כל העיניים נשואות לוושינגטון, לא רק מירושלים וטהראן, אלא גם מטוקיו, מנילה וטאיפיי. ההתנהלות של ארצות הברית ותגובותיה למלחמה בין ישראל לאיראן כבר מזמן אינה רק עניין מזרח תיכוני. זהו רגע מבחן מכריע למדיניות החוץ של דונלד טראמפ: מבחן שיקבע אם ארצות הברית עוד מסוגלת למלא את תפקיד אוכפת הביטחון העולמי, או שהיא מאמצת מציאות חדשה שבה השיקולים האמריקניים הם הקובעים בלעדית. ההשלכות למבחן זה לא ייעצרו בישראל; הן יהדהדו מאירופה ועד ים סין הדרומי.
מאז כניסתו לבית הלבן, טראמפ שם דגש מובהק על הזירה האסיאתית. כינוס מנהיגי ה־QUAD (אוסטרליה, הודו, יפן וארה"ב) בשבוע הראשון לכהונתו, הכרזות על כוונה לסגור חזיתות במזרח התיכון ובאוקראינה כדי להתמקד באיום הסיני, והעברת כוחות צבאיים לאזור, מהלכים המצביעים על כיוון ברור במדיניותו: מיקוד באינדו־פסיפיק, תוך צמצום המעורבות באזורים שבהם ארה"ב השקיעה בעשורים הקודמים: אירופה והמזרח התיכון.
הסיבה לכך נעוצה באיום הסיני ההולך ומתעצם. הפנטגון מעריך כי עד 2035 יהיו לסין יותר מ־1,500 ראשי נפץ גרעיניים, זאת לצד יכולת גוברת של הצי הימי הסיני המתרחב, מערכות טילים מתקדמות, רחפנים ויכולות טכנולוגיות נוספות. בכירים בצבא ארה"ב מזהירים מקצב התחמשות שלא נראה כמוהו. ההערכה האמריקנית האחרונה היא שסין עשויה להשלים את הכנותיה לפלישה לטייוואן עד 2027, ויש המזהירים כי עימות עשוי להתפרץ עוד קודם לכן.
אל תוך מציאות זו פרצה המערכה הישראלית־איראנית. למרות מחלוקות פנימיות, ארה"ב הוכיחה נכונות לפעולה צבאית נחרצת - נגד איום שמונח לא רק על המזרח התיכון, אלא על כל האזור ומעבר לו. התקיפה האמריקנית באיראן ביום שבת מהווה נקודת מפנה, לא רק במערכה שבין ירושלים לטהרן, אלא בכל תפיסת הבריתות של ארה"ב. טראמפ הוכיח כי גם בעידן של "אמריקה תחילה", ישנן גבולות שאותם לא יאפשר לחצות מבלי תגובה מיידית ונחרצת. היא מסמלת שינוי חיובי מבחינת בעלות בריתה של ארה"ב, אך הן עדיין עוקבות בחשדנות אחר המתרחש.
המסר הכפול ברור: מצד אחד, ארה"ב הוכיחה שהיא מוכנה לפעול צבאית למען בנות בריתה כאשר האיום הופך קיומי. מצד שני, התגובה האמריקנית, על אף שהיא נחרצת, עוררה גם תגובות נגד שעלולות להסלים את המצב לבעלות בריתה של ארה"ב גם מעבר לזירת הסכסוך הים תיכונית. למרות כל אלו, הנכונות האמריקנית לפעול הופכת את האיום שלה לאמין וזה משנה את מערכת השיקולים של יריבותיה.
העוצמה האמריקנית והישראלית, הנשענת על טכנולוגיה ונשק אמריקני מתקדם, הוכחה כחסרת תחליף, ועליונות זו מקרינה גם לזירות נוספות ברחבי העולם. כעת, בעלות בריתה של ארצות הברית מחשבות מסלול מחדש: לא עוד שאלות על מידת המחויבות האמריקאית, אלא גם על המחיר שתגבה תגובתה ועל ההשלכות שתביא עמה. לצד זאת, הן ממשיכות להתבונן במערכה במזרח התיכון, לבחון כיצד תסתיים - האם בהסדר מדיני או בהחלטה צבאית, ומה יהיו ההשלכות על המאזן הכוחות הגלובלי.
העולם עומד בצומת דרכים מכריע כאשר סין צופה ולומדת את גבולות ההרתעה והיכולת האמריקאית בסכסוכים טריטוריאליים בים סין הדרומי, ובמיוחד לגבי טאיוואן. היכולות האמריקאיות לגבות מחיר כבד ויותר מכך - הנכונות להשתמש בעוצמה הזו - עשויה לגרום לסין להעריך מחדש את הנכונות והיכולת שלה להיכנס למערכה רבת סיכון מבחינתה בטאיוואן. בעלות הברית של ארצות הברית מנסות לפענח האם מדובר בשינוי מגמה אמיתי או בתגובה נקודתית בלבד.
עם זאת, חשוב לשאול האם הלקחים ממזרח התיכון ישימים באמת לזירה האסיאתית. האתגר הטכנולוגי והגיאוגרפי בהגנה על טאיוואן מול עוצמתה של סין שונה מאוד מהמציאות במזרח התיכון, והראיות מאיראן עשויות להיות מוגבלות בישימותן לסכסוך פוטנציאלי באזור האינדו-פסיפיק. אבל אין ספק כי המבחן הישראלי-איראני של טראמפ חורג הרבה מעבר למזרח התיכון, ועשוי לקבוע את הטון גם לחזיתות הבאות.
הכותבת היא חוקרת זירה בינלאומית ב-MIND Israel