שר הפנים משה ארבל הודיע היום (שני) לעלי סלאם, ראש עיריית נצרת כי הוא מודח מתפקידו. במקביל הודיע גם למועצת העיר כי היא מסיימת את תפקידה. בכך אימץ ארבל את המלצת ועדת החקירה שהוקמה במשרד הפנים ושבדקה את תפקוד העיריה שנקלעה למצב כספי קשה ומתקשה לתפקד. הועדה מצאה כי ראש העירייה והמועצה אינם עשויים למלא את תפקידיהם כראוי. השר החליט למנות ועדה למילוי תפקידי ראש עיריית נצרת ומועצת עיריית נצרת.
עד כמה קשה מצב העיריה ניתן היה ללמוד ממקרה אחד פרטי; לפני שבוע וחצי, בשעות הבוקר, הגיע עובד עיריית נצרת למשרדו של כמאל אבו אחמד ואמר לו שאין לו כסף כדי לקנות למשפחתו לחם. אבו אחמד הוא יושב ראש ההסתדרות במרחב נצרת וכמעט מדי יום הוא נחשף למצוקתם של קרוב לאלף עובדי וגמלאי עיריית נצרת שמחכים לשלוש משכורות שלא קיבלו עדיין.
כדי להוסיף לתמונת הייאוש ואוזלת היד, סיבוב ברחובות העיר מעלה תמונה קשה; הררי אשפה מפוזרים בכל מקום, ריח קשה של צחנה עולה מהאשפה הנרקבת או מערימות אשפה שתושבים מדליקים. "כשהאשפה בוערת יש פחות זבובים, חולדות וסירחון, אבל אז יש זיהום אויר קשה", הסביר תושב על הדילמה שאיתה מתמודדים לאחרונה בנצרת.
כבר קרוב לשנה שעיריית נצרת מתקשה לתפקד נוכח משבר כלכלי עמוק. על פי הערכות העיריה שקועה בבור של כרבע מיליארד ₪. ראש העיריה, עלי סלאם, לא הצליח להעביר תוכנית הבראה, נוכח רוב לעומתי שניצב מולו במועצת העיר וכשהמצב המשיך להדרדר, משרד הפנים מינה בחודש ינואר ועדה שתחקור את מצבה של העיריה. מסקנות הועדה היו כי יש להדיח את ראש העיריה וחברי המועצה ולאחר מכן למנות ועדה קרואה או לערוך שוב בחירות. בינתיים דבר לא קרה והעיר ממשיכה לקרוס, בעוד שתושביה ממתינים לשווא שהמדינה תזרוק להם גלגל הצלה.
"יש תחושת ייאוש וכעס", אמר אמיר עילוטי, בן העיר שעזב אותה לאחרונה ועבר לכפר שכן. הוא הייטקיסט שניסה להגשים חלום של הקמת מבשלת בירה מקומית, יחד עם חבר. במשך מספר שנים מבשלת "בירה נצרת" פעלה בעיר ואף החלה להתפרסם ברחבי הארץ וזכתה לשבחים רבים. אחרי הקורונה הם עוד הצליחו להתאושש, אבל אז הגיעה המלחמה ואיתה המשבר בעירייה והכריעו אותם. "במלחמה תיירות חוץ הפסיקה לבוא לעיר, עכשיו גם אין תיירות פנים ובגלל המצב בעיר יש בתי קפה ומסעדות שנסגרים. אנשים לא רוצים לשבת מול ערמות אשפה וכבר אין מי שיקנה את הבירה שלנו", הסביר. במשך מספר חודשים החליט רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל השכנה כי אשכול הערים שבראשו הוא עומד יפנה את האשפה של נצרת, אבל לאחרונה הסדר זה נפסק. בנצרת מספרים כי עשן האשפה שבערה העיק גם על תושבי נוף הגליל והיו גם לא מעט תושבים שנסעו עם האשפה הביתית מנצרת והשליכו אותה בפחים שבנוף הגליל.
לכאוס שבו שרויה העיר, מתווסף גם המשבר שבו נתונה המדינה כולה והחברה הערבית בפרט- משבר הפשיעה והאלימות הגואים. "יש הרגשה שהכל מתפורר ובנוסף אנשים גם חוששים לצאת, למחות ולדבר", הסביר איש תיירות מקומי שבעצמו העדיף לשמור על עילום שם. "חיים פה 85,000 תושבים, זאת העיר הגדלה בגליל, עיר בעלת חשיבות דתית עולמית, אבל היא לא מעניינת אף אחד", אמר בכעס. "המדינה צריכה להחליט אם נצרת היא חלק ממדינת ישראל או לא".
מול כנסיית הבשורה שמייצגת עבור יותר ממיליארד בני אדם את המקום שבו התבשרה מרים כי היא נושאת בבטנה את בן האלוהים, פח אשפה לא מפסיק לבעור. המרואיין מספר על זבובים בגודל של ציפורים" ועל חולדות ענק שמטילות אימה. מפגע האשפה שמכסה את העיר הוא המעיק ביותר, אבל הוא מציין שהמשבר מורגש בכל פינה. "קבלני ניקיון הפסיקו לנקות את בתי הספר, בשירותים אין אפילו נייר טואלט וגם חברות האבטחה הפסיקו לשלוח שומרים למוסדות החינוך", אמר. הוא הוסיף כי "במרכז העיר בעלי מסעדות ובתי קפה מנקים את הסביבה ביחד עם מתנדבים שבאים לעזור, אבל אלו פעולות חירום שלא באמת יכולות להציל אותם". הוא מספר על מסעדה שקבוצת מטיילים הודיעה לה השבוע כי היא מבטלת את הארוחה שהזמינה בגלל המצב בנצרת.
אבו אחמד אמר כי ההסתדרות נאבקת בבית הדין לעבודה כדי שעובדי וגמלאי העיריה יזכו לשכר שטרם קיבלו. הוא מציין כי גם לא נעשות העברות כסף עבור זכויות סוציאליות שמגיעות לעובדים ויש מהם שנקלעו למצוקה קשה. "איפה משרד הפנים?", שאל בכעס. "איך נתנו לעירייה להגיע למצב כזה? הרי זה לא קרה ביום אחד. שנים על גבי שנים משרד הפנים התעלם מגירעון שהלך וגדל. כל עובד שרוצה להביא לחם לילדים שלו הוא עולם ומלואו. איפה המדינה? אם זאת הייתה עיר אחרת, לא היו נותנים שזה יגיע למצב קשה כל כך".