זאת הסיבה שבגללה נתניהו לא יצליח לפתור את המשבר הקואליציוני?

נתניהו מזיע. זה לא אומר שהוא לא יצליח למנוע בחירות כבר בסתיו, או לפחות לדחוק ולדחות את הקץ עד לתחילת 2026, אבל האיש בעל מגע הזהב, זה שמצליח להנדס כל משבר פוליטי כך שיסתיים בניצחונו, מזיע כבר עתה כפי שלא הזיע מימיו.

לכאורה הכל עומד על התנגדותו של אדלשטיין, שמסרב לשמוע על דחיית הסנקציות כנגד מי שלא עומדים ביעדי הגיוס. למעשה אדלשטיין הוא כרגע הנכס הכי גדול של נתניהו.

סליחה על הבריחה לעיסוק בעובדות, אבל בימים האחרונים עשו נציגי החרדים מאמצים עילאיים כדי לשדר לתקשורת שהם לא מתחמנים. כלומר - זה לא שהם לא מתכוונים לעמוד ביעדי הגיוס ועל כן חשוב להם לרכך - או לכל הפחות לדחות - את הסנקציות, אלא להפך: אדלשטיין הוא זה שמנסה להחיל עליהם סנקציות מראש, עוד בטרם ניתנה להם הזדמנות הוגנת לעמוד ביעדים.

מדובר כמובן בקשקוש, שלא לומר בשקר גס. למה? מפני שהחוק הקיים במדינת ישראל כיום מחייב אותם להתגייס. משמע, הם כבר לא עומדים ביעדי הגיוס, מאחר שלא הוארך הפטור השערורייתי שממנו נהנו במשך שנים רבות מדי. כלומר, זה החטא ועונשו (כשם ספר מספרות העכו"ם שלומדים בחינוך הממלכתי) ולא עונש לפני החטא.

עכשיו נחזור ליולי אדלשטיין, שנתניהו הצליח להפוך מנטל, אבן נגף של ממש, ל"אס" שהוא יכול לשלוף מהשרוול בכל רגע. איך הוא עשה את זה?

ובכן, נתניהו שומר את פיטורי אדלשטיין כסוכרייה אחרונה שהוא יכול להציע לחרדים כדי להראות שעשה צעד חשוב בדרך לחקיקת חוק השתמטות שירצה אותם. עד לפני כמה ימים היה זה אדלשטיין הסרבן, עכשיו זה ווין-ווין אדלשטיין: אם יקרוס תחת הלחץ, יוכל נתניהו להציג לפחות מראית עין של התקדמות. בהנחה שהחרדים טיפסו גבוה מדי על עץ שלא התכוונו מראש להגיע לצמרתו, זה עשוי לספק אותם.

לעומת זאת, אם אדלשטיין לא יתגמש - ויפוטר, גם זאת תהיה הוכחה למחויבותו של נתניהו לתהליך. אלא שכאן נמחק החיוך מעל פני אנשיו של ראש הממשלה. כי פיטורי אדלשטיין ללא פתרון המשבר, עלולים להיות מכה אנושה לתדמיתו.

נתניהו לא רוצה ולא יכול ללכת לבחירות על רקע חוק ההשתמטות שהוא לא מצליח לקדם. זה לא עובר בגרונם של רבים מתומכי הליכוד, שהם וילדיהם משרתים בצה"ל באמונה. בנקודה זו חשוב להזכיר שנתניהו לא מפחד שמי שבחר בו יצביע לפתע ללפיד, גנץ או בנט. די בכך שלא יצא להציל את נתניהו ביום הבחירות, כדי שינחל תבוסה. הוא זקוק לנושא אחר שיעמוד במרכז הקמפיין.

זאת הסיבה שיריב לוין נשלח לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, זאת הסיבה שגם שרים שעד כה נתפסו כמתונים יחסית בממשלה, מסבירים מדוע ייאלצו להפר את הוראת בג"ץ הצפויה בעניין (מילא קרעי, אבל הפעם גם מיקי זוהר הצטרף למקהלה, שתוזמרה מראש).

