מדברים על מיליון ואחד דברים - ולא על האסטרטג הגרוע ביותר בתולדות ישראל

באולפנים עוסקים בהכל חוץ מבמה שחשוב באמת. למרות שהאולפנים בערוצי המיינסטרים עובדים 24/7 כמעט ואין דיון על "התמונה הגדולה". מדברים על מיליון ואחד דברים אבל לא על מה שכל העולם רואה ואנחנו לא (במה האיראנים פגעו), ולא על החלטות אסטרטגיות לאורך שנים של מי שמחזיק בתפקיד ראש הממשלה, לסירוגין, כבר במשך שני עשורים.

ומאחר שכמעט ואין את הדיון האסטרטגי הזה, שווה להעלות כמה שאלות שהמיינסטרים הישראלי כמעט ולא נוגע בהם.

- שאלה ראשונה: לאן אנחנו הולכים?

- שאלה שנייה: מי מוביל אותנו?

- שאלה שלישית: עד כמה מי שמוביל אותנו טוב בדבר הזה שנקרא "מנהיגות"?

- שאלה רביעית: למה אף אחד לא מדבר על מה שמכתיב כל פעולה של אותו מנהיג?

נתחיל במבט אסטרטגי כיאה לכל דיון על מנהיגות. ממשלת ישראל החליטה לצאת למלחמה כדי להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני - מטרה ראויה ונכונה. אסור לאפשר לשלטון אסלאמיסטי להחזיק בנשק גרעיני - אבל מדובר בטעות אסטרטגית לצאת למלחמה הזו בסיטואציה הנוכחית של המדינה השחוקה ממלחמה של שנה וחצי.

אבל זה לא משנה לראש הממשלה, האחראי על האסטרטגיה הישראלית בעשור וחצי האחרונים. האסטרטג הגרוע ביותר שהיה בתפקיד ראש ממשלת ישראל - וזה ברמת עובדה, לא דעה.

למשל, המלחמה עם איראן התחילה, בעצם, בגלל שנתניהו בעצמו דחף את דונלד טראמפ לבטל את ההסכם (הטוב) שחתם עליו ברק אובמה עם השלטונות האיראנים. עכשיו, בלי סיוע מהעולם המערבי והערבי, אין לישראל סיכוי להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני. אפשר בהחלט לעכב את הפרויקט אבל בלי תמיכת המערב ומדינות ערב זה כמעט בלתי אפשרי לחסל אותו.

ההישגים הצבאיים המדהימים באיראן - בכל מקרה שאנחנו לא מחסלים את פרויקט הגרעין - לא יהיו שווים בלי הישג מדיני. הבעיה הגדולה שלנו היא שמי שאמור להביא לנו הישג מדיני הוא אותו אדם שמתנגד להישגים מדיניים כי הם יקצרו את חיי ממשלתו. וזה מוביל אותנו לשאלה למה אף אחד לא מסייע לנו.

ובכן, ישראל כרגע, בגלל המלחמה בעזה - שהיה צריך לסיים אותה עם הסכמים בינלאומיים עם מדינות ערב, ארצות הברית ואירופה והיא לא הסתיימה אך ורק בגלל שיקולים פוליטיים של ראש הממשלה - היא אחת המדינות השנואות ביותר בעולם המערבי והערבי.

גם אם בממשלות האירופיות והערביות מבינים שאסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני, אף אחת מהן לא תתחייב לסייע לישראל. זה יערער אותן יותר מדי ברמה הפוליטית הפנימית. במקביל, הפרלמנט האיראני בטהרן עשוי לאשר לאיראן לנטוש את ה-NPT - האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שעליה חתמה מראשיתה ב-1968. כלומר בגלל התקיפה הישראלית, הדרך שלהם לגרעין סלולה בלי פיקוח בינלאומי (סטייל צפון קוריאה).

ישראל של נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' כל כך שנואה והשמידה את תדמיתה כמדינה חפצת חיים שפועלת כדי להגן על העם היהודי - שאפילו כבר אי אפשר לבנות יותר על תמיכה מיידית מארצות הברית של דונלד טראמפ.

