אתה מסתובב באיטליה וכל אדם שאתה פונה אליו, עד כמה שזה נשמע לא אמין, הוא איטלקי. איטלקי על באמת, מלידה. אפילו נהגי המוניות, מוכרות הגלידה והמנקה במלון. איך יודעים? גם לפי המבטא, גם כי רוב האיטלקים, לפחות מתוך העשרות שאיתם שוחחנו ואין קשר בין אף אחד מהם לאף אחד אחר, אינם יודעים מילה באנגלית. אתה פונה באנגלית, הם מבינים שאתה תייר, אבל זה לא משנה, הם עונים באיטלקית. אפילו המעטים שמדברים אנגלית עוברים תוך 10 שניות לאיטלקית, תוך שאתה נאלץ להביט בהם בעיניים תמהות. אתה מסתובב בלונדון ולהבדיל - כולם כמובן מדברים אנגלית, אך אתה רואה ומרגיש מיד שלפחות 50% (אחרי הנחה משמעותית) מהאנשים שאיתם אתה מדבר, אינם אנגלים במקור אלא מהגרים שהגיעו מתישהו, מאיפשהו.
רעייתי ואני חזרנו זה מכבר מעשרה ימים של טיול באיטליה, ליתר דיוק, סיציליה, ו-4 ימי נסיעת עבודה בלונדון. מאז 7 באוקטובר הזדמן לי לשהות בערים נוספות באירופה ובהן פראג, וינה ואמסטרדם. קרוביי היו בבוקרשט ובאתונה והתרשמו בהתאם. על החווייה הישראלית-יהודית בחלק מהן כתבתי בעבר. דברים השתנו.
בכל מקום בעולם השאלה הראשונה ששואלים אותך בכל שיחה היא מאין אתה. אני תמיד עונה שאני מישראל. כך ברחוב, בכדורגל, בתיאטרון, במסעדה, במונית ובמלון.
בכל מקום בעולם השאלה הראשונה ששואלים אותך בכל שיחה היא מאין אתה. אני תמיד עונה שאני מישראל. כך ברחוב, בכדורגל, בתיאטרון, במסעדה, במונית ובמלון.
בחודשים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר הייתה תחושה עזה של חיבוק, של רחמים כלפי המדינה שלנו בגלל הטבח הנוראי שעוללו לה המחבלים המתועבים של חמאס. הייתה תחושה שהעולם לצידנו. עד כמה שזה נשמע אולי מפתיע, היחס הזה המשיך לאורך חודשים רבים, וגם כאשר רבים ממנהיגי אירופה והעולם החופשי די התהפכו עלינו, הציבור, העם שלהם, ברחוב, נשאר לצידנו. הוכחה ניצחת לכך השתקפה באירווויזיון של אשתקד וגם של השנה, כאשר השופטים הרשמיים - שכולם יודעים מי הם והם יודעים שהם עלולים לחטוף קללות ברשתות החברתיות, לא הצביעו עבורנו, עשו פוליטיקה פחדנית במקום אמנות טהורה, והצבעת הציבור הייתה הפוכה באופן גורף. ניכר שאם ההצבעה הייתה רק של קהל צופי האירוויזיון, גם עדן גולן וגם יובל רפאל היו זוכות במקום הראשון, ובצדק.
מאז "מבצע מרכבות גדעון" שהחל יום לפני האירווויזיון האחרון ועדיין לא השפיע על דעת הקהל העולמית, הכל השתנה. את הדברים החמורים, המבישים, הפוגעים וההזויים שאמר יאיר גולן על חיילי צה"ל, יש להוקיע בכל לשון, שכן אין בעולם צבא מוסרי יותר מצה"ל שלנו. אבל - כולנו חייבים לדעת שבהיעדר הסברה ישראלית, מה שרואים בעולם אלו בעיקר תמונות זוועה מעזה שהופכות אותה - את ארץ הטרור המתועבת, לטובה, ואותנו לרעים. לך תסביר שאירופה חיה בעולם הפוך. אגב, אני מניח שאין קשר, אך מנחש שבמוחם של רבים עלתה תהייה האם שמו של מבצע "מרכבות גדעון" הוא חלק מההסכם הקואליציוני בין נתניהו לבין השותף החדש יחסית שלו, זה שבגללו מצליחה ממשלת האסון הזו לשרוד, זה שאמר שהוא לא זיג זג ולא יו יו כשהצהיר שלא יצטרף לנתניהו, ומאז - כנראה כדאי לבדוק אם האף שלו נותר באותו אורך כשהיה.
גם הפעם, בשהייה באנגליה ובאיטליה בטווח זמן משמעותי לאחר ראשיתו של מבצע מרכבות גדעון, שלדעת רבים - כולל הח"מ - נולד בעיקר בגלל הרצון העז של נתניהו לשרוד עם הקואליציה שלו ולשמור על כסאו ועולה לנו במחיר דמים של חיילים גיבורים, השבתי לכל שואל שאני מישראל. המוזיקה השתנתה. החיבוק והמבט המזדהה וגם המילים החמות והעצב על אסון 7 באוקטובר, נותרו בעינם של המקומיים. אך בשונה מהפעמים הקודמות, הפעם הם לוו בשאלות מטרידות. "אנחנו בעדכם ומאוד אוהבים אתכם, אתם מתמודדים עם טרוריסטים, אבל למה אתם הורגים ילדים בעזה?".
אז הסברנו והצהרנו שאנחנו מתנגדים נחרצות להרג ילדים ולהרג חפים מפשע ובלתי מעורבים, ושצה"ל עושה הכל כדי להימנע מכך ומשלם לעתים בדם חיילים בגלל אמצעי הזהירות שנוקט כדי שלא לפגוע באוכלוסיה לא מעורבת. הסברנו שהרג הפלסטינים נגרם בגלל שחמאס עושה בהם שימוש כמגינים אנושיים ובדרך גם מרעיב את האוכלוסייה שלו תוך שמחבליו אוכלים לשובע. לא הרגשנו ששכנענו. אלף הסברים אינם יכולים לנצח תמונה אחת, ודאי לא תמונות רבות.
חשבנו שלפחות בביקור במקווה העתיק באירופה שבחצי-האי אורטיג'יה המקסים - שצמוד לעיר סירקוזה - נרגיש שינוי כלשהו באווירה. הייתה איתנו שם קבוצה נחמדה של נשים וכשעלינו חזרה את 56 המדרגות שעולות מהמקווה לקומת הרחוב, החלפנו טלפונים עם אישה מקסימה בשם אניטה, יהודייה המתגוררת בארה"ב והעיקר שהיה לה לשאול היה - "מה יהיה עם הנתניהו הזה", למה הוא הורס את המדינה ואת השם שלה ופוגע בכולנו. לך תסביר לה עד כמה היא צודקת.