בשבוע הבא, בין ה־12 ל־14 ביוני, תתכנס בפריז ועידה מדינית תקדימית, שתאחד כ־400 משתתפים - ישראלים ופלסטינים, דמויות בכירות מאירופה וממדינות ערביות ומוסלמיות. את הוועידה יוזם עופר ברונשטיין, יועצו של נשיא צרפת עמנואל מקרון לענייני המזרח התיכון והסכסוך הישראלי-פלסטיני. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, יארח אותה בעצמו.
זו ועידה שמבקשת לשבור את הקיפאון המדיני, ולחולל תהליך חדש מסוגו. לא עוד "מו"מ על תנאי", אלא מהלך דיפלומטי עם התחייבויות הדדיות מוקדמות: מדינות ערביות ומוסלמיות יכירו במדינת ישראל, ובמקביל - מדינות אירופיות, כולל חברות G7, יכירו במדינה הפלסטינית.
"החידוש ביוזמה שלנו הוא בטקטיקה, הוא בתהליך", אומר ברונשטיין בראיון בלעדי לוואלה. "עד היום, משנת 1993, נאמר לישראלים ולפלסטינים: תנהלו משא ומתן, תגיעו למסקנות ביניים, ובסוף - תקום המדינה הפלסטינית. שלושים שנה - וכלום לא קרה. אנחנו אומרים: בואו נעשה הפוך. נעשה את מה שישראל עשתה ב־1947 כשבן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל על דעתו בלבד. האו"ם קבע שתהיה חלוקה, ובן גוריון אמר: 'הנה קמה מדינת ישראל'. עכשיו אנחנו אומרים - יש כבר שתי מדינות שמוכרות על ידי יותר מ־150 מדינות בעולם. נכיר בשתיהן. מדינות ערב יכירו בישראל, ואנחנו - מדינות אירופה - נכיר במדינה הפלסטינית.
"המטרה כאן היא אחרת לגמרי, אנחנו רוצים שיהיה כאן משקל פוליטי ולא רק הצהרה נחמדה בפריז. משקל פוליטי במובן שלצרפת מצטרפות וכבר הצטרפו עוד כמה מדינות ומדינות שאי אפשר לזלזל בהן גם מאירופה וגם מה G7 ששותפות ליוזמה. אנחנו מקווים שארצות הברית תצטרף ליוזמה ואם לא תצטרף לפחות שלא תפעיל לחצים כדי למנוע. זה לא קרה עד עכשיו וזה סימן טוב".
לדבריו, עקרונות היוזמה אינם מתיימרים לפתור את כל המחלוקות: "אנחנו לא קובעים גבולות, לא נוגעים בירושלים ולא בפליטים. כל אלה יידונו במשא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים. אבל כדי שיתקיים מו"מ כזה, צריך התחלה - צריך הכרה הדדית".
"הועידה הזאת הייתה בתכניות עוד בתחילת העובודה שלי עם הנשיא מקרון 2020 והיא הייתה אמורה להתקיים עוד לפני המלחמה" סיפר ברונשטיין, "למזלנו הרע המלחמה הגיעה וטרפה את הקלפים. אנחנו קיווינו לפני מספר חודשים שהועידה תתכנס בתום המלחמה, לצערנו הרב המלחמה עדיין לא הסתיימה אז יתכן והצהרה ראסמית לא תצא משם אבל בהחלט תהיה "מפת דרכים".
הנושאים קצת השתנו, הישראלים והפלסטינים גם לא נפגשו והיה חוסר אמפטיה מכל צד כלפי השני בחודשים האחרונים. כיום אנחנו רואים שיש התעוררות גם אצל הפלסטינים וגם בישראל. יש יותר רצון לדבר ולראות איך אפשר יחד לבנות עתיד טוב יותר".
במרכז הוועידה יעמוד מסמך מדיני בשם "קריאת פריז לשלום, ביטחון ושתי מדינות", שיקרא לשורה של צעדים מיידיים: שחרור כל החטופים - החיים והמתים - הפסקת הלחימה בעזה, כניסת סיוע הומניטרי נרחב, והשקת תוכנית שיקום ריאלית לרצועת עזה - כולל פיתוח תשתיות, ניצול משאבי טבע, תחנות כוח ירוקות ומתקני טיהור מים מתקדמים.
"המבקרים שואלים למה דווקא עכשיו וטוענים שההכרה נתפסת כצעד נגד ישראל ותמיכה בטרור ועידוד האנטישמיות, דברים הזויים לגמרי שאני לא מבין מאיפה הם באו. ראש הממשלה עצמו תמך בעבר בפתרון שתי המדינות. אולי עבר זמן רב מאז אבל הוא לא הצהיר משהו אחר שיסתור את זה מאז.
