמבינים את חשיבותה של חיפה", אבל בשיא הרצינות הוא חזר ואמר לאורך כל ימי המלחמה שהוא חרד מאסון לתושביו בשל הסמיכות של בזן, והמפעלים הפטרוכימיים בכלל, ושב והבהיר, "העיר נמצאת במיקום אסטרטגי, והאויב יודע את זה ומכוון למקומות האלה שנפגעו בצורה קשה, אבל אם אתה מגיע למקום כזה 24 שעות לאחר מכן, אתה מוצא שהעירייה כבר השתלטה על כל האיזור", הוא גאה היה לומר בשיחה עם וואלה.
וכמובן, הנזק למסגדים ולכנסיות באזור כואב ופוגע ברגשות מעבר לנזק הכספי. יהב הזדרז והקים חפ"ק מאולתר סמוך לאתר הנפילה בעיר התחתית. בתוך שעה קלה כבר אירח בו את שר החוץ, גדעון סער, שגינה את המתקפה, אחת מארבע נפילות טילים משמעותיות בעיר בתוך עשרת הימים הראשונים של המלחמה עם איראן, בהן זו בשכונת נווה שאנן בשבוע שעבר, הפגיעה שגבתה את חייהם של שלושה עובדי בתי הזיקוק והשביתה את פעילותו, הנפילה השבוע של טיל בשכונת הדר הכרמל המאוכלסת בעיקר חרדים, ערבים ועולים מבריה"מ לשעבר, וכאמור זו ביום שישי בעיר התחתית, איזור רווי לא רק במסגדים וכנסיות, אלא גם במשרדי ממשלה, עסקים, ודירות מגורים בהן מתגוררים ערבים רבים.
מה שחסר בבנייני המגורים הישנים של העיר התחתית זה ממ"דים ומקלטים. למרבה הצער גם תחנת הכרמלית בכיכר פריז היא התחנה היחידה שאינה ממוגנת. באופן אירוני גם המקלט בבית הספר הדו-לשוני בעיר הוכרז ע"י פיקוד העורף כלא ראוי כמרחב מוגן באותו אחה"צ של שישי. ארבע שעות אח"כ שוב מצא אותו פקע"ר כראוי.
השיקום החל כבר בשישי בלילה. כשהעיר קמה בשבת בבוקר ואלפי סקרנים ירדו לראות איך העיר שלהם עומדת, הם כבר מצאו עשרות דגלים שהעירייה תלתה כדי לחזק את רוחם. אבל אם יש משהו יקר ערך שלא נפגע, זו הרוח החיפאית, זו הנושבת תמיד, ומקיימת את הקיום המשותף של בני כל הדתות בחיפה - יהודים, מוסלמים, נוצרים, אחמדים, בהאים, מה לא. מה שהעיב על היחסים במהלך "שומר חומות" - לא שב. ההיפך. אולי נלמד הלקח.
גם המחאות על רקע המלחמה בעזה ששיאן היה ההכרזה "עזה תנצח" של איימן עודה מלפני שלושה שבועות, נראית אנכרוניסטית, מנותקת. מכל הבחינות. אותו מגרש חנייה של אותה כנסייה ברחוב הפרסים (כן, זו לא טעות), שימש השבוע כשטח היערכות של פיקוד העורף. "אם הכנסייה האורתודוכסית פתחה את שעריה כדי שהיא תהיה מקלט ציבורי לכולם וחיילים חונים בה אז כל אחד יכול לתאר לעצמו כמה יציבים היחסים פה. מי שרוצה לשבש את היחסים פה או להפגין בצורה שתופסת כותרות זה תמיד אנשים מבחוץ, לא אנשים מבפנים שרוצים לשמר מכל משמר את היחסים המיוחדים שהתגבשו פה מאה שנה", אומר ראש העיר, יהב. "היחסים חזקים ואפילו מתחזקים בזמנים כאלה. הערבים משתתפים בהכול".
חבר מועצת העיר רג'א זעאתרה אומר כי לא מדובר בתמונה מושלמת, כי "פה ושם היו גם את התופעות המכוערות של מניעת כניסה למקלטים שרואים ברחבי הארץ וצריך לטפל בהן ומטפלים", אבל גם כי "מצד שני, הקיום המשותף חזק כמקודם והמלחמה רק הדגישה את הסולידריות וגם את חשיבותם של הערבים במערכי התפעול של העירייה, במד"א, בבתי החולים, בשכנות הטובה בשכונות המעורבות ובכל מקום בעיר. לצערי היא הדגישה גם את פערי המיגון בין יהודים לערבים ופעלנו יחד עם הנהלת העיר כדי לצמצם ולסגור את הפערים האלה ככל שניתן, דרך בתי ספר, חניונים תת-קרקעיים ודרכים יצירתיות נוספות". הוא מדגיש, "מעז יצא מתוק, פתחנו ככה מקומות מיגון למאות בני אדם וגם לשם מגיעים יהודים וערבים".
