נפילת הטיל בבת ים הלילה (ראשון) היתה אחד מהאירועים מהחמורים שידע העורף האזרחי בתקופה האחרונה, ולצערנו אירוע כזה עלול לחזור על עצמו. הפגיעה הישירה במבנה מגורים הובילה לקריסת חלק מהבניין, עשרות מבנים נוספים בסביבה ניזוקו, ונגרם בלבול רב באשר למיקום הדיירים. אך מעל לכל - האירוע חשף את אחת מנקודות התורפה החמורות ביותר במוכנות לעורף בעת חירום מלחמתי: היעדר מודיעין אוכלוסייה עדכני ונגיש בזמן אמת.
במהלך מצב חירום מלחמתי, שבו נפילות טילים על שטח מדינת ישראל מתרחשות בקצב גבוה ולעיתים מפתיע, ונפגעים בנייני מגורים - נדרש מענה מהיר ומדויק. כוחות החירום כגון פיקוד העורף וכיבוי אש מגיעים על מנת לפנות ולחלץ נפגעים ולכודים, ולכן הדקות הראשונות אחרי פגיעה הן קריטיות.
כוחות ההצלה צריכים לדעת מי נמצא במבנה, וגם מי נמצא בכל דירה. כל עיכוב בזיהוי של מי היה בתוך המבנה בעת הפגיעה - עלול לעלות בחיי אדם. ללא רשימה מסודרת ומעודכנת של הדיירים, כוחות ההצלה והחירום נאלצים לפעול באפלה, לנסות לאלתר מידע, לעבור מדלת לדלת ולאסוף מודיעין אוכלוסייה, דבר הלוקח זמן קריטי לחילוץ הנפגעים ויוצר עומס רב על המערכת.
הצורך במודיעין אוכלוסייה ברור לא רק במקרה של בניין שנהרס, אלא גם בבניינים סמוכים שעלולים להפוך לבלתי ראויים למגורים, או להיות יעד למענה פיקודי, הנדסי או רפואי. זהו אתגר מרכזי במצבי חירום מלחמתיים, שבהם כלל המדינה מצויה במתח גבוה, והמידע זורם לאיטו או מתעכב בשל קריסת תשתיות או עומסי תקשורת. בעת עימותים צבאיים כמו מלחמה מול איראן או כל סבב לחימה עתידי, התשתיות נפגעות, אזורים שלמים מפונים, ולעיתים גם מוקדי פיקוד עירוניים נפגעים. כל התארגנות מוקדמת, במיוחד ברמת הבניין והשכונה, הופכת לכלי משמעותי בצמצום זמן תגובה, בזיהוי נעדרים, ובקיצור הדרך להצלת חיים.
הפתרון - מודל פשוט, קהילתי, מציל חיים. פתרון אינו יקר ואינו דורש מערכות טכנולוגיות מתקדמות. מדובר בשגרה קהילתית פשוטה: כל ועד בית צריך לנהל נוהל יומי, בלילה או בשעות הערב, שבו נרשמים הדיירים הנמצאים בבית - באמצעות קבוצת הווטסאפ של הבניין.
המשמעות היא שלכל דירה יש "דופק", מידע חי: מי נמצא הלילה בדירה? האם מישהו נוסע? האם יש אורחים? זהו מידע מציל חיים, שניתן למסור ישירות לרשות המקומית או לגורמי ההצלה בשעת הצורך. כך, ברגע האמת - לא צריך לנחש, אלא לדעת.
כוחות פיקוד העורף והמשטרה יכולים לפעול באופן ממוקד ויעיל הרבה יותר כאשר יש שיתוף פעולה מצד הקהילה. האחריות אינה רק של המדינה - אלא גם של האזרחים עצמם.
נפילת הטיל בבת ים היא לא רק טרגדיה - היא קריאת השכמה. בעידן שבו הלחימה מגיעה אל פתחי הבתים, עלינו להיערך מראש. רשימות דיירים יומיות שמנוהלות בידי ועדי בתים הן פתרון מעשי, מיידי, וחינמי. הן מייצרות חוסן קהילתי, אחריות אזרחית - ובעיקר, יכולת אמיתית להציל חיים בשעת מבחן. הגיע הזמן שכל שכונה וכל בניין בישראל יהיו חלק ממערך ההתגוננות הלאומי. כי ברגע האמת - השאלה הקריטית היא לא רק איפה הטיל פגע, אלא האם מישהו נשאר בפנים.
הכותב הוא מרצה לחירום בתוכנית להגנת העורף מכללת בית ברל