חיפה תצטרך חדשים ארוכים כדי לתקן את כל מה שנפגע בתריסר ימי המלחמה עד הפסקת האש עם איראן, אבל שיקום הנזקים החל בכל הזירות כבר בשעות שלאחר נפילת הטילים. כך היה בשכונת הדר, וכך היה גם בעיר התחתית שם כבר פינו את הכבישים והמדרכות מזגוגיות מנופצות ומחלקי בניין שנשרו.
45 בני אדם נפגעו באירוע. למרבה המזל התקיפה על הרובע הזה, המשופע בנייני משרדים ומוסדות דת, בוצעה ביום שישי, כשמרבית המשרדים בעיר ריקים. למרבה המזל הקפידו בתפילת יום שישי במסגדים על לא יותר מכמה עשרות מתפללים, על פי הנחיות פיקוד העורף וגם זו כבר תמה אותה שעה.
ראש העיר חיפה, יונה יהב, מעריך את הנזק הכספי לעירו בעשרות מיליוני שקלים, אולי יותר. הוא אומר באירוניה כי "הממשלה שלנו יכולה ללמוד מהאיראנים שמבינים את חשיבותה של חיפה", אבל בשיא הרצינות הוא חזר ואמר לאורך כל ימי המלחמה שהוא חרד מאסון לתושביו בשל הסמיכות של בזן, והמפעלים הפטרוכימיים בכלל, ושב והבהיר, "העיר נמצאת במיקום אסטרטגי, והאויב יודע את זה ומכוון למקומות האלה שנפגעו בצורה קשה, אבל אם אתה מגיע למקום כזה 24 שעות לאחר מכן, אתה מוצא שהעירייה כבר השתלטה על כל האיזור", הוא גאה היה לומר בשיחה עם וואלה.
וכמובן, הנזק למסגדים ולכנסיות באזור כואב ופוגע ברגשות מעבר לנזק הכספי. יהב הזדרז והקים חפ"ק מאולתר סמוך לאתר הנפילה בעיר התחתית. בתוך שעה קלה כבר אירח בו את שר החוץ, גדעון סער, שגינה את המתקפה, אחת מארבע נפילות טילים משמעותיות בעיר בתוך עשרת הימים הראשונים של המלחמה עם איראן, בהן זו בשכונת נווה שאנן בשבוע שעבר, הפגיעה שגבתה את חייהם של שלושה עובדי בתי הזיקוק והשביתה את פעילותו, הנפילה השבוע של טיל בשכונת הדר הכרמל המאוכלסת בעיקר חרדים, ערבים ועולים מבריה"מ לשעבר, וכאמור זו ביום שישי בעיר התחתית, איזור רווי לא רק במסגדים וכנסיות, אלא גם במשרדי ממשלה, עסקים, ודירות מגורים בהן מתגוררים ערבים רבים.
מה שחסר בבנייני המגורים הישנים של העיר התחתית זה ממ"דים ומקלטים. למרבה הצער גם תחנת הכרמלית בכיכר פריז היא התחנה היחידה שאינה ממוגנת. באופן אירוני גם המקלט בבית הספר הדו-לשוני בעיר הוכרז ע"י פיקוד העורף כלא ראוי כמרחב מוגן באותו אחה"צ של שישי. ארבע שעות אח"כ שוב מצא אותו פקע"ר כראוי.
השיקום החל כבר בשישי בלילה. כשהעיר קמה בשבת בבוקר ואלפי סקרנים ירדו לראות איך העיר שלהם עומדת, הם כבר מצאו עשרות דגלים שהעירייה תלתה כדי לחזק את רוחם. אבל אם יש משהו יקר ערך שלא נפגע, זו הרוח החיפאית, זו הנושבת תמיד, ומקיימת את הקיום המשותף של בני כל הדתות בחיפה - יהודים, מוסלמים, נוצרים, אחמדים, בהאים, מה לא. מה שהעיב על היחסים במהלך "שומר חומות" - לא שב. ההיפך. אולי נלמד הלקח.
גם המחאות על רקע המלחמה בעזה ששיאן היה ההכרזה "עזה תנצח" של איימן עודה מלפני שלושה שבועות, נראית אנכרוניסטית, מנותקת. מכל הבחינות. אותו מגרש חנייה של אותה כנסייה ברחוב הפרסים (כן, זו לא טעות), שימש השבוע כשטח היערכות של פיקוד העורף. "אם הכנסייה האורתודוכסית פתחה את שעריה כדי שהיא תהיה מקלט ציבורי לכולם וחיילים חונים בה אז כל אחד יכול לתאר לעצמו כמה יציבים היחסים פה. מי שרוצה לשבש את היחסים פה או להפגין בצורה שתופסת כותרות זה תמיד אנשים מבחוץ, לא אנשים מבפנים שרוצים לשמר מכל משמר את היחסים המיוחדים שהתגבשו פה מאה שנה", אומר ראש העיר, יהב. "היחסים חזקים ואפילו מתחזקים בזמנים כאלה. הערבים משתתפים בהכול".
