ביום ראשון האחרון, בסביבות ארבע לפנות בוקר, בעודו שוהה בממ"ד בביתו שבראשון לציון, פרופ' ולרי קריז'נובסקי קיבל הודעה שהקפיאה לו את הדם. בקבוצות הווטסאפ של מכון ויצמן למדע החלו להופיע שמועות על פגיעת טיל ישירה בקמפוס ברחובות. זמן קצר לאחר מכן, כשכבר התפרסם תיעוד של בניין שעולה באש - קריז'נובסקי הבין: זו המעבדה שלו. זו הפגיעה שהוא לא האמין שתבוא.
"לא היה ברור איפה בדיוק זה קרה, אבל כשזיהיתי את הבניין - הבנתי שאנחנו במציאות חדשה. כל מה שבנינו - פשוט נעלם", הוא אומר בשיחה עם וואלה.
"ניסויים של שנים - הלכו לאיבוד"
קריז'נובסקי, בן 55, חוקר בכיר במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, מקדיש את חייו להבנת תהליכי ההזדקנות התאית והקשר שלהם לסרטן ולמחלות כרוניות. שנים של עבודה מדעית סבלנית, ניסויים מדוקדקים, שיתופי פעולה קליניים ומחקרים עם פוטנציאל לשנות חיים - נשרפו באש.
"המעבדה שלנו פשוט נהרסה. היו שם דגימות ייחודיות, תאים, מחקרים ארוכי טווח. חלקם נמשכו שנים, וכולם נגדעו בשנייה. זה שובר את הלב, בעיקר כשאתה יודע כמה אנשים עבדו על זה - סטודנטים, חוקרים צעירים. זה העתיד שלהם".
"לא נשאר כלום"
והוא לא לבד. לפי ההערכות, יותר מ־40 מעבדות נוספות נפגעו בפגיעה הקשה. חלקן נהרסו כליל, כולל שלוש קומות שלמות שקרסו. ציוד מדעי נדיר, מכשירים שאין כמותם בארץ - הפכו לערמה של אפר.
"היה שם ציוד ששווה מיליונים - מכשירים שאין מהם יותר מאחד או שניים בעולם. עכשיו, רק כדי להזמין מחדש, נצטרך להמתין חודשים, אולי שנה. וזה עוד לפני שדיברנו על כל הידע שנמחק", הוא אומר בכאב.
"למזלנו - זה קרה בלילה"
למרבה המזל, אף אדם לא שהה במבנה בזמן הפגיעה. "זה קרה בלילה - וזה מה שהציל חיים", הוא אומר, "אבל מבחינת נזק - הנזק אדיר. זה לא רק ציוד. זה מחקר. זה ידע. זו התקדמות מדעית. וזה חלום שנשבר".
"אנחנו עובדים בשביל האנושות - וזה פשוט נעצר"
התחום שבו עסק קריז'נובסקי נחשב לאחד המרכזיים במאבק בהזדקנות, במחלות כרוניות ובסרטן. "ניסינו להבין איך תאים מזדקנים נוצרים, ואיך מערכת החיסון יכולה לזהות אותם ולהשמיד אותם. הרגשנו שאנחנו על סף פריצת דרך אמיתית", הוא מספר, "אבל עכשיו - אנחנו לא יודעים אפילו מה שרד".
למרות הכול, הוא לא נכנע. בשעות הקשות שאחרי הפגיעה, התחיל לקבל שיטפון של מיילים, הודעות, חיבוקים וירטואליים - מכל העולם.
"זה היה מרגש. מדענים, קולגות, אפילו סטודנטים מרחבי העולם - כולם כתבו לנו. הציעו עזרה, תמיכה, מקום זמני להמשך מחקר. זה מזכיר לנו למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים - בשביל האנושות, בשביל העתיד, לא רק בשבילנו".
"זו לא הייתה רק מעבדה. זו הייתה קהילה, בית שני", הוא מסכם. "השיקום ייקח זמן, אולי הרבה זמן. אבל אין לנו פריבילגיה לעצור. אנחנו נחזור - כי זה מה שמדענים עושים. בשביל המדע, בשביל החברה, בשביל התקווה."