במשך ימים שלמים, בזמן שהעורף הישראלי תחת איום קיומי, מפעיל כטמ"ם (כלי טיס מאויש מרחוק) רס"ן ר' מחיל האוויר חג בשמי איראן החל משעות הבוקר המוקדמות של ליל שישי. בריאיון מיוחד לוואלה, הוא מספר על תחושת השליחות, ההכנות הארוכות, רגעי הרוגע בלב הסערה והתפילה הקצרה ששלח לשמיים.
"מאז ליל שישי ההוא, שבו חצה הכלי את הקו בפעם הראשונה, כל יום מרגיש כמו היסטוריה נכתבת", הוא מספר לוואלה. "כל הטיסות, כל ההכשרות, כל הדקות שהתכוננו - כולן מתכנסות לרגעים האלה. הראש שלי, התודעה שלי - באיראן".
לדבריו, לא מדובר במהלך רגעי אלא בשיאו של תהליך ממושך של היערכות: "ישראל, צה"ל וחיל האוויר מתכוננים לאירוע הזה כבר שנים. אבל בחודשיים־שלושה האחרונים, לצד משימות בעזה, ביהודה ושומרון ובלבנון, התחלנו ללמוד את נוהל הקרב הזה לעומק. זה היה מאמץ טוטאלי, בכל רגע פנוי".
מה עובר עליך ברגע שאתה טס מעל מדינת אויב? "רוגע. הייתה התרגשות, הייתה דריכות, אבל בעיקר רוגע. ידעתי בדיוק מה אני בא לעשות - זה מה שהתכוננתי אליו. התפללתי בלב, ביקשתי רק דבר אחד: שהכול יעבור חלק".
רס"ן ר' מתאר טיסה שנפתחת במרחב ישראלי ומסתיימת בנופים שלא רואים כל יום: "הנוף משתנה לחלוטין. טופוגרפיה שונה לגמרי - זה לא עזה ולא לבנון. הרים, בסיסים, והכול קורה כשאני לא זז פיזית לשום מקום, אבל מנטלית - אני עמוק בשטח האויב".
לדבריו, הפעילות מול איראן שונה בתכלית מזירות אחרות: "אי אפשר להשוות את זה לעזה או ללבנון. כל גזרה עם הקושי שלה - ואיראן זה משהו שונה. היא ענקית, כל טעות עלולה להיות אסטרטגית. צריך ריכוז מקסימלי, אפס הסחות דעת".
הכטמ"ם מאפשר תמונת מודיעין ייחודית, מסביר המפעיל: "אפשר לראות את איראן גם בלוויינים או דרך אמצעים טכנולוגיים אחרים. אבל הכלי שלנו טס מעל מטרה ספציפית - ומספק מודיעין בזמן אמת: מה זז, מתי, לאן ולמה. זה שונה לגמרי מכל אמצעי אחר. אנחנו שם 24/7. לא היה רגע מאז חמישי שאין מעל איראן מישהו מהצוות שלנו".
כששאלנו אם מדובר בהגשמת חלום, הוא השיב בכנות: "אני לא גדלתי על מטוסים וסוני פלייסטיישן. בכלל שיחקתי כדורגל. וגם היום - אני לא חושב שבריא לחלום על מלחמות. צריך להתכונן אליהן, לא לשאוף אליהן. אבל עכשיו, כשזה המצב - אני עושה הכול כדי להיות הכי טוב שאני יכול, למען האזרחים".
במהלך הלחימה בחודש האחרון קיבלו מפעילי הכלים הבלתי מאוישים הכרה פורמלית כלוחמים. עבורו, מדובר בעיקר בעניין סמלי: "אנחנו תמיד הרגשנו לוחמים. מה שמכתיב אם אתה לוחם זה מה שאתה מרגיש מבפנים - לא איך קוראים לך מבחוץ. כל מי שנמצא בקרון, שעובד סביב השעון, שמתמודד עם לחץ פסיכי - הוא לוחם".
מה עובר בראש באמצע המשמרת? "אני משתדל להיות מפוקס. אבל כן - אני חושב על המשפחה שלי, שלא ראיתי כבר כמה ימים. גם הם נלחמים - חלקם בשטח. ואני חושב גם על החטופים. מקווה שכל משימה מקרבת אותנו להחזרתם".
את הימים הוא מסיים עם מעט מאוד שינה, הרבה מתח ותחושת שליחות רבה. "המלחמה מלאה בהפתעות. לפעמים הן טובות - אתה מצפה לקרב ומגלה שזה היה קל יותר מהצפוי. ולפעמים - אתה מגלה פתאום שיגור ממקום שלא זיהינו. אתה חייב לדעת להכיל גם את זה. מי שלא מבין שהכול משתנה כל הזמן - פשוט לא מוכן באמת".
לסיום, הוא מבקש להעביר מסר של רוגע: "אנחנו שם. כל הזמן. רואים הכול. מוכנים להכול מתוך מחויבות עמוקה לשמור על הבית".