האייתוללה עלי חמינאי שימש במשך כמעט ארבעה עשורים המנהיג העליון של איראן השיעית, בנה מעצמה אזורית יריבה למדינות הסוניות שבמפרץ והוביל קו קיצוני נגד ארצות הברית ולישראל, תוך דיכוי מהומות חוזרות ונשנות בתוך המדינה. הערב גורמים ישראלים בכירים עודכנו כי חיסולו צלח וגופתו אותרה בין ההריסות.
חמינאי נחשב בתחילת דרכו לדמות חלשה ויורש לא סביר של מייסד הרפובליקה האסלאמית, האייתוללה רוחוללה חומייני הכריזמטי. אך בהדרגה, חמינאי חיזק את סמכותו והפך למקבל ההחלטות הבלתי מעורער של איראן.
הוא חסר את המעמד הדתי של מורו חומייני, ואפילו לא היה אייתוללה בעת מותו. לאור סמכותו הדתית המעורערת, הוא השקיע משאבים גדולים בהקמת מנגנון ביטחוני אדיר שסייע לו לדכא את מתנגדי המשטר בכל עת שהרימו את ראשם.
תחת הנהגתו, עברו שורה ארוכה של נשיאים - מי שנחשבו רפורמיסטים כמו מוחמד חתאמי וחסן רוחאני ודמויות קיצוניות כמו מחמוד אחמדינז'אד ואיברהים ראיסי - אך אלו תמיד היו מוגבלים להחלטותיו, ורבים מהם נודו ממעגל מקורביו של חמינאי בסוף כהונותיהם.
במקביל, בתקופת חמינאי הואצה במהירות תכנית הגרעין של איראן, אף שבאופן פומבי המשטר הכחיש שיש לו כוונה לפתח נשק גרעיני. סירובו להתפשר במשא ומתן מול ארצות הברית הוביל בסופו של דבר למבצע "עם כלביא", שבסופו הצטרפה ארצות הברית לתקיפת מתקני העשרת האורניום. הפגיעות שספג המשטר אז החלישו אותו וסללו את הדרך לנפילתו הסופית.
חמינאי טיפח חגורת הגנה סביב איראן, כהכנה לעימות מכריע עם ישראל, במה שכונה "ציר ההתנגדות". אך מעמדו החל להיחלש בשל החלטת חמאס, או יותר נכון של כמה מנהיגים בודדים בארגון בהם יחיא סינוואר, לפתוח במתקפת הטרור של 7 באוקטובר. מכת הפתיחה שתוכננה לנחות על ישראל ביום פקודה של טהראן לשלוחותיה כבר "נוצלה" על ידי חמאס.
ישראל, בתגובה לטבח בנגב המערבי, פתחה במלחמה בעזה והחלישה מאוד את חמאס ויתר ארגוני הטרור ברצועה. במקביל, החלטת חיזבאללה לסייע לחמאס הסתיימה בחיסול מנהיגו חסן נסראללה והותירה אותו חבול ועל סף קריסה בזירה הלבנונית, מה שלא אפשר לו להושיט סיוע למשטר אסד בימיו האחרונים בסוף השנה שעברה.
הוא שלט על איראן מ-1989 והחזיק בסמכות העליונה על כל זרועות הממשל, הצבא והרשות השופטת. בעוד נבחרי ציבור ניהלו את ענייני היומיום, שום החלטה מדינית חשובה - במיוחד כזו הנוגעת לארצות הברית - לא התקבלה ללא אישורו המפורש.
על אף האידיאולוגיה האנטי-מערבית הנוקשה שלו, הוא נהג במרוצת השנים בפרגמטיות כדי להבטיח את קיום המשטר ברגעים שבהם גורלו היה מונח על הכף. עם זאת, איבתו לישראל הייתה עקבית והוא תיאר אותה כ"סרטן גרורתי" במזרח התיכון.
המושג "גמישות הירואית", שהוזכר לראשונה על ידי חמינאי ב-2013, מאפשר פשרות טקטיות כדי לקדם את מטרותיו, בדומה לבחירתו של חומייני ב-1988 לאמץ הפסקת אש לאחר שמונה שנות מלחמה עם עיראק.
