בעיצומם של ימים דרמטיים שבהם מטוסים לא ממריאים, שמיים נסגרים והכותרות עוסקות במלחמה בין ישראל לאיראן ובעזה, התכנסה בצרפת פסגת פריז לשלום, ביטחון אזורי ופתרון שתי המדינות. סביב השולחן ישבו עשרות נציגים מהחברה האזרחית בישראל, מהרשות הפלסטינית ומרחבי העולם, ודנו בחסות ממשלת צרפת - דווקא עכשיו - בדרכים לייצר אופק מדיני ולנסח קול אזרחי ברור התומך בפתרון כולל לסכסוך שיביא ליציבות ושגשוג האזור.
בזמן שאנחנו, פעילים מישראל ומהרשות הפלסטינית, "דיברנו שלום" עם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, נורו הפושים: מלחמה. ישראל-איראן. שמיים נסגרים. טיסה מבוטלת. המשפחה בארץ. ואני תקוע בפריז. לא סתם תקוע — לכוד בין שני עולמות. מצד אחד, הבית בוער. מצד שני, אני יושב בחדר עמוס אנשים שמסרבים לוותר על התקווה גם כשמסביב מתפוצצים טילים.
ישראל יצאה למהלך סיכול מוצדק מאין כמותו להסרת איום קיומי המגיע ממשטר רצחני שבנה כאן את רשת הטרור הגדולה בתבל, רשת שערערה בצורה עמוקה את היציבות האזורית. משטר שלא בחל באמצעים לפגוע בנו באמצעות שלוחים צד שלישי בעודו רוחץ בניקיון כפיו.
המתקפה הנרחבת של ישראל על יעדי איראן, שנועדה להסיר איום קיומי ולהכות במשטר טרור שמערער את היציבות האזורית, חייבת להיתמך במהלך מדיני ברור, לא רק במאמץ צבאי. ניסיון העבר הוכיח: מלחמות שמתחילות ללא יעד מדיני סופן להיגרר ולהתארך, לשחוק את העורף ולהחליש את יכולת העמידה של החברה הישראלית. התשה מתמשכת איננה אסטרטגיה; היא סימפטום להיעדר תכנון ולחוסר חזון.
ישראל פתחה חזית שנייה מול איראן, בטרם הסתיימה המערכה בעזה, כאשר החברה בישראל כבר מתמודדת עם עומס עצום, מחסור בכוחות מילואים ועורף מותש. כל אלה מחדדים את השאלה — לאן פנינו מועדות אחרי המלחמה, ואיך יוצרים ביטחון שאינו תלוי אך ורק בעוד ועוד סבבים צבאיים.
בפסגה בפריז בלט מסר אזרחי אחיד: המלחמה לבדה לא תפתור את האיום האיראני, לא תחזיר את החטופים ולא תשיב את תחושת הביטחון. היא חייבת להסתיים בהסדר מדיני. דווקא מתוך המשבר נפתחת הזדמנות נדירה ליצירת ברית ביטחונית אזורית עם מדינות ערב המתונות, שתבודד את איראן, תחזק את מעמדה של ישראל, ותאפשר גם תהליך של היפרדות בטוחה ומדורגת מהפלסטינים. זהו אינטרס לאומי מהמדרגה הראשונה, והוא תלוי ביכולת להוביל מהלך אמיץ ומרחיק ראות, ולא להסתפק בעוד שכבת מיגון זמנית.
הכוח הצבאי חשוב, אך רק מדינאות אמיצה, יוזמה ותקווה - יוכלו להביא שלום וביטחון בני קיימא. אסור לנו להסתפק בעוד סבב של "ניהול סיכונים", אלא לדרוש מהממשלה לחשוב על היום שאחרי. שלום איננו חלום; הוא אסטרטגיה לאומית מהמעלה הראשונה. הגיע הזמן שנבין זאת - גם, ובעיקר, כשנראה שהאופק מתכסה בענני עשן.
אנחנו לא לבד
כמי שנאלץ להישאר בפריז בשל סגירת השמיים, חוויתי רגע שבו המציאות הפרטית הפכה לסמל - לכודים בין מלחמה לתקווה, בין פחד לאופק חדש. דווקא בוועידת השלום בפריז שהייתה בסימן מלחמה, קיבלתי אישור.
פנימי: אנחנו לא לבד. יש שותפים. יש קולות. יש דרך. אבל הדרך הזו צריכה אותנו — את מי שלא איבדו אמון, את מי שלא ויתרו על תקווה. הגיע הזמן שמהממשלות שלנו לא יבנו רק על גיבורים באוויר, אלא גם על מדינאים על הקרקע. אנשים שמבינים שהכוח הוא אמצעי, לא תכלית. וששלום — הוא לא פנטזיה, הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לביטחון.
הכותב הוא סמנכ"ל מדיניות בתנועת "דרכנו"