סמ"ר יואב רוור, בן 19 משדה ורבורג, לוחם ביחידת יהל"ם שנפל בקריסת מבנה ברצועת עזה, מובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין בישוב שדה ורבורג שליד כפר סבא. הוא הותיר אחריו הורים, ליאור וגילי, אחותו תמר ואחיו עומרי.
הפעילות התרחשה כחלק מהשמדת תשתיות טרור שמבצע צה"ל במרחב, במטרה לייצר שליטה רציפה בו. המבנה שאליו נכנס הכוח יושב על מערכת מנהרות, ולכן היה צורך להיכנס ולחקור אותו. התקרית התרחשה בשעה 6:10, במהלך התקפה קרקעית של כוחות אוגדה 98 בשכונת בני סוהילה שברצועה, סמוך לגבול עם ישראל. יעד הפעולה היה מתחם מבוצר של חמאס עם מערכת מנהרות, וזאת על אף שגדוד בני סוהילה של ארגון הטרור הוכרע, לפי צה"ל, בתמרון שנערך לפני כשנה וחודשיים גם אז על ידי אוגדה 98.
מאות בני משפחה, חברים ותושבים הגיעו היום לבית העלמין במושב שדה ורבורג, כדי ללוות למנוחות את סמ"ר יואב רוור, בן 19, לוחם ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית, שנהרג בקרב בדרום רצועת עזה. מטען חבלה שהוטמן במבנה שבו שהה כוח צה"ל התפוצץ - ארבעה לוחמים נהרגו, חמישה נוספים נפצעו.
יואב, בן למשפחה שורשית במושב, הותיר אחריו את הוריו, ליאור וגילי, ואת אחיו תמר ועומרי. על קברו נאמרו הספדים כואבים, מלאי אהבה, גאווה - ותחושת אובדן שאינה נתפסת.
אביו, ליאור, ספד לבנו: "בחרת בשירות קרבי למען העם והמדינה. שאלתי אותך: אתה לא מפחד ללכת? ענית - 'אנחנו מקצוענים'. עצם היותך רגוע הרגיע גם אותי. ידעת שזה תורך. יצאת בראש מורם למשימה נעלה - להביא מידע על חטופים ולהילחם ברוע טהור. נותרנו גלמודים בלעדיך. הלב שותת דם, הכאב מפלח, הגעגוע מייסר. אני הייתי ותמיד אהיה האבא הכי גאה בעולם. בני היפה, זכינו בך לעשרים שנה - וכל כך קיווינו לשמור אותך לעד. וויק - כך קראתי לך מאז ילדותך - השארת לנו צוואה ענקית: לעולם לא לדבר סרה באיש, לכבות את הרעש, לזכור את העבר, ולחיות חיים מלאים. יש לי חור ענק בלב. אני נשבע - תמיד נלך באור, לא נשכח. נהיה עצובים, אבל גם נהיה שמחים. עכשיו אתה בבית - תמיד צעיר, לעולמים. סבא חיים וסבא יוסי מחכים לך שם למעלה, בזרועות פתוחות. לחברים שלך אני אומר - כפי שיואב אהב אתכם, כך גם אנחנו. ביתנו תמיד יהיה פתוח. לכם, החברים לנשק - זקפו ראשיכם, היו גאים, ושובו בשלום. אני מצדיע לך, בני. שכב על משכבך בשלום".
אחותו, תמר, בכתה: "יואב, אח שלי, החבר הכי טוב שלי. אני מסרבת להאמין. לא מצליחה לעכל. הסיוט שפחדתי ממנו כל השנה - הגיע. אני מחכה שיעירו אותי, שיגידו שהכול היה סתלבט. קשה לכתוב, אני לא יודעת מה לעשות בלעדיך. אתה הבן אדם הכי חשוב לי בעולם. אין לך תחליף. תמיד הלכת בדרך הנכונה, תמיד דאגת לכולם לפני שדאגת לעצמך. תמיד היית ותהיה דוגמה בשבילי. החיוך שלך - לא אשכח אותו אף פעם. אני מרגישה שלקחו לי חתיכה מהלב, ויש לי חור בלב בצורה שלך. כל התוכניות שתכננת, שלנו - לא יקרו. אין יותר את מי לשאול, אין אותך שבא לחדר שלי ומביט במראה. ממשפחה מאוחדת הפכנו לארבעה. אני מבטיחה - אלך בדרך שלך, אחיה כמו שאתה רוצה. אני אנציח אותך בכל דרך אפשרית. שכולם יידעו מי זה יואב רוור. אני אוהבת אותך, לנצח. אחותך הקטנה".
אחיו עומרי הוסיף: "אח שלי, גיבור שלי. אני רוצה שכולם ידעו מי אתה - הבן אדם הכי טוב שאני מכיר, עם לב ענק ואכפתי. כל מי שהכיר אותך - התאהב. כשהקצינים הגיעו לבית, הייתי לבד. הבנתי מיד. לא הצלחתי לנשום. תמיד אמרת שזה לא יכול לקרות לך. כל סוף שבוע רצית לדעת מה איתנו, בקושי דיברת על עצמך. אבל כשכבר דיברת - זה היה בגאווה. אתה מודל לחיקוי בשבילי. החיים התהפכו. הפנים שלך בכל כתבה - ואני לא מאמין שזה קורה. לא אמרתי את זה מספיק - אני אוהב אותך. אתה הגיבור שלי. אחיך הקטן".