"הפטיש של חצות", והשעון מתקתק: ההימור הגורלי של נתניהו - יישאר סינדרלה ולא יחזור להיות לכלוכית?

סינדרלה, או לכלוכית בשמה העברי, היא אחת המעשיות הנפוצות בעולם. לסיפור יש מאות גרסאות בתרבויות שונות, ואחרונה שבהן, מתרחשת כאן ועכשיו, ובלשון זכר. במקור, זהו סיפורה של בת אצולה שהפכה למשרתת, וזכתה לרגע אחד של זוהר באדיבות קסם חולף, שבו שבתה את לבו של הנסיך, עד שהקסם פג והיא חזרה לדמותה המקורית.

הגרסה שלנו, עוסקת במנהיג כריזמטי, נאה, פוליטיקאי מתוחכם, שנכשל כישלון חרוץ ב-7 באוקטובר 2023, ומאז הוא נאבק לטהר את שמו ולשקם את דמותו החבוטה כמר ביטחון. מול חמאס הוא דשדש, במלחמה עם חיזבאללה נחל הצלחה, אבל את החטופים עדיין לא הצליח להשיב.

ואז, ממש כמו באגדה, בא מבצע מבריק אחד, שהפך את הקערה על פיה. התקיפה הפנומנלית באיראן, שהובילה לתקיפה אמריקנית נוספת, החזירה לו את הילת המנהיגות. נתניהו הפך מסוס מת לסוס לבן, למושיע בינלאומי.

עטוף בטלית, מואר באור שמש שזלג על האבנים הלבנות ויצר סביבו הילה מיסטית, הוא בחר בקפידה את התמונה שתספר את הסיפור כולו. הפריים הזה נבנה כמו סצנה תנ"כית, רגע של התגלות אלוהית שמביא גאולה לעם.

"לפני עשרה ימים, ערב הפעולה ההיסטורית, שמתי פתק בכותל - 'הן עם כלביא יקום'", אמר נתניהו למצלמה בנימה נרגשת. "היום אני חוזר לאותו מקום ושם פתק חדש: 'הן עם כלביא קם - עם ישראל חי'". תהליך ההזדככות הושלם. אפילו מבקריו החריפים ביותר נאלצו לבלוע רוק ולהחמיא לו על האומץ, התעוזה, ההצלחה ומופע המנהיגות שהפגין. העולם כולו מסתכל עליו עכשיו בהערצה.

אבל שאלה אחת נותרה פתוחה. מה הלאה? השעה כבר רבע לחצות. כשיחתם הסכם חדש עם איראן, או אם שלטון האייתולות יתנדף, תישאר מולו ההכרעה: האם לחתום את הקריירה במופע הסיום האולטימטיבי, או להידרדר חזרה לשגרת הפוליטיקה העכורה. פטיש חצות, לא סתם זה שם המבצע של האמריקנים.

נתניהו עומד עכשיו מול דילמה משולשת: לשחרר את החטופים, לפרוש מהחיים הפוליטיים, ולהיחקק בהיסטוריה כמי שגאל את ישראל והעולם מהאיום האיראני. זאת תהיה יציאה מהחיים הפוליטיים בשיא מטורף, עם מורשת שמטשטשת כל כישלון קודם.

השנייה - להכריז מיידית על בחירות, ולבוא לעם בפוזיציה של מנצח, ולנסות לבנות ממשלה חדשה שתוכל לתרגם את הניצחון הצבאי לניצחון מדיני. על הנייר זה נשמע כמו ניצחון מוחלט, אבל המציאות מלמדת שבבחירות אפשר גם להפסיד.

והאפשרות השלישית, היא הכי מסוכנת לו. לדבוק בקואליציה הנוכחית, ולשוב לזירה שבה גם נסיך יפה תואר ושרירי, הופך לדלעת. החזרה לסירחון הפוליטי אחרי הרגע הנשגב, היא בדיוק מה שקרה לסינדרלה כשהשעון הצביע על חצות.

כי כשירד מגרם המדרגות המלכותי של הכותל, בחזרה לישיבת ממשלה, יקבלו את פניו החרדים עם אולטימטום לחוק גיוס. סמוטריץ' ידרוש ריבונות מיידית ביהודה ושומרון והתיישבות מחודשת בעזה, ובן גביר יגבה אותו ויאיים בפרישה, ולקינוח, יריב לוין יפתח בבליץ חקיקה להשלמת הרפורמה המשפטית.

וגם אם ירצה להתעסק רק בביטחון, מחכים לו מוקשים אחרים: מינוי ראש שב"כ, נציב שירות המדינה, המאבק מול היועמ"שית והחרם על נשיא העליון. איך שלא מסובבים את זה, גלימתו הלבנה תוכתם בכתמים שלא יורדים בכביסה.

אחרי התקיפה באיראן, נתניהו סוגר את משולש "הכורים". בגין בעיראק ב-1981, אולמרט בסוריה ב-2007, ועכשיו, הוא, באיראן. בגין סיים את כהונתו שבור ובודד. אולמרט בכלא. שניהם, כמו נתניהו, היו רגע אחד על גג העולם וברגע הבא, התרסקו לתוך המציאות. ההיסטוריה מלמדת שאחרי שיאים כאלה, הנפילה בדרך כלל קשה ומכאיבה.

והוא יודע את זה טוב מכולם. כבנו של היסטוריון הוא מכיר את ההיסטוריה היטב ובוודאי זוכר איך נגמרה המעשייה של סינדרלה. השאלה היא אם לביבי הפוליטיקאי יהיה האומץ לעצור את השעון בחצות פחות דקה. והשעון מתקתק.