וגם זו טעות אסטרטגית קשה של נתניהו. ובעתיד קשה לדעת מה יקרה כשיעלה דמוקרט לשלטון אחרי שנתניהו, במעשיו, נאומיו המתריסים כנגד הדמוקרטים והחלטותיו, הפך את קיומה של ישראל לנושא שמעורר מחלוקת בקונגרס האמריקאי.

אז כרגע אנחנו "תקועים" במלחמה עם איראן שעולה לנו במותם ופציעתם של מאות ישראלים מדי לילה, משתקת את הכלכלה המקומית ו"מנוהלת" (אם אפשר בכלל להגיד את זה) על ידי שר ביטחון טיפש, שאגב, גם הוא מונה לתפקיד שהוא לא מתאים לו אך ורק בגלל שיקולים פוליטיים של ראש הממשלה, שהודה בפני רב לא ציוני שהוא פיטר את שר הביטחון והרמטכ"ל הקודמים בגלל שהתנגדו לחוק ההשתמטות שמבטיח את קיומה של הממשלה.

וזה מביא אותנו לחטא הקדמון של נתניהו ושותפיו הפוליטיים - הקיצוניים שקראו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. בשביל שלא תקום מדינה פלסטינית נתניהו והמשיחיים החליטו ש"חמאס הוא נכס". זה הוביל לכך שבמימון קטארי נתניהו בנה לחמאס צבא מספיק חזק כדי לכבוש חלקים מישראל, לטבוח, לאנוס ולחטוף אלפי ישראלים ביום אחד (ב-7 באוקטובר היו יותר הרוגים מאשר בכל האינתיפאדה השנייה).

הכל נובע מהחלטה אסטרטגית נוספת של נתניהו, שכמו תמיד מסרב להקים ועדות חקירה ממלכתית לאסונות שהוא היה אחראי עליהם (השריפה בכרמל ואסון מירון) - בגלל שכל ועדת חקירה רצינית תקבע שהוא סיכן את ביטחון המדינה עם החלטותיו.

אגב, עוזריו הנאמנים ביותר של נתניהו קיבלו כסף מקטאר אחרי 7 באוקטובר והוא לא פיטר אותם - עוד החלטה אסטרטגית נוראית שאף אחד לא מדבר עליה באולפנים. כי למה לדבר בכלל על זה שמדינת האויב קטאר השתלטה על חצי לשכה של ראש הממשלה?

ויש לומר גם שההחלטה האסטרטגית הזו של נתניהו - חיזוק החמאס על חשבון הרשות הפלסטינית - תוביל, בסופו של דבר, להקמה של מדינה פלסטינית. אפילו אם זו תהיה בדרך חד-צדדית. זה מה שקורה בעולם כעת. המדינות האירופאיות הגדולות דוחפות לזה. המדינות הערביות גם. אם יהיה ממשל דמוקרטי בארצות הברית - גם האמריקנים ידחפו לזה.

בנימין נתניהו הוא האסטרטג הגרוע בהיסטוריה של ישראל - זה בטוח - אבל יש מצב שהוא גם אחד מהמנהיגים הגרועים בתולדות האנושות. מנהיג של מדינה דמוקרטית שהופך אותה לרודנות דתית דה פקטו. מנהיג שבנה לאויבים מהדרום צבא. מנהיג שניתק קשרים עם העולם המערבי והליברלי. מנהיג שהשמיד את הערך של המדינה שהוא אחראי עליה. מנהיג שמתחבא בבונקר בזמן שהאויבת של העם שלו מטווחת את אזרחי מדינתו. מנהיג שלוקח קרדיט על כל פעולה צבאית מוצלחת - אותו צבא שהוא מסוכסך עם ראשיו כבר שנים.

אנחנו חייבים להדיח אותו כבר עכשיו, היינו חייבים להדיח אותו כבר שהוגשו נגד כתבי האישום על שחיתות חמורה.

ולמה? הו, הנה עוד משהו שלא מדברים עליו כמעט בכלל באולפנים.

צריך להוציא אותו לנבצרות כי מדובר על ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, ואין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל. כי קיים חשש לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי, משום שהוא נמצא במצוקה המיוחדת הזו - הכל כך עמוקה.