"כלום לא ישפיע ולא יקלקל את היחסים בין יהודים לערבים בעיר", אומר נעים ח'ורי ממאפיית אלח'ורי הוותיקה בוואדי ניסנס, תוך כדי שלקוחות יהודים וערבים נכנסים-יוצאים, "אנחנו החיפאים ידועים כאנשים שחיים ביחד והכול טוב ויפה כאן בין ערבים ליהודים. אצלי במאפייה הקליינטים זה 50-50 יהודים ערבים. בשבת היה מלא יהודים אצלי. יש ירידה כללית בגלל המצב הבטחוני - לא בגלל מצב היחסים. הפגיעות האלה בכנסיות ומסגדים אומרות דבר אחד - שאלה שיורים לא מחפשים יהודים או ערבים, הם מחפשים איפה לפגוע ולהכאיב. מי יהיה במקום הפגיעה הם לא יודעים ולא אכפת להם. אולי יהיו כולם יהודים, או כולם ערבים או גם וגם. המסר שלנו הוא נחיה ביחד או נמות ביחד, אבל בעיר חיפה אנחנו ביחד".
האב יוסף יעקוב מהכנסיה המרונית שבעיר התחתית, כ-250 מטרים ממקום נפילת הטיל, היה ביום שישי אצל אמא שלו בקרית אליעזר לארוחת צהריים משפחתית בעת שלפתע נשמעו הסירנות. "יש לה בבניין מקלט תת-קרקעי וישבנו בו בני כל הדתות, כפי שתמצא ברוב הבניינים בשכונה. אצלי בממ"ד הצמוד לכנסיה מגיעה בלילות קבוע המשפחה המוסלמית השכנה ויושבים ביחד. ביום מי שעובר ברחוב גם מוזמן. היום בבוקר זה היה שלושה מוסלמים שכנים, שני יהודים שנכנסו ואני והמשפחה. ככה זה בחיפה".
היו בכנסיה פגיעות הדף, שאותן הוא מצניע. "יחסית למה שאחרים ספגו אני מתבייש אפילו לספר. דלת הכניסה נפגעה, תריס עף מהמקום. נסתדר ונתקן. ברוך השם שזה מסתכם בזה". הוא אומר שבלכידות אין ולא תהיה פגיעה: "מבחינתי הרגשתי את ההיפך. כל היום הטלפון שלי צלצל. אינספור חברים. לא מבדילים כאן בין נוצרים, מוסלמים או יהודים. הרבה יהודים מחיפה ומחוצה לה התקשרו. רבנים מכל הארץ. הרבה מהקהילה הרפורמית בעיר. כולם שאלו מה אפשר לעזור. אנחנו דואגים אחד לשני. ההרגשה היא שאנחנו ביחד. שכל העניין הזה דווקא מאחד".
"לאיראן אני אומר שהקיצוניות והפנאטיות לא יעזרו", הוא מסכם. "אני לא חששתי לגנות את חיזבאללה שהרסו את לבנון, ואיראן זה אותו דבר. צריך לחפש איך לחיות בשלום ומהאנשים שאני פוגש ומכיר והשייחים שאני יושב איתם אני מאמין שזה לא האסלאם וזה לא הקוראן. כנראה שבכל דת זה אותו דבר, כל אחד יכול למצוא מה שהוא מחפש. מי שרוצה לחיות בפילוג ובדלנות ימצא גם את זה אבל אם הם רוצים אז הם ימצאו בו את כל הפסוקים שמדברים על סובלנות, על אהבה ועל שלום. אני אישית מאמין שהדתות שלנו קוראות לשלום".
גם האמיר מוחמד שריף עודה, מנהיגה הרוחני של העדה האחמדית שוחרת השלום לא רואה פגיעה בלכידות החיפאית. "חיפה ידועה בעולם כעיר מעורבת והיא לדורותיה מהווה דוגמה ומופת לחיים משותפים", אומר האמיר עודה, "היא הפסיפס הישראלי והיא דוגמה לערים אחרות, גם במדינה, גם במזרח התיכון. הפגיעה כואבת. וזו פגיעה בכול אחד מאיתנו, גם אם זה מסגד או אם זה בית כנסת או כנסיה. זה כואב מאוד. כמובן שכואבת גם הפגיעה באנשים. קדושת האדם עולה על קדושת אבנים ולכן אני מקווה שהמלחמה תיפסק וישררו השלום והשלווה. אנחנו מאמינים שאלוהים הוא אלוהי השלום".
