שמועה שקרית על מותה של ענבל אור עוררה בהלה: "כל יום אני מפחדת לקבל את הטלפון הזה"

אמש (שבת) שמה קץ לחייה אסירה בשנות ה-40 לחייה בבית הסוהר נווה תרצה. זמן קצר לאחר מכן, נפוצה ברשתות החברתיות שמועה שגויה כי מדובר בענבל אור, המרצה עונש של שבע וחצי שנות מאסר. השמועה, שהתגלגלה גם למשפחתה של אור, עוררה בהלה עמוקה. רק לאחר בדיקה התברר כי אור אינה קשורה למקרה - אך הנזק כבר נגרם.

אמה של ענבל אור, מיכל, משחזרת בשיחה עם וואלה את רגעי הפחד: "הלב שלי לא עומד בזה. הרגו את ענבל. מפיצים שהיא התאבדה. אני מבוהלת, אני לא ישנה כבר חודשים. כל יום אני מפחדת לקבל את הטלפון הזה. בבקשה תגידי לי שזו לא ענבל". כך נפתחה השיחה עם וואלה, שהגיעה לאחר שהידיעה השקרית נפוצה בקבוצות וואטסאפ וברשתות.

לדבריה, היד הקלה על המקלדת גרמה לטלטלה קשה. "כולם הפיצו שהבת שלי התאבדה, בלי לחשוב שיש משפחה מאחוריה וילדים. גמרו עליה", אמרה. אלא שמעבר לשמועה, מתארת האם מציאות יומיומית קשה במיוחד: "היא נראית שוקלת 30 קילו, במצב של תת תזונה, המצב הנפשי שלה קשה מאוד. היא לא כשירה להיות בכלא. היא תחת השגחה טוטאלית - ואם לא הייתה ההשגחה הזו, היא כבר הייתה מתאבדת מזמן. אבל ההשגחה לא מספיקה - צריך להוציא אותה לטיפול, לפני שיהיה מאוחר מדי".

לטענתה, בשירות בתי הסוהר מודעים למצב הקשה - אך לא פועלים בהתאם: "היא ניסתה לשלוח יד בנפשה כמה פעמים. ובמקום לטפל בה, החתימו אותה על טופס בריאות. איך מחתימים בן אדם כזה? ואומרים לו לוותר על טיפול? והיא, בתום לב, משחררת את שב"ס מכל אחריות. זה לא ייאמן".

האם מוסיפה כי מעבר למצב הרפואי - גם התנאים הבסיסיים נפגעים. "אי אפשר אפילו להעביר לה כסף לקנטינה - יש לה עיקול על החשבון. היא לא יכולה לקנות כלום, לא אוכל, לא מוצרים בסיסיים. זו הזנחה מוחלטת", הוסיפה, וציינה כי הביקורים בבית הכלא מצומצמים עד כדי ניתוק: "היא בקושי מחייגת. ניסו לבטל לנו ביקורים בגלל עונשים שהטילו עליה. רק אחרי שפנינו לקצינה אישרו לנו לראות אותה. גם עכשיו - ביקור אחד פעם בשבועיים בלבד".

"השופט ביקש חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי - אבל עד עכשיו ההחלטה לא יושמה", סיפרה מיכל. "כלום. מה שקרה אתמול עם האסירה שהתאבדה - זה היה יכול להיות ענבל. הם יודעים שמצבה לא תקין. אולי הם מפחדים שהתיק יתערער. אבל קודם שיטפלו בה - אחר כך שידאגו לעונש". לבסוף היא מוסיפה, בדמעות: "אנחנו מתחננים שיסבו את העונש למסגרת טיפולית. ואם יום אחד יקרה לה משהו - שלא יגידו שלא הזהרנו. הכתובת על הקיר".