סמל מעיין ברוך פרלשטיין בן ה-20 מהיישוב הקהילתי אשחר שבגליל הוא אחד משבעת החיילים שנפלו באסון אמש (שלישי) בחאן יונס.
מעיין התבקש להקדים את גיוסו לצה"ל ונאלץ להפסיק באמצע את שנת השירות שעשה במכינה הקדם-צבאית "בית ישראל" שבשכונת גילה בירושלים. המכינה הייתה עבורו בדיוק מה שחיפש - מסגרת משותפת לדתיים ולחילונים, השוקעים בהתנדבות, בלימודים ובהיכרות מעמיקה עם החברה הישראלית.
"הוא לא התבאס שעליו לעזוב את המכינה באמצע השנה, למרות שאהב להיות שם", סיפר יהב אביבי, חבר ילדות שלו מהיישוב אשחר. לדבריו, "מעיין האמין שאם נדרש ממנו לעזוב ולהתגייס - זה מה שעליו לעשות". אביבי הוסיף: "לא הפריע לו שהוא שובץ כלוחם בגדודים; הוא אהב את זה ועשה מה שצריך. מהשנייה הראשונה לאחר שהתגייס הוא היה במלחמה- גם בעזה וגם בלבנון. לפני שהחל מבצע "עם כלביא" הוא סגר חודש שלם בצבא, אחריו יצא הביתה לחופשה, ואז נפגשנו, אבל ביום שישי הקפיצו אותנו חזרה לצבא. הוא ידע שהוא חוזר לעזה והרגיש טוב עם זה שהוא עושה את מה שצריך".
משפחתו של מעיין הגיעה לאשחר כשהיה בן עשר: הוריו, אסנת ועמית, שתי אחיותיו נעמה ויעל, ואחיו הצעיר תומר. יהב מספר שמעיין אהב מוזיקה, במיוחד רוק מהניינטיז. תחביב נוסף שלו היה קולנוע: "צפינו יחד בהרבה סרטים. הוא אהב ללמוד דברים חדשים, לקרוא ספרות רצינית (כולל ספרי פילוסופיה) ולשחק שחמט. מעיין היה בחור שחי את הרגע וזרם עם כל מה שבא".
אימו, אסנת, סיפרה בשיחה עם ענת דוידוב ואודי סגל ב-103FM על בנה: "לא ראיתי אותו יוצא מאיזון, היה בו איזה קור-רוח כזה, ועם כל דבר הוא ידע להתמודד, היה לו סנטר מאוד חזק, היה מאוד אותנטי. מעיין היה מתוק מדבש, ילד חמוד, מאוד אהוב על חבריו. אהב את החיים הטובים, ילד חכם מאוד. הוא היה רוצה שנחיה, הוא לא עשה עניין מהמוות, תמיד הוא אמר 'בסדר, מקסימום אני אמות, לא נורא'. משהו שמאוד אפיין אותו זו איזושהי קבלה רדיקלית של המציאות, הוא פשוט לא התווכח עם המציאות", סיכמה.