"ביחד ננצח"? לא כשסוגרים את הדלת: סערת המקלטים הפרטיים בזמן מתקפה

בזמן שמיליוני אזרחים מתמודדים עם אזעקות וירי טילים לאורך שעות היום והלילה, ומחפשים תוך שניות מרחב מוגן, מתברר שלא כולם מוצאים בו מקום - לא בגלל עומס, אלא בגלל דלתות שנסגרות בפניהם.

ברשתות החברתיות פורסמה בימים האחרונים תמונה של מודעה שתלה ועד הדיירים באחד הבניינים במרכז הארץ, ובה נכתב במפורש: "הכניסה למקלט מיועדת לדיירי הבניין בלבד. המקלט הבניין זה הינו מרחב פרטי ולא ציבורי". בשלט נטען כי "על פי הוראות פיקוד העורף שטח המקלט מותאם לדיירי הבניין בלבד - חריגה ממכסת האנשים המותרת מסכנת חיים!".

המודעה שהוצמדה לדלת הכניסה למקלט עוררה סערה ברשת והובילה לשיח ציבורי נוקב על הגבול שבין פרטיות לזכות בסיסית להגנה - דווקא ברגעים של סכנת חיים.

לטענת הדיירים, בבניין מתגוררות כ־40 משפחות, והמקלט תוכנן להכיל רק את תושבי הבניין. עוד נאמר, כי כאשר דיירים מבניינים סמוכים מנסים להיכנס - הם תופסים מקום על חשבון הדיירים, "שנאלצים לחפש מקום חלופי תחת איום מיידי".

הסערה התעצמה לאחר שתושב תל-אביב פרסם פוסט נרחב בקבוצת "Secret Tel Aviv", בו תיאר כיצד ניסה להיכנס למקלט בבניין ברחוב באר-טוביה בעיר, אך נדחה. לדבריו, בעת אזעקה בשעה שלוש לפנות בוקר, הוא רץ למקלט היחיד שזכר שנמצא באיזור - אך כאשר ניסה להיכנס אליו, הדיירים חסמו את הדלת בגופם וצעקו לעברו: "לא, כאן לא".

"זה היה רגע של אימה", כתב, "מבחוץ נשמעו פיצוצים, והדלת הייתה סגורה. אנשים מבוהלים נותרו ברחוב. אין חוק שמסדיר את זה - ואין חמלה". לדבריו, חוקים לשעת חירום לא אוסרים על הכניסה למקלטים, אך במציאות - השטח מתנהל על-פי שיקולים פרטיים.

אל הפוסטים הללו נוספו תגובות רבות, חלקן כוללות עדויות על מקרים דומים: תושבת אחת כתבה כי שכנתה עומדת בכניסה למקלט ודורשת כסף מכל מי שאינו דייר קבוע, אחרת - לא תיתן לו להיכנס. אישה אחרת סיפרה כי בבניין שבו היא מתגוררת שיפצו הדיירים את המקלט מכספם - בסכום של כ-4,000 שקלים, לטענתה - ומאז הם הגדירו אותו כמקלט פרטי המיועד לדיירי המקום בלבד.

המקרים שצפו בימים האחרונים אינם מייצגים את כלל הציבור - יש לא מעט דיירים שבוחרים לפתוח את דלת המקלט גם למי שאינם מתגוררים בבניין, מתוך תחושת סולידריות ואחריות אזרחית. ועדיין, הסיפורים שחוזרים ונשמעים, על המתרחש ברגעים מאד לחוצים בחיי אדם, מצביעים על תופעה מדאיגה שמתחילה להכות שורש: מקלטים שהפכו למרחבים פרטיים, תוך סינון בכניסה - מי זכאי ומי לא.

ובזמן שבמרחב הציבורי חוזרות ונשנות סיסמאות האחדות "ביחד ננצח", נדמה שיש מי שעבורם המסר הסולידרי נשאר רק בגדר סיסמה. במציאות של מלחמה שמחייבת שותפות, ערבות הדדית וכניסה משותפת לאותה אלונקה - מתברר שהרוח הישראלית שכולם מדברים עליה, כבר לא תמיד בפתח הדלת. רחוק מאוד מהאידאל של "ואהבת לרעך כמוך".