במכת הפתיחה הישראלית חוסלו מפקדים איראניים מהדרג הצבאי הבכיר, אך המנהיג העליון והאייתוללות שלצדו לא נכללו ברשימת היעדים. ראש המל"ל צחי הנגבי הבהיר: "כרגע אין תכנון להרוג אותם". בניגוד גמור להסבריו של הנגבי, גיבורי ספרי החדש "תקוות הלווייתן" לא היו חסים על חייו של האייתוללה. להיפך - האיום בחיסולו של חמינאי היה המרכיב המרכזי באסטרטגיה שלהם. למרות שמדובר בפרוזה, שבה אני מניח לגיבורי הספר "לזרום" כאוות נפשם, דומני שהשיח המדומיין שמופיע בספר בין ראשת ה- CIA (קאמינגס) לבין ראש המוסד (גוטמן), רלוונטי למצבנו.
קאמינגס - אני רוצה לשתף אותך בסימולציה שאני עושה עם עצמי בחודשים האחרונים. בוקר אחד הופעל מטען גרעיני במנהטן. 50,000 הרוגים. עשרות אלפי פצועים ונפגעי קרינה. העולם מזועזע. המטען לא הופעל בהנחיית שלטון האייתולות, אך בבדיקות מעבדה מתברר כי מקור חלק מהמרכיבים באיראן. נשיא ארה"ב מכריז: 'איראן חייבת באופן מידי ותחת פיקוח בינלאומי לפרק את תוכנית הגרעין שלה. האחראים הישירים לביצוע הוראה זו הם מנהיגי איראן. אם בתוך עשרה ימים לא יצהירו על הסכמתם לתכתיב זה - דמם בראשם'.
איראן דחתה את האולטימטום. למחרת נהרגו חמישה מנהיגים איראנים בולטים בסיכולים ממוקדים. בהמשך, עוד מספר מנהיגים משלמים בחייהם, וכך עד לכניעת יורשיהם או יורשי־יורשיהם לתכתיב החד משמעי - פירוק תשתיות הגרעין. לאחר הכניעה האיראנית, כולם דורשים מענה, מדוע לא הפעלנו לפני האסון הנורא במנהטן את אותה מדיניות נחרצת המטילה אחריות אישית על המנהיגים עצמם. אולי האסון היה נמנע?
גוטמן - אתם תמיד פועלים בהיגיון עקום. תראי מה המחיר ששילמתם כדי להרוג איש אחד - סדאם חוסיין. 4,500 חיילים אמריקנים הרוגים, 33,000 פצועים. טריליון דולר שהלכו לפח ועוד לא אמרנו מילה על מאות אלפי עיראקים חפים מפשע שנהרגו.
קאמינגס - זו בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי. הנה, חיסלנו את בן לאדן. מה ההבדל בינו לבין סדאם? מה ההבדל בינו לבין האייתולות שרוצים פצצת אטום? מדוע מנהיג של מדינה המפתחת נשק גרעיני שעלול לגרום לשואה אנושית, חסין יותר ממנהיג ארגון טרור, והרי אחריו אנו רודפים אישית? מדוע אם כן לא נמקד את המאמצים שלנו למנוע אסון במנהיגים שאחראים להיווצרותו? הרי הם אלה שמקבלים ההחלטות, לוחצים על הכפתור. מדוע לפגוע בעמם ולא בהם?
גוטמן: יש שטוענים כי צריך להותיר את המנהיגים חיים כדי שיהיה עם מי לחתום את הסכם הכניעה. אבל הסיבה המרכזית היא אנוכית - כך מנהיגים שומרים על חייהם ועל חיי משפחותיהם. קיימת ברית לא כתובה - אנחנו לא נהרוג אתכם ואתם לא תהרגו אותנו.
קאמינגס - זה חייב להשתנות. האם לאחר התרחשות אסון גרעיני מישהו יבין מדוע לא חיסלנו את המנהיגים המטורפים לפני שלחצו על הכפתור?
גוטמן - את ואני יודעים שהסכמים עם האייתולות לא שווים את הנייר שעליו הם נחתמים. גם אם נתקוף את מתקני הגרעין - הם ישקמו אותם. יש להם ידע, ויש להם סבלנות. הדרך היחידה היא לחסל את הרצון של ההנהגה לפתח פצצה. את הרצון הזה נוכל למגר רק אם האייתולות שמקבלים שם את ההחלטות יבינו שעל פיתוח הפצצה ישלמו בחייהם. אבל כמו שאני מכיר אתכם האמריקנים, את עיקר הלקחים כיצד למנוע טרגדיה אתם תאמצו רק אחרי שתיפלו לה קורבן.
הכותב הוא מנכ"ל משרד החוץ לשעבר. ספרו החדש "תקוות הלווייתן - סיפור של דיפ סטייט", ניתן להורדה בחינם באתר "עברית"