"רק רציתי לעזור להן לשלוח כסף הביתה": נאשם בסחר בנשים - ומתעקש שהוא רק שליח

בגיל 19 עלה דוד קאופמן מברזיל לישראל, יחד עם אמו, גרושה ואם חד הורית. הוא התחיל מכלום: עבד בשטיפת כלים, אחר כך במלצרות. אבל מהר מאוד התברר שהוא טוב במספרים. בשקט, בלי תעודות, הוא הפך לחלפן כספים בלתי רשמי עבור הקהילה הברזילאית. "כולם הכירו אותו. אדם ישר. כזה שמחזיר טלפון גם אחרי חצות", סיפרו עליו בקהילה.

שני עשורים מאוחר יותר, דוד קאופמן עומד בלב אחת מפרשות הסחר בנשים מהחמורות שנחקרו בשנים האחרונות בישראל. כתב אישום שהוגש נגדו בסוף חודש אפריל האחרון, מגולל רשת בינלאומית מתוחכמת של סחר בנשים: איתור נשים בברזיל, הברחתן לישראל במסווה של תיירות, ניהול מערך שירותי מין בבתי מלון ודירות דיסקרטיות, והעברת רווחי הזנות לחשבונות בחו"ל - הכול תוך הסתרה שיטתית מהמדינה.

על פי כתב האישום שהוגש בפרקליטות מחוז ירושלים, בין השנים 2022 ל־2024, שימש קאופמן כזרוע פיננסית של סוכנות בשם "פלומה" שפעלה בברזיל. מי שעמדה בראשה היא אישה ברזילאית שעסקה בעצמה בזנות בישראל בעבר. לאחר ששבה לברזיל, החלה לגייס נשים צעירות - חלקן סטודנטיות, אחרות חסרות כל, רובן ממעמד מוחלש - והביאה אותן לישראל לעבודה בזנות.

הנשים שוכנו בדירות בתל אביב, חיפה וירושלים. בכל יום היו פוגשות 6 עד 10 לקוחות. רבות מהן עבדו גם בימי הווסת החודשי. כמה מהן דיווחו שנאנסו, אחרות סיפרו שנשדדו. אבל הרווחים - זרמו. לפי ההסכם, 50% מכל הכנסה הלך לסוכנות "פלומה". מי שדאג להעביר את הכסף, לפי האישום, היה קאופמן. לעיתים קיבל את המזומנים ישירות מהנשים או מנהגים מטעמה, לעיתים אסף אותם בשקיות או מעטפות. את הכספים הוא המיר לריאל ברזילאי והעביר לחשבונות בנק - בין היתר דרך קשרים עם חלפנים או באמצעות תרומות לישיבות.

האישום: סחר בבני אדם, הלבנת הון, עבירות מס

הפרקליטות מייחסת לקאופמן שורת עבירות חמורות: סחר בנשים לשם זנות, גרימת עזיבת מדינה לצורך זנות, סרסרות, מתן שירותים פיננסיים ללא רישיון, הלבנת הון, וניסיון הונאה של רשויות המס.
לטענת המדינה, קאופמן הרוויח כ־18 מיליון ש"ח לאורך העשור האחרון - ולא דיווח עליהם. יחד עמו נאשם גם לואיס קריימר, בן 63, ששימש לפי החשד כנהג מונית ובקר גבול, וסייע בהכנסת הנשים דרך מעבר אלנבי ובאיסוף כספים.

כתב האישום מדגיש כי קאופמן עמד בקשר ישיר עם "פלומה", ולטענת המדינה - לקח חלק יזום ומודע בפעילות הסחר.

עורך דינו של קאופמן, עו"ד משה גלעד, מתאר סיפור אחר לגמרי. לטענתו, מרשו מעולם לא פגש את הנשים פנים מול פנים, לא גייס אותן, לא הזמין להן טיסות, ולא קבע להן לוחות זמנים. "הוא היה מוכר בקהילה, אז הן פנו אליו. אמרו - יש לי כסף, תעביר לי אותו לאמא. הן באו עם שמות ופרטי בנק. הוא לקח עמלה של חמישה אחוז, זה הכול", טוען גלעד.

לדבריו, מדובר בנשים שהגיעו לישראל מיוזמתן, לעיתים דרך הסרסורית "פלומה", אך לא כחלק מרשת מסועפת. הן עצמן, כך נטען, תיארו בחקירה שהבינו שהזנות בישראל משתלמת בהרבה מבברזיל - פי שישה, לטענתן. חלקן אמרו שחוו אלימות קשה במדינתן. בקבוצות ווטסאפ סגורות הפיץ השם של קאופמן כמי שמסייע להעברת כספים.

עו"ד גלעד ממשיך: "החוק בישראל מתיר לעסוק בזנות. זו לא עבירה. אז למה מי שמעביר להן את הכסף - עובר עבירה? זה כמו גניקולוג שמטפל בזונה, או עורך דין שמקבל ממנה שכר טרחה. האם גם הם עבריינים?"

לדבריו, קאופמן נהג לעיתים להעביר כספים כתרומה לישיבות - לפי בקשת הנשים עצמן. "הוא לא יזם דבר, רק תיווך. אין לו שום היכרות עם בקרי הגבול או מי שגייס את הנשים".

ומה לגבי ההכנסות שלא דווחו?

