התשובות לשאלה שכולם שואלים: למה נראה שקשה ליירט את כל הטילים? | ההסבר המלא

למרות העליונות הטכנולוגית של ישראל, טילים פגעו בתל אביב, בת ים, סורוקה, חיפה וערים נוספות - והציבור שואל: איך זה קורה? צה"ל מפעיל מערך רב-שכבתי של הגנה אווירית, מתקיף מדי יום אתרי שיגור ואחסון באיראן, ומנהל מדיניות יירוט מורכבת שמבוססת על סדרי עדיפויות וסיכונים. אולם, שיטות ההונאה של האויב, היקף המטחים, התמרון המבצעי והאילוצים בשטח - לא מאפשרים הגנה הרמטית.

צה"ל פרק את מערכת התלול מסלול ברצועת עזה, ובלבנון והוא בדרך לבצע מהלך דומה ברחבי איראן. הדרך לנקודת המפנה עוברת דרך פעולות התקפה והגנה. בהתקפה, ממפנה אגף המודיעין מדי יום ומסביב לשעון עם חיל האוויר תוכניות תקיפה של מספר משפחות: מאות משגרי הטילים הבליסטיים, טילים בליסטיים, מחסנים, ואתרי ייצור. התקיפות נגד הסוללות הניידות הן בזמן אמת.

ההגנה מפני טילים ורקטות מתחלקת למספר תחומים : מערכת רב שכבתית הכוללת : כיפת ברזל, חץ 2 וחץ 3, שרביט קסמים, ומערכות טכנולוגיות נוספות שעיקרן גילוי אך לא רק. זאת לצד מערכות הת'האד האמריקאיות שהוצבו בישראל וספינות האייג'יס האמריקאיות באזור. לצד זאת, בצה"ל מתקפים מדי יום מדיניות יירוט של טילים או במילים אחרות: כיצד לנהל את ההגנה על אתרים רגישים, ריכוזי אוכלוסייה ותשתיות לאומיות ומה בראש סדר העדיפויות. כמוכן, כיצד להתנהל מול מגוון איומים.

לאחר מכן, נשארת האחריות על המענה בזמן אמת על מפקדי מערך ההגנה האווירית שצריכים להחליט בלוחות זמנים קצרים ביותר את מה ליירט, איך ליירט וכמה מיירטים להוציא לעבר המטרה. אלו הן סוגיות מורכבות בתהליך קבלת ההחלטות עם הרבה משתנים שמצד אחד מצביעים על המאמץ הגדול להגן ומנגד מדוע אין הגנה הרמטית של 100%. בנקודה הזו ניתן להבין כי האויב מנסים להערים על צה"ל, לאתר נקודות תורפה, ולהוציא אל הפועל שיטות מגוונות לחדור את חומת ההגנה האווירית.

למה צה"ל לא מצליח ליירט את כל טילי הקרקע-קרקע של איראן, למרות העליונות הטכנולוגית של ישראל?

מטחים גדולים - אומנם בתחילת המלחמה נגד איראן הם שיגרו מטחים גדולים למספר אזורים בעיקר בריכוזי אוכלוסייה כדי לזרוע הרס, להרוג ולפגוע בתשתיות קריטיות לישראל אך ככל שחלף הזמן, ירד היקף השיגורים והוא כולל גם מטח של טילים בודדים. לכן, מנסים האיראנים לייצר מטחים (לא תמיד מצליחים) כדי לאתר את המערכות ליירט במקביל מספר גדול של איומים.

משגרים ניידים - אחד האתגרים הגדולים עבור המודיעין הישראלי וחיל האוויר הוא לאתר את הסוללות הניידות, טילים על גבי משאיות שנעות בשטח וממתינות לפקודות שיגור בשונה מאתרים נייחים. אמ"ן וחיל האויויר בעיקר באמצעות מערך כלי הטיס הלא מאוישים רשמו הצלחות גדולות מאוד בפעולת "ציד המשגרים" ברחבי איראן.

סוגי הטילים - האיראנים משלבים מתחילת המלחמה מגוון של טילים. עיקר השוני הוא בראש הנפץ הקרבי. ככל שראש הנפץ הקרבי (רש"ק) גדול כך הטווח קטן. סוגי מנוע שונים כדי לאתגר את המערכות בתמרון האווירי וסוג הרש"ק. רוב הטילים היו בעלי מטען הדף כדי להגדיל את רדיוס ההרס אך גם היה שימוש בראש קרב שכולל עשרות חימושים קטנים מתפרקים ומתפזרים. השימוש האחרון הופעל מעל העיר אזור ובאר-שבע. גורמי ביטחון לא פוסלים הפתעות של חימושים שצה"ל לא מכיר.

חמקנות (לא מלאה) - גורמים במערכת הביטחון, טוענים כי המדענים האיראנים הצליחו לשלב טכנולוגיה מתקדמת מאוד בייצור הטילים - לחלקם יש תוכנית תקיפה ידועה מראש, חלקם חסיני שיבוש gps, וחלקם בעלי יכולת שיבוש.

תקיפה של כמה אזורים במקביל - האיראנים הוכיחו כי הם יודעים לשגר טילים ממספר אזורים ברחבי איראן לעבר מספר אזורים במקביל ברחבי ישראל כדי להקשות על הקשב של מפקדי ההגנה האווירית.

כלכלית - במערכת הביטחון טוענים כי חרף הפרסומים בארה"ב, צה"ל רחוק מאוד מהקו האדום במכסות המיירטים מנגד אין מספר בלתי מוגבל ולכן יש להפעיל היגיון וניהול סיכונים מול כל מטח תוך כדי שיערוך מקום הנפילה, והאיום. מנגד, צה"ל דואג לתקוף אתרי ייצור ומחסני נשק באיראן כדי להגדיל את הפערים בין היקף המיירטים הישראלי למאגרי הטילים האיראנים

הנתונים הסטטיסטיים שרשמו עד כה מערכי הגנה האווירית הם פורצי דרך בקנה מידה בינלאומיים ומוכיחים עליונות טכנולוגית חרף התוצאות הקשות והמחירים הכבדים ביניהם : בתל אביב, טמרה, בת ים, אזור, רמת גן, חיפה, מכון וייצמן ברחובות, ובית החולים סורוקה בבאר שבע.