הרבה דברים אי אפשר לדעת. למשל, אולי הסקרים ישכנעו את ראש הממשלה שמוטב לחזור לדגם שהנהיג כשהיה שר אוצר לפני שני עשורים, כאשר צמצם את ההטבות לחרדים וגרם ליציאת רבים לשוק העבודה. או שלא. אולי הסכמי אברהם יתרחבו - המוני ישראלים ייסעו לדמשק לאכול חומוס מיד לאחר שיצפו במרוצי גמלים בערב הסעודית, ונתניהו יקבל פרס נובל לשלום. אולי, נחיה ונראה.
אבל בעניין אחד מורשתו ודאית - הוא הכשיר את הרוע. בישראל 2025, רשעות היא לגיטימית.
אנחנו היהודים מתהדרים בהיותנו בעלי חמלה ורחמים. במדינות רבות, יהודים תורמים למטרות חברתיות הרבה יותר מחלקם באוכלוסייה. גם מתבוללים נוטים לייחס את המעורבות החברתית למה שהם מכנים "ערכים יהודיים", לשאיפה מבית ל"תיקון עולם".
מנין הגיעו הערכים הללו, ההתגייסות ללא תגמול למען חלשים, עשיית טוב לשמו?
יהיה מי שיאמר שדורות של לימוד תורה וקיום מצוותיה השפיעו עלינו בצורה עמוקה. מיקומו המרכזי של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" ב"ויקרא", האמצעי מבין ספרי התורה, מעיד עד כמה היחס לזולת חשוב ביהדות. סדרה ארוכה של מצוות חברתיות, חסרות תקדים בשעתן, השפיעו לדורות. בין היתר, אלפי שנים אחרי שאימצנו את השבת, יום מנוחה לא רק לאדונים אלא גם לעבדים ולבהמות הבית, באירופה עדיין בני אדם ובהם ילדים עבדו בעבודות פרך שבעה ימים בשבוע.
אחרים מסבירים את החמלה כתגובה לסבל שחווינו. למדנו על בשרנו את השלכות החולשה, את מחיר המחסור, את השפעת הנחיתות. לכן פעלנו להעצים אחרים ולמנוע מהם את מה שעברנו.
יהא ההסבר אשר יהא, אלו התכונות שאנחנו מייחסים לעצמנו. אני יהודי, משמע אני בן אדם טוב.
והנה, 77 שנים אחרי שהעם היהודי שיקם את ריבונותו במולדתו ההיסטורית, שבה הערכים הללו אמורים לבוא לידי ביטוי מירבי ונהיה סופסוף אור לגויים, חבר כנסת אליהו רביבו מהליכוד חשף אמת כואבת כאשר דיבר כאילו הפעילות להשבת הבנים היא הצגה, בסך הכול עיסוק לשעות הפנאי, שמטרתו להטריד את ההנהגה בעיסוקיה החשובים.
היו מקרים רבים של גסות כלפי משפחות חטופים, החל בהתעלמות, עבור בהתבטאויות קשות, וכלה בסילוק מפורומים כאלו ואחרים. אבל שאלתו של רביבו, שהוא סקרן כיצד המשפחות יעסיקו את עצמן אחרי שכולם ישובו, שברה שיאים. סביר שעד שדבריי יראו אור הוא יפרסם הסבר בנוסח "דבריי הוצאו מהקשרם". מי יודע, אולי מנהיג מפלגתו אפילו יאמר משהו כמו "אני בעד שיח מכבד, יש לגנות התבטאויות קשות משני הצדדים".
אינני יודעת מה היא תרומתו של הח"כ הנ"ל מתוקף היותו מחוקק. אבל בדבריו כלפי מי שסבלם הבלתי נתפס נמשך כמעט שנתיים, הוא מילא תפקיד חשוב. לא כאור לגויים, אלא כזרקור חזק וברור על הלכי הרוח במפלגה שמובילה את המדינה עשרות שנים. אלו הפכו כל מי שמעז לא להתיישר עם עמדות המנהיג העליון לאויב, ולכן בהגדרה מוצדק ואף ראוי לבזות אותו בכל דרך אפשרית.
אולי נתניהו יביא שלום. אולי הוא ישקם את יחסי החוץ של ישראל. אולי הוא יחיה את הכלכלה. כל אלו יתגמדו ביחס לשנאה שהוא מטפח ובהשוואה לרוע שהוא מאפשר.
הכותבת היא שגרירה בדימוס