ההצלחה הצבאית שמדינת ישראל קוצרת במערכה מול האיראנים מחדדת את הפער בין מה שמדינת ישראל יודעת לעשות בתחום הצבאי-קינטי ובין כשלונה לפעול במישור המדיני. היציאה למערכה של הרגע האחרון באיראן מקורה בכישלון ישראלי מדיני. ישראל נדרשה לה בגלל הטעות המצטברת של התרחקות מהמסלול הדיפלומטי והתמקדות בכלים הצבאיים. הוא תולדה של החלטת טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין ב-2018 בעידוד ישראלי. הגעתה של איראן לסף גרעיני היא תולדה של אותה פרישה מצערת מאותו הסכם בלתי מושלם שהצליח להשאיר את האיראנים במרחק קבוע מפריצה לפצצה.
כך, ויתור על יוזמה מדינית מאלץ כעת את ישראל לפתוח במלחמת אין ברירה בתזמון בעייתי ביותר ברמת החוסן הלאומי עם ציבור עייף משנה וחצי של מלחמה עקובה מדם שחלק גדול ממנה התנהל בעורף, בעוד שמצבה בזירה הבינלאומית בשפל. חמור מכך - ישראל יוצאת למלחמה באיראן בעוד שצה"ל עסוק במלחמה מדממת וחסרת תוחלת בעזה.
ההתמקדות בהצלחות במישור הצבאי מרחיקה את השיחה מהשאלה הקריטית - מהי אסטרטגיית היציאה של מדינת ישראל מהמלחמה המסוכנת הזו? כיצד נמנעים מהיגררות למלחמת התשה שבה לאיראנים יתרון משמעותי בשל גודלם. ישראל מתקדמת כרגע בגדיעת יכולות איראניות בתחום הגרעין והטילים ולא בשינוי מוטיבציות. זו היא מהות דוקטרינת בגין הידועה - פעולה צבאית שמתמקדת בחיסול פיזי של מאמצי אויבי ישראל לפתח נשק גרעיני, אך לא כוללת ניסיון להשפיע על השיקולים שמנחים את המפתחים בטווח הארוך. הגישה הזו עבדה בסוריה, אבל הפרויקט הגרעיני האיראני הוא סיפור שונה בתכלית.
פרויקט הגרעין האיראני הוא פרויקט לאומי שאיראן הקריבה ומקריבה עבורו רבות כבר שלושה עשורים. הוא אינטרס לאומי של המשטר להבטחת שרידותו, ליצור התרעה מול ישראל, לקידום מעמדה האזורי של איראן. המשך קיומו הוא נרטיב מרכזי בתפיסת הכבוד הלאומי האיראני. חשיבותו להרתעת ישראל בעיניים איראניות רק גדלה מאז קריסת מערך הגרורות של איראן בסוריה ובלבנון. לכן עצירת פרויקט בסדר גודל ומהות מסוג זה עוברת דרך שינוי המוטיבציות באיראן.
איך משנים מוטיבציות איראניות? או בהסכם מכובד שיבטיח אינטרסים איראנים בסיסיים או בשינוי משטר. שינוי משטר הינו בבחינת מדע בדיוני פוליטי. סבירותו קלושה בטווח הזמן הנראה לעין. ולכן נשארנו עם הסכם. ניכר שהמתקפה הישראלית פתחה את הדרך לשינוי מערך השיקולים של מנהיגי איראן - היא מחדדת את ההכרה שפרויקט הגרעין הפך מכלי לשימור הישרדות המשטר לאיום על יציבותו. אבל היכולת לשנות את תפיסת המחשבה האיראנית - לשכנע את האיראנים לוותר על פיתוח גרעיני צבאי בהסכם ארוך טווח - עוברת דרך המרכיב המדיני.
היא תלויה ביכולת לספק מסגרת שתאפשר לאיראן סולם לרדת מהפרויקט הגרעיני מבלי לאבד כבוד, לאפשר למשטר האיראני לטעון בפני אנשיו לניצחון שאחריו היא תוכל לוותר על המרכיב הצבאי של פרויקט הגרעין האיראני. הסכם כזה יאפשר לאיראנים להבטיח את הישרדות המשטר. במישור הבינלאומי, הצלחתו של הסכם מסוג זה יכולה להסתייע בקואליציה רב-צדדית מהסוג ששכנעה את איראן לחתום על הסכם הגרעין ב-2015. יידרש פה שילוב של שחקנים בינלאומיים - לא רק ארה"ב - אלא גם סין - עם השפעתה העמוקה על כלכלת איראן, רוסיה, וערב הסעודית. היא יכולה לבוא עם הבטחה לשילוב איראן במסגרות האזוריות והבינלאומית שמתפתחות באזור. החדשות הטובות שלשחקנים הבינלאומיים, קל וחומר מדינות המפרץ, יש אינטרס דחוף במציאת פתרון שכזה. החדשות הרעות שלא בטוח שיש להם את הכלים לעצור הסלמה ולהחזיר את השד לבקבוק.
הכותב הוא מנכ"ל מכון "מיתווים"