רגע לפני שאייל גולן עולה הערב על במת בלומפילד מול אלפי מעריצות ומעריצים, בשיא תפארתו ובליווי יחסי ציבור מנופחים, עולים שוב אותם קולות קבועים. "הוא יצא זכאי", כך הם מגיבים ברשתות החברתיות, "טאיסיה רצתה את זה", יגיבו המחמירים יותר. "הנה, היא התלוננה ונהייתה מפורסמת".
בואו נבהיר זאת אחת ולתמיד: תלונות שווא הן תופעה שולית. מחקר שערכתי בשנת 2014 באוניברסיטה העברית על היקף תלונות שווא בעבירות אינוס העלה שאחוז התיקים שמשטרת ישראל סגרה בגין "אין אשמה" עמד על 0.8% בלבד. המדובר באחוז מזערי, ובכל זאת השיח הציבורי עדיין מוטה לרעת הנפגעות. זה לא מקרי.
במחקרים שפורסמו לאורך השנים, הוכח כי רובן המוחלט של התלונות על עבירות מין הן אמיתיות. החשש האובססיבי מפני תלונות שווא הוא מנגנון משומן, הפועל שעות נוספות, כזה שנועד להשתיק נשים, לערער על אמינותן ולהמשיך להגן על גברים אלימים. הרי ככה עובדת תרבות האונס: קל יותר לחשוד בנפגעת מאשר בפוגע.
פרשת אייל גולן היא דוגמה חיה לכך. מרגע עלייתה לכותרות, היה ברור שנעשה כאן לכל הפחות שימוש מחפיר בכוח, בפרסום ובכסף על מנת לנצל נערות צעירות שהגיעו מרקע סיכוני. לכאורה, בוודאי. עם זאת, החברה הישראלית בחרה - ועדיין בוחרת - לעצום עיניים. במקום להוקיע אותו, הוא ממשיך לככב בפריים טיים, מקבל קמפיינים, וזוכה להגנה מצד תעשייה שלמה שמעדיפה להרוויח כסף ולשמר כוח גברי רעיל מאשר לקחת אחריות.
החקירות שנחשפו חושפות תמונה מזעזעת של ניצול שיטתי, לכאורה, של נערות צעירות על ידי גולן ומקורביו. עדויות הנפגעות מתארות מקרים של ניצול מיני, אונס והשפלה. במדינה בה כל יום מתרחש אירוע חירום אחר, נזכיר את הראיון של טאיסיה זמולוצקי האמיצה, בו סיפרה כיצד גולן שאל אותה אם היא "בקטע של מציצה", ולאחר מכן הוביל אותה לחדר מדרגות, שם התרחשו המעשים. בחקירות שנחשפו ניתן לראות כיצד החוקרים התייחסו לגולן בחביבות, שוחחו איתו על נושאים אישיים, ואף כינו אותו "אחי". במהלך החקירה, הם אכלו פופקורן יחד. המקלדת כמעט ומבקשת לסמן שגיאה על המשפט הזה מרוב שזה בילתי נתפס. האם צריך הוכחה נוספת עד כמה מערכת אכיפת החוק מקלה על עברייני מין, כאשר הם מפורסמים או בעלי השפעה?
אין יותר מקום לספקות. כאשר בעוד כמה שעות יעמדו אלפי אנשים בבלומפילד, לבושים בלבן עם לב כהה וגס לנערות וצעירות מרקע מוחלש וישירו בקולי קולות, יהדהד קולם את תרבות האונס ואת חלקם בה. כך, גם אלפי אנשים בלבן לא יכסו על הלכלוך והצחנה של האירוע הזה. גברים שמנצלים קטינות צריכים להיות מוחרמים, לא מחובקים. הם לא צריכים לקבל במות, חוזים או כבוד. הם צריכים לשלם מחיר על מעשיהם, לא רק משפטית, אלא גם חברתית ותרבותית. אתמול זאת היתה טאיסיה, מחר, זאת יכולה להיות הבת של כל אחד ואחת מהם, ומה תגיד להם הילדה שחונכה על מסרים כפולים? שאונס זה רע אבל ללכת להופעה של חשוד באונס זה טוב? אז בעצם אולי אונס זה לא כל כך רע? זה המסר המצחין שייצא הערב מבלומפילד.
חשוב להבין את המציאות שבה חיות נערות בסיכון. מחקרים מראים כי כ-30% מהנערות בגילאי 14-17 חוות פגיעות מיניות, כאשר רבות מהן מגיעות מרקע מוחלש ומצבי מצוקה. מחקרים של משרד הרווחה ומרכזי הסיוע מצביעים על כך שנערות בגילאים אלה חשופות להתנהגויות סיכוניות כמו שימוש בסמים ואלכוהול, בריחה ממסגרות חינוכיות והיקלעות למצבים של ניצול מיני (משרד הרווחה, 2024). במקרים רבים, גברים מבוגרים מנצלים את הפגיעות של אותן נערות, תוך שהם משתמשים בכוחם, במעמדם ובכספם כדי לטשטש את ההתנהגות הפסולה שלהם.
כל מי שממשיך לקחת חלק בהופעותיו של גולן הוא שותף לפשע שנאת נשים ושולח מסר לילדות הפרטיות שלו ולכלל הנערות בישראל - אתן לא חשובות מספיק.
זו לא רק פחדנות. זו שנאת נשים ממוסדת, שמוכיחה שוב ושוב שהכוח נמצא בצד של הפוגעים, לא של הנפגעות. כאשר נשים מצטרפות להגנה על עברייני מין, הן לא רק מסייעות לטשטש את חומרת מעשיהם, אלא גם שולחות מסר הרסני לדור הצעיר של נערות: שאין להן למי לפנות, שאין להן קול, ושגם אם יתלוננו, הן ייתקלו בהכחשה ובוז מצד החברה. הגיע הזמן להבהיר: הפוגעים הם אלה שצריכים לפחד, לא הקורבנות. הצדק חייב להיעשות, והצדק מתחיל מאיתנו.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת החצר הנשית וחוקרת משפט ומגדר