לשאלה זו, גם הסנגור מודה: "נכון, הוא לא דיווח למס הכנסה. הוא הודה בכך, יישא בעונש ויתקן. אבל מכאן ועד להפוך אותו לראש כנופיה - המרחק עצום."

הפרקליטות: "פרשה חמורה של סחר וניצול נשים"

לטענת המדינה, הסיפור של קאופמן לא יכול להיות מנותק מהמערכת כולה.
"מדובר בפרשה חמורה של סחר וניצול נשים שפעלה בצורה מתוכננת כדי להרוויח עשרות מיליונים. הנשים נוצלו, ולעיתים הובלו בכפייה לעבודה בזנות. הכספים הלכו למי שניהל את הכספים - וזה היה דוד קאופמן."

הפרקליטות הגישה בקשה למעצרו עד תום ההליכים, ולחילוט רכוש הכולל נדל"ן, רכבים פרטיים, וחשבונות בנק בשווי כולל של למעלה מ־10 מיליון ש"ח. החקירה נוהלה על ידי ימ"ר ירושלים ויחידת יהלום של רשות המסים.

הפרשה שמסעירה את מחוז ירושלים כוללת עשרות עדויות של נשים שהובאו לישראל על מנת לעסוק בזנות, מערכת כלכלית חוצת גבולות בהיקף של מיליונים, והאשמות חמורות שנעות בין סחר בבני אדם להלבנת הון. מול כתב האישום המקיף שהגישה פרקליטות מחוז ירושלים - ניצבים כעת שני נאשמים, כל אחד מלווה בטענות הגנה נחרצות.

דוד קאופמן טוען כי שימש רק כמתווך כספי עבור נשים שבחרו לעסוק בזנות, ומכחיש כל מעורבות בגיוס, הבאה או כפייה. לואיס קריימר, ששימש בתקופה הרלוונטית כבקר במעבר גבול, טוען באמצעות סנגורו כי אינו קשור כלל למעשים המיוחסים לו - וכי המשטרה מנסה "לתפור תיק" על סמך עדויות מפוקפקות.

עו"ד אריאל עטרי, סנגורו של קריימר, מסר לוואלה:

"מדובר בפרשה שמצביעה עד כמה נואשת משטרת ישראל באיסוף ראיות נגד חפים מפשע. עם מעצרו של מרשי טענה המשטרה שהוא ביצע עשרות עבירות מין חמורות בתיירות ואף סחר בנשים. ככל שהעמיקה החקירה - התברר עד כמה החשדות מופרכים. כיום לא מיוחס סחר בנשים למרשי. מעבר לכך, יש תיירת שזיהתה במסדר זיהוי אדם אחר כמי שפגע בה. אחרונה לא-חביבה היא זונה שנעצרה בבית בושת לפני כחמישה חודשים. היא העידה נגד מספר אנשים אך לא היתה לה שום טענה כלפי מרשי. רק מספר חודשים אחר כך, כשחוקרי המשטרה הבטיחו לה שתוכל להישאר בארץ ולעסוק בזנות אם תפליל את החשוד - 'נזכרה' פתאום שנאנסה כשהגיעה לארץ. כל בר-דעת מבין שאותה פרוצה 'קנתה', במחיר זול ומשתלם-במיוחד, את היכולת להמשיך לקבל הכנסות, בחסותה האדיבה של משטרת ישראל. 40,000 ש"ח בשבוע הם פיתוי גדול מידי. עדותה של הפרוצה - הינה עדות שקר מובהקת ואנו מצפים שבית המשפט שיבחן את חומר החקירה יורה על שחרורו של מרשי ממעצר".

כעת, בית המשפט המחוזי בירושלים מתבקש לקבוע את גורלם של שני הגברים - קאופמן וקריימר - על רקע מערכת עובדתית מורכבת, קווי הגנה תקשורתיים וטענות הדדיות על שקרים, מניפולציות ושחיתות מוסרית.

האם מדובר בתיק סחר חוצה גבולות שנחשף בקור רוח על ידי רשויות החוק, או במעגל של קשרים חצויים, מוסר אפור וגבולות מטושטשים שבינם לבין פלילים - הדרך אינה תמיד ברורה?

התשובה, ככל הנראה, עוד רחוקה - ובינתיים, עשרות עדויות, מיליוני שקלים ועתידם של נאשמים ומשפחותיהם מונחים על הכף. הסאגה הזו, עוד רחוקה מסיום.

כתב האישום שהגשנו משרטט תמונה קשה של פעילות עבריינית מאורגנת, עם שיטה ברורה שנועדה לייצר רווח כספי מסחר שיטתי בנשים למטרות זנות. לא מדובר באירוע נקודתי, אלא במנגנון שפעל לאורך זמן, בארץ ובחו"ל, תוך ניסיון להסוות את הפעילות ולהקשות על האכיפה.

החמור בעיניי הוא הניצול, גם כאשר לא נעשה באלימות פיזית מצד הנאשמים כלפי הנשים. מדובר במצבים שבהם נשים הפכו לכלי, חלק ממערך כלכלי שאחרים הפיקו ממנו רווח. הן נאלצו לעבוד גם במהלך המחזור החודשי, וחלקן אף נאנסו ונשדדו על ידי לקוחות.

המטרה שלנו היא לא רק להביא להרשעה וענישה, אלא גם לשלול את הרווחים שנעשו כאן - כדי להבהיר שמה שנבנה על חשבון אחרות לא יישאר בידי הנאשמים.