לפני כשמונה חודשים, בחודש אוקטובר, נחתו בישראל מטוסי תובלה אמריקניים ענקיים, פתחי תא המטען שלהם התרוממו ולרחבת החנייה זרמו משאיות אושקוש עמוסות במערכת יירוט הטילים ת'אאד.
ממשל ביידן העביר לישראל את המערכת כדי לתגבר את מערך ההגנה הישראלי מטילים, בעקבות שני המטחים מאיראן, הגדולים ששוגרו אי פעם. כעת, כשאנחנו נמצאים בעיצומו של מטח מתמשך, הת'אאד מוכיח את עצמו.
ת'אאד היא המקבילה של ארה"ב למערכת החץ הישראלית, אך שונה ממנה מאוד. שתיהן פותחו כלקח ממלחמת המפרץ ב־1991, שבה נכשלה מערכת הפטריוט ביירוט טילי הסקאד העיראקיים. הפטריוט פותחה במקור כמערכת נגד מטוסים, והוסבה ליירוט טילים בליסטיים. בארה"ב, כמו בישראל, הבינו לאור ביצועיה במלחמה שחייבים מערכת ייעודית לנושא. למרות שבשדות הניסויים בארה"ב היא הצליחה ליירט סקאדים, בישראל היא כשלה לחלוטין.
US-operated THAAD Air Defense System was activated to try and intercept the Yemeni Missile. Remains: https://t.co/BI1aeTmRl5 pic.twitter.com/gyqOfvDoHs
— MenchOsint (@MenchOsint) March 27, 2025
בזמן שהתעשייה האווירית פיתחה את מערכת החץ־2 במימון אמריקני עבור חיל האוויר, לוקהיד מרטין פיתחה את הת'אאד עבור צבא ארה"ב. למרות שגם פיתוח החץ לא התנהל תמיד חלק, והמערכת ידעה כישלונות בניסויים, פיתוח הת'אאד היה איטי יותר בגלל כישלונות רבים יותר. לכן, החץ נמסר לחיל האוויר ב־1998 ונכנס לשירות בשנת 2000, והת'אאד רק ב־2008.
למרות ששתיהן מיועדות לפעול נגד מטרות דומות, הן שונות מאוד בשיטת הפעולה ובמחיר. בעוד שהישראלים פיתחו טיל שפוגע בקרבת המטרה ומשמיד אותה בזרם של רסיסי ברזל לוהטים, האמריקנים התעקשו על Hit to Kill - פגיעה ישירה במטרה, מה שמחייב דיוק רב יותר במעקב אחרי המטרה ובתמרון הטיל, אך חוסך את הצורך בראש קרבי מורכב.
התעשייה האווירית השתמשה בפגיעה ישירה רק בחץ־3, שמיירט את מטרתו בחלל, שם פיצוץ חסר משמעות, ורק מגע של מתכת במתכת יכול להשמיד את המטרה. שניהם מגיעים למהירויות דומות ואדירות: 9,000-10,000 קמ"ש.
בנוסף, המערכת האמריקנית קלה יותר, כדי שאפשר יהיה להוביל אותה במטוסי תובלה לזירות הלחימה. החץ כבד יותר, כמערכת שנועדה להגן על ישראל, בבסיסים קבועים או בגרירה בידי משאית לאתרים חדשים. להגנת שטח ארה"ב עצמה פותחו מיירטים אחרים, גדולים ויקרים עוד יותר, שיכולים להתמודד עם טילים בין־יבשתיים מרוסיה ומצפון קוריאה.
הבדל דרמטי בין שתי המערכות הוא העלויות: כל מיירט חץ עולה 2-3 מיליון דולר, לעומת מיירט של הת'אאד העולה כ־12-15 מיליון דולר. זו אחת הסיבות שהת'אאד נרכש עד כה רק בידי איחוד האמירויות וסעודיה, שיכולות לעמוד בעלויות שלו. גרמניה, שבחנה את הת'אאד מול החץ־3, בחרה במערכת הישראלית, שילמה עבורה 3.5 מיליארד דולר, ואמורה להתחיל לקבל אותה בחודשים הקרובים.
היירוט המבצעי הראשון של הת'אאד התבצע בינואר 2022 באיחוד האמירויות, לאחר שארגון הטרור החות'ים שיגר לעברה טיל. הת'אאד לא מוסיף לישראל יכולות שאין היום לחץ, אך תוספת מערכות יירוט מגדילה את היכולת של חיל האוויר ליירט מטחים גדולים עוד יותר, במקרה שיגיעו כאלה נוספים מאיראן, ומקטינה את קצב צריכת מלאי מיירטי החץ.
מערכת הביטחון מתאמנת כבר כמה שנים בהפעלה משותפת של הת'אאד ומערכת יירוט נוספת מארה"ב - טיל ה־SM3, שמותקן במשחתות הטילים של הצי האמריקני, הנושאות את מערכת האג'יס. גם את ה־SM3 מייצרת לוקהיד מרטין, והיא נרכשה רק בידי יפן עבור ספינות הצי שלה. האג'יס כבר הופעלה ליירוט טילים מאיראן באפריל האחרון, אך בשיעורי הצלחה נמוכים משל החץ והת'אאד, במה שהיה ההפעלה המבצעית הראשונה שלה אי פעם. שלוש המערכות מסוגלות לחלוק ביניהן מטרות.
בתעשייה האווירית מפתחים כיום את הדורות הבאים של מערכת היירוט - חץ־4 וחץ־5 - שנועדו להתמודד עם איומים חדשים ועם הצורך להוזיל ככל האפשר את מחיר המיירטים, כדי לאפשר רכש של כמה שיותר מהם. בנוסף, ישתמשו שתי המערכות בטכנולוגיות מתקדמות יותר בתחום המעבדים, המנועים הרקטיים ואחרות, שלא היו קיימות בזמן שפותחו הטילים המקוריים. חץ־4 יחליף את חץ־2, שתוכנן לפני 30 שנה, וחץ־5 יהיה שיפור של החץ־3. אחת המטרות הנוספות היא גם התמודדות עם איומים חדשים, כמו טילים היפרסוניים.
בעוד שאת כיפת ברזל תתגבר כבר השנה מערכת הלייזר מגן אור, שתיהן מתוצרת רפאל, לא צפוי בטווח הנראה לעין לייזר חזק מספיק ליירוט טילים בליסטיים, כך שהחץ והת'אאד יישארו סוסי העבודה של ישראל וארה"ב בתחום.
כפי שפורסם בוואלה, ארה"ב בוחנת שימוש בחץ עבור הגולדן דום, מערכת ההגנה האווירית שיזם ממשל טראמפ להגנת שטח ארה"ב מפני מתקפות טילים משמעותיות, כפי שנחתו על ישראל ואוקראינה בשנים האחרונות.