מאז פרוץ המלחמה, ער"ן הפכה לתיבת תהודה רגשית עבור מאות אלפי ישראלים - צעירים, מבוגרים, חיילים, אימהות, ניצולי פיגועים, בני נוער, מתמודדי נפש. שיחות שמתחילות בדממה, ממשיכות בדמעות, ומסתיימות לפעמים בתקווה קטנה, לפעמים פשוט בעצם זה שמישהו היה שם.
זהבה בנאי, מנהלת סניף השרון וחדרה, חיה בתוך המשמרת המתמדת. "אני מצליחה להחזיק את ה'בסדר' בתוך מציאות שלא מפסיקה להשתנות ולהיות משוגעת מרגע לרגע. זה סביב השעון, אני כל הזמן צריכה להיות זמינה - גם בלילה, גם בשבת. בכל אזעקה - נפתחים עוד קווים".
כשאזעקה נשמעת באזור מגוריה, היא בודקת שכולם בסדר - ואז פותחת את הקווים. כי היא יודעת: בכל אזעקה, גוברת החרדה - ואלפי פונים מחפשים עוגן. "אני לא יכולה לשתף את הילדים שלי בכל מה שעובר עליי, אבל הם יודעים מתי אמא צריכה חיבוק".
אחת הפניות שנחרתו בזיכרונה הייתה של חייל סדיר, לוחם, שביקש לפרוק רגע לפני חופשת שחרור שלא הגיעה. "הוא אמר: 'אני מרגיש שאין לי יותר מה לתת. נתתי הכול, ואני ריק'. הוא היה על הקצה. דיברנו איתו, הקשבנו, וכשאמר משפט קטן של תקווה - ידענו שהיינו האנשים הנכונים ברגע הנכון." באותם רגעים, לא מדובר בטכניקה טיפולית. מדובר בלב פתוח, בחיבור בין לבבות זרים שמוצאים רגע של הבנה הדדית. "אנחנו לא יודעים מי מתקשר, אנחנו לא רואים את הפנים, לא מכירים את הסיפור. אבל אנחנו שם."
נורית, מתנדבת בער"ן מעל שלוש שנים, מחזיקה עשרות שיחות בשבוע - חלקן עם משפחות החטופים, חלקן עם צעירים שאיבדו כיוון. "לפני 7 באוקטובר, היו שיחות מוכרות: זוגיות, דיכאון, בדידות. המלחמה פתחה משהו אחר: שיחות קצה. שיחות של ניצולי נובה, משפחות החטופים בקו ייעודי, שיחות של מי שחושש לעזוב את הבית, של מי שהמשפחה מתפרקת." לדבריה, עצם זה שמישהו מאזין - מייצר שינוי: "יש מי שצריך לשמוע 'לך תשתה מים, תעשה סיבוב', יש מי שצריך רק שננשום איתו. לא תמיד יש מה לומר. אבל אם אתה אותנטי - הם מרגישים. אי אפשר לזייף."
היא מתארת שיחה שלא עוזבת אותה: לוחם מילואים, פוסט־טראומטי, חושש מהקריאה הבאה. "הוא פחד לאכזב את החברים שלו. פחד להיחשב בוגד. ופשוט הקשבתי. והוא אמר: תודה. וזה הספיק."
צ'אט במקום קול: "הרגש יוצא דרך המקלדת"
יאיר, מתנדב שבע שנים בער"ן וממובילי תחום הסיוע המקוון, רואה את הנוער מבקש עזרה - בשקט, בלי קול. "בשיחות שלי אין קול, רק טקסט. אנשים מרגישים בטוחים יותר. הם כותבים מהמיטה, מהעבודה, מהמקלט. אף אחד לא רואה אותם." הוא מספר שבני נוער מגיעים בעקבות המלצה מצ'אט "GPT.הם אומרים לי: 'הבוט אמר לפנות אליכם'. ואז הם נשפכים. מספרים על פגיעות מיניות, על שיימינג, על אובדן." לדבריו, הקווים מוצפים בפניות מצעירים שחוו טראומה על טראומה - מהקורונה למלחמה, מהתיכון למילואים. "אני אומר להם - אתה לא מוזר. אתה לא לבד. זה בסדר לפחד."
