סמ"ר רונאל בן-משה בן ה-20 מרחובות הוא בין שבעת חיילי צה"ל שנהרגו באירוע קשה אתמול (שלישי) בח'אן יונס שבדרום רצועת עזה, כשמחבלים הצמידו מטען לנגמ"ש פומה שבו נסעו, והוא התפוצץ.
משה, אביו של רונאל, שיתף את כאבו בשיחה עם וואלה: "הוא היה ילד חביב על כולם, אהוב, תמיד מוקף חברים; תלמיד טוב ואח אכפתי שתמיד דאג לאחרים. החלום שלו היה להיות מהנדס בניין ולהקים משפחה - הוא כל-כך רצה להתחתן".
רונאל התגייס לגדוד ההנדסה הקרבית ונכנס לעזה כבר בתחילת המלחמה, באוקטובר 2023. "מהרגע הראשון הוא פעל. הוא השתתף בכל-כך הרבה תמרונים, בעזה ובלבנון. זו הייתה אמורה להיות המשימה האחרונה שלו. ביום שבת, 7 באוקטובר, נשמעו אזעקות והוא רק חיכה שיקראו לו. נסעתי איתו אז בעצמי לאיסוף מרחובות, למרות הפחד, ואז פתאום זה בוטל. אחר כך הוא יצא מתל-אביב ונאסף עם הראשונים. הוא כל-כך אהב את הצבא ואת המדינה, אבל המלחמה הזאת שוחקת; היא לא נגמרת. כמעט שנתיים הוא שם, וכמעט שלא היה איתנו בחגים".
משה מספר כי שיחת הטלפון האחרונה עם בנו התקיימה ביום שישי. "הוא אמר שאולי תהיה להם חופשה ביום חמישי הבא. הוא היה אמור להשתחרר בנובמבר. חבריו המומים - הוא היה הכי אנרגטי מכולם, זה שתמיד מאחד, מארגן, דוחף קדימה. כשהיה יוצא שבת - הוא היה מנצל כל רגע".
הבשורה המרה הגיעה אתמול בערב. "אני ואשתי היינו בניחום אבלים באשקלון, ואז, בשמונה בערב, קיבלתי שיחה. אמרו לנו לבוא, שאנחנו צריכים להגיע. נסענו בחרדה; לא אמרו לנו בטלפון מה קרה, אבל כבר הבנתי. כל הדרך פחדתי. קיוויתי שיסיים את השירות בשלום, אבל זה לא קרה".
משה גם מביע ביקורת קשה: "אני כועס מאוד. שמעתי שהחיילים נסעו בפומה ישן. הוא בכלל היה אמור ללוות חיילים רגלית. אני לא יודע אם זה קרה בפועל, אבל זה מכעיס. החיילים שם, בשטח, כבר שחוקים מהעומס. המלחמה נמשכה יותר מדי זמן".
לרונאל היו חמישה אחים ואביו מספר: "הוא היה הבכור, האור שלנו, המנוע של הבית. אחד האחים שלו לוחם בגבעתי, ועכשיו אני לא בטוח בכלל שהוא ירצה להישאר לוחם. אנחנו שבורים. נצטרך לאסוף את השברים, לנסות להחזיק את המשפחה ביחד. רונאל היה כל עולמנו. אנחנו אוהבים אותו אהבת-נפש ונחיה עם הכאב הזה כל החיים".
דביר סאסי, בן-דודו של רונאל, מספר אף הוא בכאב על התחושות הקשות: "רונאל היה בן 20, הבכור במשפחה קטנה. קשה לדבר עליו בלשון עבר. לא תמצאו תמונה שלו בלי חיוך - הוא הצטיין בכל דבר, תמיד היה מוקף חברים, תמיד חיזק את המשפחה. הוא התגייס מתוך תחושת שליחות עצומה, ממש בתחילת המלחמה. הוא העצם לא הכיר את הצבא בלי מלחמה. לפני שבועיים ערכנו שבת משפחתית ואמרנו לו: 'די, תשחרר קצת'. הוא ענה לנו: 'תנו לי עוד קצת - אנחנו כבר מסיימים שם הכול".
דביר הוסיף בקול חנוק: "בשיחה האחרונה הוא אמר לנו: 'מה אתם דואגים? אנחנו מהנדסה. אנחנו שומרים על עצמנו'. ובסוף הוא התפוצץ ממטען. אתמול אשתי ילדה בן. היינו בתוך שמחה גדולה ולא הספקנו לבשר לו. הוא לא הספיק לדעת. ועכשיו, במקום לבשר לו על חיים חדשים, אנחנו מוקפים במנחמים. ההורים שלו דיברו איתו בפעם האחרונה ביום שישי, כי לא היו טלפונים בתמרון. כל כך חיכינו שיגדל, שנצא לטייל איתו, שנראה עולם ביחד - ועכשיו הכול נגדע".
בסיום דבריו הוסיף דביר בעצב: "אין לנו כבר כוחות למלחמות האלה. כמה עוד יהרגו? כמה משפחות עוד יאבדו את היקר להן מכל? אם הוא היה פה הוא בטח היה אומר בנחישות: 'עזבו הכול, עוד רגע אנחנו קורעים אותם בעזה ומסיימים'. הוא לא הסכים להפסיק להילחם. הוא היה חדור מטרה. רצה לתת למדינה את כל הכוח האחרון שנשאר בו".
הלוויתו של רונאל בן משה תתקיים בשעה 16:00 בבית העלמין תר"ן ברחוב גורודיסקי ברחובות.