קודם כל, געגועים לרב אלוף רפאל איתן (רפול), שאפילו לאחר שנים ארוכות שבהן הוא לא אתנו, הצליח להיות היחיד שסיפק תשובה מעולה לשאלה שמסעירה את כל אולפני התקשורת בימים האחרונים: ארצות הברית תתקוף או לא תתקוף?
כשירות לצעירים יותר שבין הקוראים, נעלה מהאוב סיפור ישן אודות רפול, שהתרחש בעת תדריך לקראת מבצע בלבנון: עלה כל מפקד בתורו, הסביר את תפקידו במשימה, סקר את הסיכונים ועוד. אחת השאלות שעלו היא האם צפוי גשם בעת המבצע, מה שעלול להשפיע על לוחות הזמנים. נעמד קצין חיזוי מזג האוויר, סקר את המודלים השונים, את הסטטיסטיקה ועוד - ופסק שהסיכוי שירד גשם בעת המבצע הוא כ-10%.
התדריך תם והנוכחים נשאלו האם יש למישהו שאלות. רק יד אחת הורמה, זאת של הרמטכ"ל.
"מה לא ברור? המפקד" שאל מפקד הכוח - ונענה על ידי רפול: "לא הבנתי בקשר לגשם". שוב קם הקצין שאמון על המפה הסינופטית - ושוב הסביר. שוב נשאלו הנוכחים - ושוב חזר הריטואל על עצמו, עד שבפעם השלישית העז הקצין הצעיר לשאול את רפול: "בכל הכבוד, הרמטכ"ל, מה בדיוק אתה לא מבין?" השיב רפול: "גשם זה: ירד או לא ירד, אז איך 10%?!"
ובכן, בין אם הסיפור הזה התרחש באמת או הוגזם למען הנצחת המיתוס, הוא מספק את התשובה היחידה המוסמכת לשאלת התקיפה האמריקנית באיראן: היא תקרה או לא. כל מי שמספר לכם אחרת, כמו במשפט מתוך הסרט האייקוני "הנסיכה הקסומה": "משקר או מנסה למכור משהו".
למה כל ה"מומחים" באולפנים אינם אלא על תקן פרשנים ולא חזאים? כי גם אם תיקחו את פפ גווארדיולה, יורגן קלופ וברק בכר - ותנו להם להמר על תוצאת משחק כדורגל צפוי, תקבלו תחזית שהיא טובה כמו זו של עליזה, השכנה מלמטה. כי מומחים טובים בלנתח את מה שהיה - מה שיהיה הוא כמו זריקה מהשלוש: ייכנס או לא.
פיצול אישיות
ואחרי שצחקנו, ככה נראית מדינה עם פיצול אישיות. הכוונה כמובן היא לשני המחנות שצמחו כאן בשנים האחרונות: ר"ב או רל"ב - עבור הראשונים, נתניהו הוא מתנת האל לאנושות, נס גלוי לעם ישראל ואשרינו שזכינו לחיות בעידן שבו מנהיג אותנו הענק העברי הגדול ביותר מאז דוד המלך, שלא לומר משה רבנו.
גדודי המעריצים, שכאשר הם לא מנאצים משפחות חטופים או צוהלים נוכח פגיעה קטלנית של טיל בטמרה, מתחרים ביניהם מי ירעיף יותר מילות הערצה על המנהיג, עושים זאת במשפטים שהיו גורמים אפילו לשליט צפון קוריאה להסמיק.
הם לא מבקשים להשפיע רק על ההווה, אלא מגייסים לעזרתם את העבר: אם הגורם לאסון 7 באוקטובר הוא רבין שחתם על הסכמי אוסלו, אזי הגורם להצלחה הישראלית באיראן טמון בדברים שעשה נתניהו כבר לפני 40 שנה, עת רק שקל מעבר מקריירה של מוכר רהיטים לקריירה פוליטית.
מן העבר השני ניצבים אלה שהשנאה לנתניהו העבירה אותם על דעתם. מוכי יגון על כך שמי שנפילתו הפוליטית נראתה (שוב) כוודאית, מי שבעיניהם מוחזק כאחראי ישיר לאסון ה-7 באוקטובר - הוא גם מי שאחראי למבצע שעוד יגרום למכת הפתיחה של מלחמת ששת הימים להיראות כמו טיול בפארק.