המלחמה השפיעה שלילית על העסקים בעיר התחתית וזה ניכר מאד במסעדות, בעיר שבשנים האחרונות בלוגרים אוהבים להתייחס אליה ככוכב קולינרי עולה. עם ההגבלות הכפויות עקב האיום הבטחוני הם מוצאים פתרונות. טייק אוואי, משלוחים, ישיבה מאולתרת על ספסלים ציבוריים בחוץ - ויש גם את הקהל הייחודי לעת הזו - תנועה בלתי פוסקת של חיילי פיקוד העורף החונים בעיר - כך גם ב"שוארמה אמיל" רבת המוניטין. קיסר סרפים, המנהל את העסק עם אשתו וניצב יום יום על הקופה שלצד השיפוד, אומר כי יש ירידה דרסטית של 40% במחזור העסק. "אין נהגים בכבישים, אין אנשים במשרדים, אין תלמידים בבתי הספר. הרוב יושבים בבית וכול זה משפיע כמובן. אנחנו כולנו מקווים לימים יותר טובים שנחזור לשיגרה", הוא מביע תקווה.
"אנחנו רואים שטילים יורדים על כולם. אי אפשר לדעת איפה יפגעו בפעם הבאה", הוא אמר על הסוגיה, "זה יכול להיות בואדי ניסנס, בבת גלים או בכרמל. "בחיפה זה לא משפיע בכלל על היחסים. הלקוחות שלי מעורבבים ולא מרגיש שיש אדם אחד פחות בגלל זה".
עו"ד שאדי סרוג'י, יו"ר לשכת עורכי הדין בחיפה, סקר ביום ראשון את הנזקים להיכל המשפט בחיפה יחד עם קודמתו בתפקיד, עו"ד תמי אולמן, היום ממלאת מקום יושב ראש לשכת עורכי הדין הארצית. השניים נפגשו עם נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט אבי לוי, שהבוקר מלשכתו פיקח על הפעלת דיוני בית המשפט שלו שהועתקו עד הודעה חדש לאולמות בית משפט השלום בחדרה. כשהטיל נפל ביום שישי לא הרחק מהיכל המשפט ומשרדיהם של אולמן וסרוג'י עצמם בעיר התחתית, היה גם סרוג'י בביקור אצל אמא שלו, המתגוררת בנצרת. הוא התייצב מיד בחזרה בעיר, ומאז יחד עם פיקוד העורף הוא איש הקשר של עורכי הדין בעיר לכל צעדי החירום הנדרשים כדי לקיים המשכיות תפקודית של מערכת המשפט. "שמעתי שהנפילה היא באזור שהוא לב העשייה שלנו, התנעתי את הרכב והגעתי ישר לחבור לעו"ד רב-סרן אלינור פרץ פוטישמן, אשת הקשר של לשכת עורכי הדין המגויסת לחפ"ק פיקוד העורף", סיפר, "הסתובבנו שעות שם עד שראינו שכל מה שצריך טיפול מקבל אותו".
"אני מגנה כל פגיעה במדינה", אומר סרוג'י חד וחלק, "לא משנה אם זה במסגד או בתיאטרון, בבית משפט, בבית חולים, בבית מגורים או בבניין נטוש. הדבר הזה צריך להפסק באופן מיידי ואני מתפלל שיהיה שלום. לאיראנים אני אומר להפסיק את המלחמה מיד. במלחמות אין מנצחים. אבל אם יהיה כאן שלום אזורי כל האזור הזה ישגשג ויפרח. כמו שהשלום עם מצרים ירדן והאמירויות מחזיק מעמד אז אפשר לעשות את זה עם כל המדינות בעולם". הוא לוקח נשימה ארוכה ואומר, "ברור שאם האיום של נשק גרעיני יורד מהאזור הזה אז זה טוב אבל אהיה אופטימי ממש כשאני אדע שהמלחמה הסתיימה. כשאני אדע שלא בונים נשק אלא דברים אחרים לטובת הבריאות, או לטובת החינוך למשל. באיראן יש הרבה משכילים והלוואי ונראה שיתוף פעולה איתם לטובת האנושות כולה".
"חיפה זה הפסיפס של החברה הישראלית", אומר סרוג'י, "יהודים ערבים או דרוזים, מוסלמים או נוצרים בהאיים. זו חברה אחד שצריכה להיות מאוחדת והיא חייבת להיות מאוחדת מבפנים כדי שנוכל לנצח את האיומים שמבחוץ. את הדברים האלה אמרתי גם בעיר טמרה, כשניחמתי את חבריי היקרים עו"ד איהאב ח'טיב ורג'א ח'טיב אשר המשפחה שלהם נהרסה כשטיל נפל ישירות על הבית שלהם בשבוע שעבר. אמרתי להם, תסתכלו על המנחמים שבאו מכל קצוות החברה הישראלית, זה מה שמחזק את החברה שלנו שצריכה להיות חזקה ומאוחדת".