מאז תחילת המלחמה:
- 8% מהפניות הגיעו מילדים ובני נוער עד גיל 17;
- 12% מגילאי 18-24;
- 20% מגילאי 25-34;
- 15% מגילאי 35-44;
- 15% מגילאי 45-54;
- 14% מגילאי 55-64;
- 12% מגילאי 65-74;
- 4% מבני 75 ומעלה.
קו החיים הלאומי: "אנחנו לא מטפלים - אנחנו נמצאים"
ער"ן אינה מספקת ייעוץ מקצועי או פתרונות קסם. אבל היא מספקת נוכחות. מענה אנושי ברגעים הכי לא אנושיים. המתנדבים לא תמיד יודעים אם הצליחו. לפעמים הם מנתקים את השיחה בתחושת ריק. אבל עבור הפונה - עצם העובדה שמישהו היה שם, משנה הכול.
הם מקבלים פניות מבתי חולים, מרחובות, ממקלטים, מקיבוצים, מחדרים של נערות שחושפות את הפגיעה. הם לא שופטים. לא מייעצים. רק מקשיבים. שוב ושוב. ולפעמים - זה מציל חיים.
רחל מאיר, מנהלת סניף ער"ן ירושלים, שהסכימה לחשוף מעט ממה שמתרחש מאחורי הקו. מאיר, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות פסיכודרמה בעבר, טיפלה בעבר תחום בריאות הנפש בבית החולים הדסה. לדבריה, הצטרפה לער"ן עם פרוץ מגפת הקורונה - ומאז לא עצרה לרגע. "אני לא מכירה את ער"ן בלי משברים", היא מודה. "נכנסתי לקו כשהכל בער, וככה זה נשאר - רק שהלהבות השתנו".
המתנדבים מקבלים שיחות מכל רחבי הארץ, בלי תלות במיקום גיאוגרפי. לעיתים מתקשרים ילדים, לעיתים קשישים. בימי לחימה - גם חיילים ומפוני בתים. "הטלפון מצלצל, ואין לך מושג מה מחכה מהעבר השני. זו יכולה להיות ילדה, אדם בודד, מתמודד נפש, אדם שצועק - ואתה פשוט פותח את הלב", מספרת מאיר.
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, התקבלו אלפי שיחות מגויסים, בני משפחותיהם, פצועים רגשית וקרובי משפחות של חטופים. "היו חיילים שהמפקד שלהם אמר להם - 'קשה לך? תתקשר לער"ן'. זה הכלי שהייתה לו לתת באותו רגע", אומרת מאיר. "ולנו לא היה קל יותר. גם אנחנו היינו בחרדה. ההבדל הוא - שאנחנו עונים. אנחנו שם כדי להחזיק את הקו".
הרגש שנשאר בבית: "אני לא נשברתי - אבל השיחה לא עוזבת"
המתנדבים נושאים איתם את השיחות הביתה. יש שיחות שנשארות במוחם ימים ושבועות. יש שיחות שמותירות חותם. גם אחרי שנים, הם זוכרים משפט, תחושה, קול. לפעמים, הם עצמם נזקקו בעבר לשיחה כזו - וחזרו כמתנדבים. זו סגירת המעגל. אבל הם גם משתנים. לומדים להחזיק כאב, להניח גבולות. לא להתייאש - גם כשהמילים לא באות. הם לא מושלמים. לפעמים טועים. אבל תמיד שם.
600 ימי מלחמה. חצי מיליון פניות. מאות אלפי לבבות שמבקשים מישהו שיקשיב. לא פתרון. לא תרופה. רק נוכחות. ער"ן הפכה בשנים האחרונות - ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה - לאחת מחוליות ההצלה החשובות ביותר של החברה הישראלית. בעולם סוער, שבו הכול פוליטי, רועש, מקוטב - יש עדיין מקום אחד שקט, חסר פנים, חסר שם - אבל מלא לב. מקום שבו אדם עונה לאדם. ופשוט נמצא שם. ברגע הנכון. עם מילה אחת פשוטה: אני כאן.
אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה - עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים 24/7 לכל אדם, בכל גיל ובכל סוג של מצוקה. הסיוע מוענק באנונימיות ובאופן מיידי.
לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201 ובאתר ער"ן eran.org.il בצ'אט, ובווטסאפ שמספרו 052-8451201.