ספק אם הניסיון (כלומר, הניסיון להסיט את הדיון, לא לפטר את היועמ"שית - מהלך חסר סיכוי מראש) הזה יצליח, מה שבטוח הוא שנתניהו לא יכול להיתפס כמי שפיטר את אדלשטיין שהתעקש על מתווה גיוס שוויוני יותר - ובסוף נאלץ ללכת לקלפי כשיו"ר ועדת החוץ והביטחון עוד מתבוסס בדמו.

אז למה הרב-מג של הפוליטיקה הישראלית נוטף זיעה? כי הפעם הוא נקלע לריב עם חיה שהוא עוד לא מכיר. נתניהו רגיל למנגנון שבו יש יחסי תן וקח ברורים: אורלי לוי, עמיחי שיקלי, עידית סילמן - כולם היו פירות הבאושים של מקח וממכר שקדם למינויים מטעמו. בזה איש אינו יכול להתחרות בו.

הבעיה היא שהפעם מי שנמצאים מולו אינם הפוליטיקאים החרדים, הן לדבר השם והן להמשך הקריירה הפוליטית שלהם, אלא הרבנים, אנשי רוח.

יהיה מי שיטען במידה לא מבוטלת של צדק שגם בכירי הרבנים ניחנו בכישרון פוליטי לא מבוטל. זה אולי נכון, אבל מדובר באנשים שחיים מחוץ למערכת הפוליטית, זאת שבה אתה מתעורר בבוקר ומתחיל לשקר.

ונתניהו עולה להם על העצבים. כמה פעמים כבר הבטיח? כמה פעמים כבר לא קיים? מכאן מסיקים הרבנים אחד משניים: או שנתניהו לא מסוגל לספק את הסחורה, או שהוא לא רוצה.

עם ההנחה הראשונה הם עוד מסוגלים לחיות: נתניהו דואג יפה לקופתם. אז יאלצו קצת להתפשר עם הצבא, קצת לצרוח גוועלד - נמות ולא נתגייס, קצת להפגין, ובמשך כל התקופה הזאת להנות מפתרונות דחק כלכליים, צינורות כספיים עוקפי-יועצת. זה לא אידיאלי, אבל זה אופטימלי נוכח מה שמחכה להם בממשלה חליפית.

הבעיה היא שכרגע כולם באזור ההנחה השנייה: נתניהו פשוט מתעתע בהם. כשאנחנו, הציבור החילוני או הדתי-לאומי, שומעים את נתניהו מתרברב שהדיח את שר הביטחון והרמטכ"ל הקודמים כיוון שבלמו הקמת מסגרות חרדיות בצה"ל (מדובר בשקר גס, אבל לא זה העניין), אנחנו מתפלצים, לאמור: זה מה שמנחה את ראש הממשלה בימים טרופים כאלה, עם חטופים שלא שבו לבתיהם ועם מערכה נמשכת שבה נופלים חיילים?

החרדים שומעים משהו אחר לגמרי. הם שומעים מישהו שמדבר אל רב בכיר כאילו היה האחרון, גאון בתורה, ילד קשה תפיסה. הם שומעים שקרן שבטוח שהוא יכול להמשיך לשקר לכולם כל הזמן ולצאת ללא פגע. מהבחינה האישית-אנושית בא להם לבעוט את נתניהו מכל המדרגות. מהבחינה הפרקטית הם לא ששים לעזוב את ממשלתו, בהיעדר אלטרנטיבה טובה יותר.

לו היו פוליטיקאים, היה השיקול הפרגמטי מכריע: אלה הרי יעשו הכל בשביל ג'וב קטן או תקציב גדול. הבעיה היא שהם לא. הם עדיין לא ניחנו בציניות המוחלטת שהשתלטה על המערכת הפוליטית.

כל זה לא אומר כמובן שנתניהו ייכשל במאמציו. להיפך - ההערכה היא שיצליח, ולו מהסיבה הפשוטה שגם החרדים אינם ששים אלי קלפי, בלשון המעטה. מצד שני, אם ייכשל, זה יהיה בדיוק בגלל הסיבה הזאת.

אם זה יקרה, הרי שתהיה כאן פואנטה לתפארת: האיש שמתחמק ככל שיוכל ממשפט על שוחד, מרמה והפרת אמונים, עוד ישלם בכיסאו בגין מרמה והפרת אמונים, גם אם לא במובן הפלילי של המושג. האם זהו צחוק הגורל, או שמא יד-אלוהים...?