תמיכתו הזהירה של חמינאי בהסכם הגרעין של איראן עם שש המעצמות מ-2015 הייתה רגע נוסף כזה, משום שהוא האמין שהקלה בסנקציות נחוצה כדי לייצב את הכלכלה ולחזק את אחיזתו בשלטון.
הוא ניצב בפני אותה דילמה במרץ, כשטראמפ חשף כי שלח לחמינאי מכתב "יפה" כדי לדון בהסכם גרעין חדש, שבו הזהיר מפני פעולה צבאית אם הדיפלומטיה לא תצליח לרסן את שאיפותיה הגרעיניות של טהרן. חמינאי סירב להתפשר לדרישה של טראמפ לוותר לחלוטין על העשרת אורניום, והמשא ומתן נקלע למבוי סתום.
ההחלטה של טראמפ לפרוש חד-צדדית מהסכם הגרעין ב-2018, בעת כהונתו הראשונה, ולהטיל מחדש את הסנקציות על איראן, הגבירה את חשדנותו של חמינאי ביחס לכל מגע עם המערב.
"האיבה מצד ארצות הברית וישראל תמיד הייתה שם. הם מאיימים לתקוף אותנו, מה שאנחנו לא חושבים שהוא סביר במיוחד, אבל אם הם יבצעו מעשים פזיזים הם בוודאי יקבלו מכה חזקה בתגובה", אמר חמינאי. "ואם הם חושבים לעורר התקוממות בתוך המדינה כמו בשנים קודמות, העם האיראני עצמו יטפל בהם".
יד ברזל נגד מחאות
מכיוון שלא היה לו את המעמד הדתי של חומייני, הוא הפעיל שוב ושוב את המנגנון הביטחוני המתוחכם שלו, שכלל את משמרות המהפכה ומיליציית הבסיג' הכפופה להם, כדי לדכא מחאות עממיות, כמו זו שפרצה אחרי בחירתו מחדש של אחמדינז'אד לנשיאות ב-2009, על רקע טענות לזיופים בבחירות.
חמינאי תמך בו, אך זעם על שאיפותיו של הנשיא הסורר. ב-2022, חמינאי היה חסר רחמים באותה מידה במעצרם, כליאתם או לפעמים הוצאתם להורג של מפגינים שזעמו על מותה של הצעירה האיראנית-כורדית מהסא אמיני, במה שכונה "מחאות החיג'אב".
בתחילת השנה, על רקע הקריסה של הכלכלית וצניחת המטבע, פרצו הפגנות מחודשות. תחילה הן התרכזו במצב הכלכלי, אולם במהרה הן התפשטו ודרשו את נפילת המשטר. כמו תמיד, המנהיג העליון בחר לפעול ביד ברזל וכוחותיו טבחו ללא רחמים באלפי מפגינים. למרות שצלח את גל המחאות האלו, הן החלישו את המשטר וסללו את הדרך למתקפה האמריקנית והישראלית.
אימפריה כלכלית בשווי עשרות מיליארדי דולרים
חמינאי חלש על אימפריה כלכלית בשווי עשרות מיליארדרי דולרים, דרך ארגון ממשלתי בשם "סתאד" שהוקם אחרי המהפכה האסלאמית והחרים נכסים של איראנים. משטרו השקיע מיליארדי דולרים במשמרות המהפכה כדי לסייע להם להעצים את המיליציות באזור, בעוד שהשחיתות והניהול הכושל מנעו מהאזרחים גישה לתשתיות ושירותים בסיסיים.
הוא תואר על ידי חלק מהחוקרים כ"אידיאולוג חשאי החושש מבגידה", חרדה הנובעת בעקבות ניסיון התנקשות ביוני 1981 ששיתק את זרועו הימנית.
חמינאי עצמו עבר עינויים קשים, על פי הביוגרפיה הרשמית שלו, בשנת 1963, בעת שהיה בן 24 וריצה את תקופת המאסר הראשונה מבין רבות בגין פעילות פוליטית תחת שלטון השאה. לאחר המהפכה, כסגן שר ההגנה, התקרב חמינאי למשמרות המהפכה במהלך המלחמה עם עיראק בשנים 1980-1988, שגבתה את חייהם של מיליון בני אדם משני הצדדים.
הוא זכה בנשיאות בתמיכתו של חומייני, שאותו לבסוף ירש במפתיע. הוא היה למנהיג העליון השני של הרפובליקה האסלאמית, וייתכן שגם האחרון.