חבר מועצת העיר רג'א זעאתרה אומר כי לא מדובר בתמונה מושלמת, כי "פה ושם היו גם את התופעות המכוערות של מניעת כניסה למקלטים שרואים ברחבי הארץ וצריך לטפל בהן ומטפלים", אבל גם כי "מצד שני, הקיום המשותף חזק כמקודם והמלחמה רק הדגישה את הסולידריות וגם את חשיבותם של הערבים במערכי התפעול של העירייה, במד"א, בבתי החולים, בשכנות הטובה בשכונות המעורבות ובכל מקום בעיר. לצערי היא הדגישה גם את פערי המיגון בין יהודים לערבים ופעלנו יחד עם הנהלת העיר כדי לצמצם ולסגור את הפערים האלה ככל שניתן, דרך בתי ספר, חניונים תת-קרקעיים ודרכים יצירתיות נוספות". הוא מדגיש, "מעז יצא מתוק, פתחנו ככה מקומות מיגון למאות בני אדם וגם לשם מגיעים יהודים וערבים".
"כלום לא ישפיע ולא יקלקל את היחסים בין יהודים לערבים בעיר", אומר נעים ח'ורי ממאפיית אלח'ורי הוותיקה בוואדי ניסנס, תוך כדי שלקוחות יהודים וערבים נכנסים-יוצאים, "אנחנו החיפאים ידועים כאנשים שחיים ביחד והכול טוב ויפה כאן בין ערבים ליהודים. אצלי במאפייה הקליינטים זה 50-50 יהודים ערבים. בשבת היה מלא יהודים אצלי. יש ירידה כללית בגלל המצב הבטחוני - לא בגלל מצב היחסים. הפגיעות האלה בכנסיות ומסגדים אומרות דבר אחד - שאלה שיורים לא מחפשים יהודים או ערבים, הם מחפשים איפה לפגוע ולהכאיב. מי יהיה במקום הפגיעה הם לא יודעים ולא אכפת להם. אולי יהיו כולם יהודים, או כולם ערבים או גם וגם. המסר שלנו הוא נחיה ביחד או נמות ביחד, אבל בעיר חיפה אנחנו ביחד".
האב יוסף יעקוב מהכנסיה המרונית שבעיר התחתית, כ-250 מטרים ממקום נפילת הטיל, היה ביום שישי אצל אמא שלו בקרית אליעזר לארוחת צהריים משפחתית בעת שלפתע נשמעו הסירנות. "יש לה בבניין מקלט תת-קרקעי וישבנו בו בני כל הדתות, כפי שתמצא ברוב הבניינים בשכונה. אצלי בממ"ד הצמוד לכנסיה מגיעה בלילות קבוע המשפחה המוסלמית השכנה ויושבים ביחד. ביום מי שעובר ברחוב גם מוזמן. היום בבוקר זה היה שלושה מוסלמים שכנים, שני יהודים שנכנסו ואני והמשפחה. ככה זה בחיפה".
היו בכנסיה פגיעות הדף, שאותן הוא מצניע. "יחסית למה שאחרים ספגו אני מתבייש אפילו לספר. דלת הכניסה נפגעה, תריס עף מהמקום. נסתדר ונתקן. ברוך השם שזה מסתכם בזה". הוא אומר שבלכידות אין ולא תהיה פגיעה: "מבחינתי הרגשתי את ההיפך. כל היום הטלפון שלי צלצל. אינספור חברים. לא מבדילים כאן בין נוצרים, מוסלמים או יהודים. הרבה יהודים מחיפה ומחוצה לה התקשרו. רבנים מכל הארץ. הרבה מהקהילה הרפורמית בעיר. כולם שאלו מה אפשר לעבור. אנחנו דואגים אחד לשני. ההרגשה היא שאנחנו ביחד. שכל העניין הזה דווקא מאחד".
"לאיראן אני אומר שהקיצוניות והפנאטיות לא יעזרו", הוא מסכם. "אני לא חששתי לגנות את חיזבאללה שהרסו את לבנון, ואיראן זה אותו דבר. צריך לחפש איך לחיות בשלום ומהאנשים שאני פוגש ומכיר והשייחים שאני יושב איתם אני מאמין שזה לא האסלאם וזה לא הקוראן. כנראה שבכל דת זה אותו דבר, כל אחד יכול למצוא מה שהוא מחפש. מי שרוצה לחיות בפילוג ובדלנות ימצא גם את זה אבל אם הם רוצים אז הם ימצאו בו את כל הפסוקים שמדברים על סובלנות, על אהבה ועל שלום. אני אישית מאמין שהדתות שלנו קוראות לשלום".