ממשלות, כמו חתולים, מחשבות את קיצן לאחור. לנוכח הקץ ההולך ומתקרב של ממשלת ישראל ה-37, הולך ומתחוור למפלגות החרדיות שנתניהו, כדרכו, מנסה לחמוק מהכרעות קשות שעלולות לגבות ממנו מחיר פוליטי כבד. כלומר, הסיכוי שנתניהו יקיים מרצונו את הבטחתו ויעגן את הפטור מגיוס לבחורי הישיבות בחוק, קרוב מאוד, אם לא זהה, לסיכוי שיקיים את הסכם הרוטציה שחתם בזמנו עם בני גנץ.
למול המציאות המתהווה התגבשו אסכולות שונות בקרב המפלגות החרדיות ומנהיגיהן הרוחניים.
אסכולה אחת, המרוכזת במפלגת 'אגודת ישראל' החסידית, מונהגת על ידי חסידות גור שבאופן מסורתי מאמינה גדולה בהפעלת כוח בכלל, וכוח פוליטי בפרט. לשיטתה, על המפלגות החרדיות לפרוש מהממשלה, ולאחר הבחירות לנסות ולמנף את העמדה המסורתית שלהן כלשון מאזניים פוליטית לטובת חוק פטור אליו הן שואפות.
בתווך ניצבת מפלגת 'דגל התורה', המונהגת בידי צמד הרבנים הליטאיים המכהנים כראשי ישיבת 'סלבודקה', הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש. על אף הבדלי אישיות וגישות בין השניים ומתחים בין חצרותיהם, ככלל הם רואים את הדברים באופן די דומה ומקפידים על הפגנת חזית אחידה כלפי חוץ. עד לאחרונה התאפיינה גישתם בכלל ההלכתי הידוע 'שב ואל תעשה עדיף'. גם משום שהסנקציות בטיוטות החוק המוצע לא קרצו במיוחד לרב לנדו, וגם משום החשש הגדול של הרב הירש מפני טריפת קלפים פוליטית שבאחריתה עלול הציבור החרדי לעמוד מול ממשלה הרבה פחות נוחה עבורו.
למרות זאת, בשבועות האחרונים הצליחה חסידות גור להבקיע דרך לליבו של הרב לנדו, שקבע כי לנוכח חוסר ההתקדמות בהסדרת מעמד לומדי התורה והיעדר צפי של ממש לחקיקה המיוחלת, יש להתחיל להפעיל לחץ אמיתי על נתניהו, בדמות העברת חוק לפיזור הכנסת. למותר לציין שמטרת הלחץ מבחינת הרבנים הליטאיים היא לקדם את החקיקה ולא להביא לבחירות, אולם הם מוכנים להסתכן בכוויה ממשחק באש מאשר להמשיך במצב הקפוא הנוכחי.
בקצה ההפוך ניצבת מפלגת ש"ס שנדמה שלה, יותר מכולן, יש מה להפסיד מפיזור הכנסת. שורש ההבדל נובע מקבוצות המצביעים השונות של כל מפלגה. בעוד שהמפלגות החסידיות והליטאיות נהנות מקהל בוחרים 'קשה' שיתמוך בהן בכל אשר ילכו, חלק משמעותי מציבור הבוחרים של ש"ס נמנה על שכבות מסורתיות עד דתיות-חרדיות ולאו דווקא חרדיות 'הארד קור', ולכן הן 'פריכות' ולא נמצאות בכיס המפלגה. סקרי 'מדד קול הישראלי' הנערכים על ידי מרכז ויטרבי במכון הישראלי לדמוקרטיה, מלמדים כי ציבור הבוחרים של ש"ס מזדהה בקביעות כציבור הימני ביותר במפה הפוליטית. הפלת ממשלת ימין במהלך מלחמה בוודאי לא תשרת את המסר של המפלגה, לפיו 'ביבי זקוק לאריה חזק לצידו'.
לא זו אף זו, סקר המכון למדיניות העם היהודי שהתפרסם אך אתמול, מלמד שרוב מצביעי ש"ס תומכים בגיוס 'צעירים חרדים שאינם לומדים', כך שהפלת הממשלה בשל אי העברת חוק פטור גורף תהווה בעיה קשה עבור תנועת ש"ס בבחירות הבאות.
ואולי מעל הכול, צעד כזה עלול לסכל הצלחה רבת שנים של תנועת ש"ס כמפלגת מונופול החוסמת כל תחרות אפקטיבית על הקול המזרחי מסורתי-דתי, שאותו היא מייצגת מאז שנת 1984, אז ירשה את מקומה של מפלגת תמ"י.
בשנת 2012 ניסה הרב אמנון יצחק להקים מפלגה שתתחרה בש"ס. בצל מתקפות חריפות של הרב עובדיה יוסף נגדו לא עברה המפלגה את אחוז החסימה, אך למרות זאת הצליחה לגזול מש"ס כמנדט אחד. בבחירות 2014, לאחר הדחתו של אלי ישי מראשות תנועת ש"ס, חבר ישי ל'עוצמה יהודית' וניסה להקים מפלגה חרדית לאומית בשם 'יחד'. למפלגה זו הצביעו כ-3.5 מנדטים, אולם משום שאחוז החסימה עמד על 3.25% מכלל הקולות - היא לא הצליחה להיכנס לכנסת.
לפני כמה שבועות הודיע הרב אברג'ל מנתיבות שהוא מתעתד להקים מפלגה חדשה שתחרוט על דגלה 'חרדיות שפויה', התומכת בלימודי ליבה ובגיוס צעירים חרדים שאינם לומדים לצה"ל.
הפלת ממשלת ימין באמצע מלחמה, על רקע אי מתן פטור גורף לצעירים חרדים - בניגוד מוחלט לעמדת רוב בוחרי המפלגה - עשויה לדחוף את מצביעי ש"ס לזרועותיו הפתוחות של הרב אברג'ל, ולסיים את המונופול בן עשרות השנים של מפלגת ש"ס על הקול המזרחי-מסורתי.
מנגד, אילו החזית האחידה של מפלגת 'אגודת ישראל' החסידית ו'דגל התורה' הליטאית תישמר, לא יוכל דרעי להרשות לעצמו לפרוש מהן, ולהכשיל את הלחץ להסדרת מעמד לומדי התורה - הסיבה הקיומית של העולם החרדי.
בשל הסיבות הללו, אין ספק שמטרת הנחת אקדח הצעת החוק לפיזור הכנסת על השולחן במערכה הראשונה היא לא להגיע למערכה השלישית. עם זאת כידוע, כל התאבדות הינה ניסיון קריאה לעזרה שכשל. אנו ללא ספק עדים לקריאה נואשת לעזרה שעלולה להפוך להתאבדות פוליטית מזהרת.
הכותב הוא חוקר בתוכנית החברה החרדית במכון הישראלי לדמוקרטיה