האגודה לזכויות האזרח עתרה היום (חמישי) לבג"ץ יחד עם המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם וארגון גישה. בעתירה דרשו להבטיח גישה בטוחה ורציפה לחולים ופצועים, אנשי צוות רפואי, וכן להעברת מזון, ציוד ואספקה לבית החולים נאסר שבח'אן יונס, המרכז הרפואי השני בגודלו ברצועת עזה - אחד המוסדות הרפואיים האחרונים שנותרו מתפקדים באופן חלקי בדרום רצועת עזה.
בתחילת החודש הוצא צו פינוי לשטח שבו נמצא בית החולים. צו זה מונע גישה של צוות רפואי, פצועים וחולים ואספקה חיונית של מזון וציוד רפואי למתחם. בית החולים אומנם לא נדרש להתפנות, אך הגישה אליו נפגעה באופן קריטי, ובבית החולים מתקשים לתפקד בתוך שטח שהתנועה בו הוגבלה בהוראת הצבא.
כתוצאה מההכרזה על סביבת בית החולים כאסור לכניסה ותנועה, הגעת מטופלים מבית החולים ואליו הפכה להיות קשה ומסוכנת. כל מעבר או החלפת צוות וסגל רפואי וכן העברה של ציוד חיוני אל בית החולים דורשת תיאום מראש. אנשי צוות נכנסים אל בית החולים בידיעה שיתכן ולא יוכלו לצאת למשך יומיים או יותר. במקרים מסויימים הצוות ממשמרת הלילה הקודמת נאלץ להמשיך ולעבוד, במשך יומיים עד ארבעה ימים ברציפות, וכל זאת בתנאים לא תנאים, ללא מזון מספיק וללא תנאים היגייניים.
אל העתירה מצטרפות עדויות של רופאים ורופאות ששבו מתקופת התנדבות בבית החולים נאסר ובבתי החולים שסביבו. העדויות מתארות כיצד מנותחים שריסקו עצמות או חוו פגיעה קשה באיברים פנימיים מתעוררים מניתוחים וזועקים מכאב במשך שעות, ואין כל דרך להקל על כאבם.
ד''ר ויקטוריה רוז, מנתחת מומחית לתחום הפלסטיקה שהתנדבה בבית החולים במשך חודש, וטיפלה בפצועים קשים, כולל ילדים צעירים נפגעי כוויות ומרוסקי עצמות, העידה כי נאסר הוא בית החולים האחרון שנשאר מתפקד בדרום הרצועה, והיחיד שמספק שירותים רבים.
ד''ר רוז תיארה כלי ניתוח ישנים ופגומים המשמשים לביצוע ניתוחים, ומחסור בציוד חיוני ומציל חיים כמו צינור לפתיחת קנה הנשימה, מחטי עירוי ופאדי גאזה - פריטים שאמורים להיות סטריליים וחד פעמיים - שצוות בית החולים נאסר נאלץ לבצע בהם בלית ברירה שימוש חוזר ונשנה. מעדותה עלה, כי מצב בית החולים, מחסור כוח אדם ומחסור באספקה כבר פוגע באופן קשה ביותר במטופלים ובאיכות הטיפול הניתן להם, וכי צוות בית החולים נמצא "על הברכיים", קרוב מאוד לקריסה.
ד''ר מימי סייד, רופאה אמריקאית המתמחה ברפואת חירום, שהתנדבה בבית החולים תיארה מצב שבו רופאים וחולים אינם מקבלים מזון מספיק: "המקומיים, אפילו אנשי הצוות, בקושי אוכלים... הם קיבלו כף של אורז, עם אפונה או גזר מעל". ד''ר סייד תיארה בעדותה, כי מקרים שבהם לא ניתן היה להציע טיפול מציל חיים בשל מחסור בציוד היו יומיומיים: "היה יום שבו כל מחלקות הניתוח היו סגורות כי לא היו לנו תחבושות וכפפות. לא יכולנו לבצע ניתוחים בימים האלה. לא הייתה סטריליות בבית החולים, לא היו חומרי חיטוי וחומרי ניקוי. העובדים היו שוטפים את חדרי הניתוח מדם במים מלוכלכים, לא היה סבון לנקות איתו. אני נאלצתי להביא איתי סבון משלי כשהגעתי. לא היה סבון בבית החולים".
עורכת הדין רעות שאער, מהאגודה לזכויות האזרח שהגישה את העתירה אמרה: "הפגיעה הנמשכת והמחריפה במערכת הבריאות ברצועת עזה מובילה למותם של חפים מפשע, ולסבל רב ואכזרי שניתן היה למנוע". לטענתה, "לא מדובר בניתוחים אלקטיביים, בנטילת תרופות משפרות איכות חיים או בעצות תזונתיות, אלא בגרעין הקשה של ההישגים של הרפואה המודרנית: סניטציה, אמצעי הרדמה, תרופות ואמצעי טיפול בסיסיים בבעיות פשוטות, יכולת להתפנות לטיפולי חירום בלי להסתכן בירי בדרך לשם, ונגישות לצוותים רפואיים שעובדים בתנאים מינימליים שמאפשרים להם לבצע את מלאכתם הקשה".
בעתירה נכתב: "הטלת צווי פינוי על אזורים שבהם ממוקמים בתי חולים ומרפאות מסכלת את יכולתם של האחרונים לתפקד, הלכה למעשה". העותרים המשיכו והתמקדו בפגיעה בפעילות בית החולים: "הפגיעה בבית חולים, יצירת תנאים שבהם לא ניתן להעניק טיפול רפואי מציל חיים, גרימת סבל פיזי ממושך ומיותר לאוכלוסייה אזרחית - כל אלה עומדים בניגוד מוחלט לעקרונות מינהגיים שבליבת הדין הבינלאומי, המחייבים להקנות הגנה לחולים ולפצועים, למתקנים ולצוות רפואי גם במהלך לחימה. מדיניות שיטתית, מודעת ומכוונת למניעת טיפול רפואי והפגת סבלם של חולים ופצועים עולה כדי פשע מלחמה".