טופגאן בשמי איראן: טייס קרב שהשתתף במטס התקיפה הראשון, על המתח וההתרגשות - בדרך הלוך, וחזור

סרן ד', טייס אף-16 (25), סיים את קורס הטיס לפני שנתיים וחצי והשתתף בניגוד לכל הסיכויים במטס הראשון שתקף מטרות איכות והדהים את איראן כולה, תוך שימוש במאות מטוסים מסוגים שונים.
שיחה שלא מנהלים כל יום:

ד': "במטס הראשון תקפנו כל מיני דברים. כל מיני סוגי מטרות, אני לא יכול לפרט".

תקפתם מערכות הגנה אוויריות, מפקדות, אישים בכירים, מערכות נשק. מה אתה תקפת?

ד': "לא תקפתי אישים...".

זו הטיסה הארוכה ביותר שביצעת?

ד': "כן".

מה עושים במהלך הטיסה הארוכה למרחק 1,500 ק"מ מישראל?

ד': "בעיקר מתרכזים, מתדרך את עצמי שוב, מדבר עם הנווט, מנתחים מקרים ותגובות, איך הולכת להיראות התקיפה בקצה, עושה סימולציות בראש".

ובחזור?

ד': "מתרכזים בלנחות בשלום (צוחק...)".

מה אומרים זה לזה בקוקפיט אחרי התקיפות בדרך חזרה?

ד': "יש בדיחה קטנה בינינו בקוקפיט, יש רגע לדבר על הדבר המטורף שעשינו".

מה עם האיומים בדרך אל היעד באיראן, במרחב האווירי האיראני?

ד': "כשאתה כל-כך רחוק מהבית זה אירוע מורכב, צריך לשים את זה בראש, לזכור. זו הזירה הכי מאויימת בה פעלתי. אני ערוך תמיד".

טיסה ארוכה. מאות תדלוקים. כמה זמן תחזיקו מעמד בקצב הזה במסגרת המבצע - לטוס לאיראן, לתקוף ולחזור?

ד': "תשמע, אנשים פה צמאים ללכת ולהשפיע ולתקוף. אני מרגיש שנמשיך כמה שיידרש ויש אורך רוח. גם מהתמיכה של העם בבית, מהעורף שנותנים לנו את הגב ואת כל האהבה שחיל האוויר מקבל עכשיו על כל העבודה והעשייה".

הרגשת איומים בזמן שהיית שם?

ד': "לא. לא חוויתי, לא חוויתי תחושה של איום ממשי, ולא שלא הייתי מוכן לזה".

איך אתה מתאר את ההישגים של חיל האוויר?

ד': "לנגד עיניי אני רואה שאנחנו תוקפים את מי שתוקף את ישראל. אנחנו תוקפים את הטילים שבדרך אלינו לפני שהם משוגרים - ובאוויר אנחנו מפילים גם את הכטב"מים שנמצאים בדרך אלינו. וחוץ מזה, אנחנו נמצאים שם מעל אדמת אויב, מעל הראש שלהם, טסים במרחב שלהם ותוקפים אותם ומשפיעים שם, בזירה שלהם - ולא מעל הבית שלנו".

מתי אתה מבין מה עשית? מה המשמעות של המטס הראשון באיראן?

ד': "כשזה יצא בתקשורת ופורסם מי חוסל ומה חוסל, ומה הם שאר ההישגים המצויינים. כשמפורסם שאנחנו תוקפים משגרים וטילים. אנחנו מגנים על העורף הישראלי, וכדי שנוכל להמשיך אנחנו גם תוקפים את הסוללות נגד מטוסים, כדי שנמשיך תחת עליונות אווירית. כדי שנוכל לטוס שם ולהמשיך לבצע את המשימות בהגנה על העורף".

רגע לפני שאתה טס לאיראן מגיע צוות קרקע, "חותם על המטוס", ומאשר את הטיסה.

ד': "התחושה היא תחושת ביטחון מלאה. כולם ביחד באותה משימה".

מה הנקודה הכי מרגשת במטס הראשון לאיראן?

ד': "יש שתי נקודות - המשמעותית היא אחרי נחיתה, כשאני רואה את הפרסום על גודל האירוע ומבין במה לקחתי חלק, שהשתתפתי במבצע היסטורי, זו תחושה משמעותית, תחושה מטורפת באמת. והשנייה זה אחרי התקיפה באוויר. כשאתה מסיים תקיפה באיראן, רואה שהכול טוב ואנחנו כבר פנים מערבה לישראל, ונושם לרווחה ואומר "יופי, עשינו את זה", עשיתי את חלקי במשימה בטיסה הזאת".

מה עושים רגע אחרי הנחיתה?

ד': "סדר. פשוט, הולכים לראות מה היו התוצאות של התקיפה שלך - תמיד יש ויכוח מה אנחנו הולכים לעשות, לראות את השם שלי בלוח לגיחה הבאה - והולך לישון".