מן השיטות המוכרות של ראש הממשלה בנימין נתניהו לבריחה מאחריות היא סימון שעירים לעזאזל. פעם זה בג"ץ, פעם זו היועמ"שית, פעם זה צה"ל והשב"כ. לכל כישלון, מחדל או קונספציה תמיד יימצא ראש - של מישהו אחר. כך גם בהקלטות שנחשפו השבוע בחדשות 13, משיחה שקיים עם רב בכיר בחודש מרץ, בה האשים את שר הביטחון לשעבר יואב גלנט והרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי בבלימת חוק הפטור מגיוס וטען שזו הסיבה שהחליט להדיחם ולפטר. וכך גם עכשיו - אחרי שגלנט והלוי הוחלפו אבל חוק עדיין אין - הוא הציע לחרדים את ראשו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין תמורת עוד כמה שבועות או חודשים של שקט ושלווה קואליציונית.
נתניהו יודע שאדלשטיין הוא לא באמת הבעיה, ושגם אם ידיח אותו מראשות הוועדה, זה לא באמת יפתור את המשבר. להיפך, אפשר להעריך בזהירות שהדחה אגרסיבית רק תגביר את הלחץ והמחאה על הליכודניקים בספסלים האחוריים וחברי הציונות הדתית שהתחייבו בפני המילואמניקים ונשותיהם לחוק גיוס משמעותי ביותר. לכן, גם ראשי הסיעות החרדיות לא מגלים התלהבות יתרה לעשות איתו דיל כזה, אבל גם להם יותר נוח לסמן את אדלשטיין כאשם במצב ולא את מי שמורח אותם כבר שנתיים וחצי עם הבטחות, תירוצים, ושעירים לעזאזל.
בינתיים, הראש של אדלשטיין רק מונח על המזבח, בתדרוכים של "בכירים" בליכוד ובממשלה, בהצהרות הרבנים ובכותרות הביטאונים החרדיים שמאיימים ומזהירים שפירוק הממשלה קרב. אדלשטיין, מצדו, דווקא נהנה מתשומת הלב, שמחיה את מעמדו כשחקן פוליטי משמעותי בליכוד ובונה אותו בציבור כאביר הציבור המשרת. לכן, נתניהו גם לא יקריב אותו בלי שידע מראש שיש תמורה. אם המשבר במילא יתדרדר לבחירות, אין לו אינטרס להתמתג כמי שנכנע לחרדים. עסקת ההדחה תמומש רק אם הוא ידע בוודאות שהיא תעביר את כנס הקיץ ותתן לו עוד לפחות שלושה חודשים נוספים בכסא. עד אז, הוא מנסה בעיקר למנף אותה כדי ללחוץ על אדלשטיין ולגרום לו להתגמש.
השבוע, אחרי ההתפוצצות רבתי וההסלמה באיומים החרדיים עם פקיעת עוד אולטימטום בחג השבועות, אדלשטיין זומן פעמיים ללשכת רה"מ, למען יראו וייראו שנתניהו משנס את מותניו ומתאמץ לפתור את המשבר. אבל נכון לעכשיו, הוא לא מתקפל, והזמן דוחק: ביום רביעי האופוזיציה תעלה הצעות חוק לפיזור הכנסת ואם לא יזוז שום דבר, החרדים יצביעו בעד, רכבת הבחירות תצא מהתחנה והקואליציה, באופן רשמי, תתחיל להתפורר. נתניהו אמנם יוכל לשלוט בקצב החקיקה ולעכב אותה במשך שבועות באמצעות יו"ר הכנסת ומנגנונים אחרים, אבל ככל שהוא ירגיש שהוא מאבד שליטה - הגשת הראש של אדלשטיין כמנחה לחרדים עשויה להיות המוצא הקל ביותר.
על לוח השנה נותרו עוד שבעה שבועות לכנס הקיץ, ולמרות ההפגזה הארטירלית של האיומים החרדיים, ההערכה הרווחת בסביבת נתניהו היא שהוא עדיין בשליטה ויכול לעבור את זה. הנחת העבודה היא שלאף אחד בקואליציה, ובמיוחד לא לחרדים, לא מחכה בהכרח ממשלה טובה יותר אחרי הבחירות, שדרעי, גפני ואפילו גולדקנופף לא יוותרו כל כך מהר על עוד כמה חודשים של שררה, כסף וכוח, ושגם הם, כמו נתניהו, לא ירצו שנושא הגיוס הלא פופולרי יפרק את הממשלה ויתן מתנה לליברמן, בנט ולפיד כיריית הפתיחה של קמפיין הבחירות.
אבל יש עוד כוחות שיכולים לגרום לדינמיקה של המשבר להסתחרר, כמו למשל הודעת היועמ"שית אמש לפיה צה"ל יוציא למעלה מ-50 אלף צווי גיוס בחודש הבא ויציג בקרוב תוכנית אכיפה נגד סרבנים, שהוסיפה עוד קיסם למדורת הזעם החרדי. בתזמון מקדים ומדויק, שר המשפטים יריב לוין החליט להתניע מחדש את ההדחה של גלי בהרב מיארה ולקדם החלטת ממשלה שתעקוף את ועדת האיתור שאותה הקואליציה לא הצליחה למנות. המהלך הבוטה של שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק צפוי להיבלם בבג"ץ, אבל לפי שיטת נתניהו, אדרבא, גם היועמ"שית וגם בג"ץ יהיו השעירים לעזאזל שהרבנים החרדים יוכלו לקלל להאשים.