אם תקשיבו לאומללים ההם, תגלו שהסיבה למתקפה באיראן אינה קשורה כלל ועיקר ליכולת הגרעינית של משטר האייתולות, אלא אך ורק לצרכים הפוליטיים של נתניהו.
ניתוח הזוי
גם מי שחושד (כמוני) בנתניהו שלא ייפרד מכיסאו בלי למצות כל טריק אפשרי, חייב להבין שהניתוח הזה, הוא הזוי, כי אם הדבר נכון אזי גם הרמטכ"ל, גם ראש אמ"ן, גם ראש המוסד וגם מפקד חיל האוויר (רשימה חלקית) שותפים למזימה של נתניהו להבעיר את העולם ובלבד שממשלתו לא תיפול. מטורף, נכון?
חלק מהסיבות שבגללן הרוויח נתניהו את הספקנות כנגדו, הוא שכמעט כל מי שעבד איתו בעבר, כולל מינויים אישיים שלו, פנה נגדו: נפתלי בנט, איילת שקד, אביגדור ליברמן, רוני אלשיך, אביחי מנדלבליט ועוד. עם שורה כזאת של אנשים, רובם ככולם אנשי ימין, אי אפשר שכולם "ערקו" לשמאל - ורק נתניהו נותר צדיק יחיד.
זה נכון כמובן, אבל באותה מידה לא ייתכן שכל ראשי צה"ל ומנגנוני הביטחון הם שותפים למזימת נתניהו - לתקוף באיראן כדי להרחיק סכנה פוליטית מבית. פשוט לא יכול להיות.
כמו בכל ויכוח פוליטי בישראל, הניצים הם שמכתיבים את הטון - מעריציו הסהרוריים של נתניהו מזה והאנשים שמאשימים אותו אפילו בלחות של אוגוסט מזה. בתווך, קצת כמו ביתר הסוגיות שמפלגות את החברה הישראלית, נמצאים כ-80% מהישראלים, רוב דומם שלא מקבל כמעט ביטוי בשיח, שחושב שנתניהו - ללא ספק הפוליטיקאי המשפיע ביותר בישראל בדור האחרון, אחראי לכל.
שחק אותה ויני
הוא אחראי למדניות שהובילה לשאננות, ערב 7 באוקטובר - ממש כשם שהוא אחראי למבצע הביפרים ולמהלומות שניחתות על איראן. הוא אחראי ליציאה מהמיתון של תחילת שנות ה-2000, עת היה שר אוצר מבריק בממשלת שרון - והוא זה שאחראי לריקון הקופה הציבורית לצרכים פוליטיים אפילו בימים שבהם נאנקים אזרחי ישראל העובדים כדי לממן מלחמה שאינה נגמרת.
הוא אחראי למה שנראה, לפחות כרגע, כהצלחה מסחררת בהחלטה לפתוח את החזית האיראנית - והוא יהיה אחראי גם אם חלילה יקרוס מחר מגדל מגורים על יושביו, כתוצאה מאותה מלחמה. איך אני יודע? נתניהו בעצמו הוא שהצהיר על כך, לאחר מלחמת לבנון השנייה - בישראל, עם כל הכבוד לבעלי התפקידים במדים או באזרחי, יש אחראי מרכזי אחד.
לכן, גם בימים האלה שבהם נוסקת הפופולריות שלו, צריך לזכור שנתניהו ששלח את חיל האוויר עד לטהרן ובנותיה, הוא גם זה שמינה תחתיו את הממשלה הכושלת ביותר בתולדות ישראל: מנופחת, מנותקת ולמעט מספר צדיקים בסדום (בעיקר שרי ש"ס) גם לא מתפקדת. זה נתניהו - וגם זה נתניהו.
סיפור שהחל עם רפאל איתן, יסתיים עם וינסטון צ'רצ'יל: בימים האחרונים מתנהל ויכוח היסטורי כאשר חסידי נתניהו משווים אותו לצ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה שהיטיב לראות את הסכנה הנאצית מבעוד מועד ולהילחם בה בזמן אמת. תזה שלה לועגים כל מתנגדיו המושבעים. ובכן, צ'רצ'יל הוא בהחלט דוגמה טובה, שכן רגע לאחר הניצחון המזהיר ביותר בתולדות מלחמות המין האנושי, הוא עמד לבחירה מחודשת על ידי עמו - וכשל. האם גם בכך ידמה נתניהו לגיבור ההיסטורי שהוא כה מעריץ?