אם לישראל יש הצעה אחרת לפתרון מדיני עם הפלסטינים שיוביל לסיום הסכסוך בדרכי שלום אנחנו כמובן נירתם לסייע, אבל אני לא שמעתי בינתיים על הצעה לפתרון מדיני אחר - לחסל את החמאס זה לא פתרון מדיני. אנחנו לא מבינים מה אומר המשפט 'נילחם עד הניצחון המוחלט'. היינו מאוד שמחים לשמוע על פתרונות אלטרנטיביים "שתי המדינות" אבל בינתיים המלחמה נמשכת ובשיא הכנות, אף אחד לא מבין לאיזו מטרה היא נמשכת. הרוב המוחלט בקהילה הבינלאומית תומך בפתרון שתי המדינות ואנחנו מאמינים שזה הפתרון היעיל".
ברונשטיין לא מהסס להיכנס לעומק הפולמוס הפוליטי בישראל. לדבריו, חמאס והימין הקיצוני הישראלי חולקים מטרה אחת: למנוע הקמת מדינה פלסטינית. "ישראל נלחמה בשנתיים האחרונות מול שני ארגוני טרור - לא מול מדינות. אם היה מדובר במדינות, לא היינו נלחמים. הרי מה מאחד את החמאס והימין הקיצוני בישראל? שניהם מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית - כל אחד מסיבותיו. חמאס לא רוצה מדינה פלסטינית כי משמעות הדבר היא הכרה במדינת ישראל. בן גביר וסמוטריץ' רוצים סיפוח מלא של כל שטחי הגדה כדי שלא תהיה מדינה פלסטינית. האינטרס - אותו אינטרס. לא רק שמדינה פלסטינית היא לא פרס לחמאס - זה הדבר שהם הכי חוששים ממנו, כי זה יחסל את חמאס".
ברונשטיין מוסיף "היו גם מי שדאגו לחזק את החמאס כדי למנוע הקמה של מדינה פלסטינית - וזה התפוצץ לכולנו בפרצוף בשבעה באוקטובר. בחמאס ידעו היטב שישראל תגיב כפי שהגיבה למתקפה - הם רצו בזה, והם השיגו את מטרתם. הם ראו את ישראל חסרת ישע בשבת השחורה, וגררו אותה למלחמה ארוכה. אחרי 7 באוקטובר הייתה תמיכה גורפת בישראל - והיום רוב העולם מפעיל על ישראל לחץ עצום לסיים את המלחמה. העולם לא יכול לקבל את זה יותר. מבחינת חמאס - שימותו עוד עשרות ואף מאות אלפי פלסטינים. מבחינת ישראל - זה מוציא אותנו רע מאוד בעיני העולם".
כשהוא מדבר על הרשות הפלסטינית ואבו מאזן, הוא מציב קו ברור: "אפשר לומר מה שרוצים על אבו מאזן ועל הרשות הפלסטינית, אבל אבו מאזן מתחילת דרכו דגל בקו ברור- הוא לא תומך בפעולות טרור נגד ישראל. לא בגלל שהוא אוהב את ישראל או שהוא ציוני גדול - זה כי הוא הבין שזה לא האינטרס הפלסטיני. הם לא ישיגו את מטרותיהם דרך אלימות. ההוכחה? עד היום היו יותר הפגנות תמיכה בפלסטינים ברחובות פריז לונדון וושינגטון מאשר ברחובות ג'נין ורמאללה. אבו מאזן הוא גורם מתון ופרגמטי ששומר על שיתוף הפעולה עם ישראל ביום-יום".
ברונשטיין לא מתעלם מהביקורת המושמעת בישראל על היוזמה: "יש שיגידו: רגע, רק עכשיו, אחרי שבעה באוקטובר, אתם רוצים להכיר בפלסטין? זה לא לתת פרס לטרור? זו תפיסה שגויה, זאת פרשנות לא נכונה ומסוכנת שאני שומע הרבה בישראל. ההפך הוא הנכון, היוזמה הזאת באה להבטיח את הביטחון של מדינת ישראל. כי אם וכאשר יהיו הסכמים בין ישראל לפלסטינים - ההסכמים הללו יחייבו גם את אירופה וגם את שאר הקהילה הבינלאומית. המדינה הפלסטינית שתוקם תהיה מדינה מפורזת - על זה כולם מסכימים. לא יהיה בה צבא. היום יש רשות ויש משטרה פלסטינית ששומרת על הסדר. בזמן שחלף מאז הסכמי אוסלו - היו מקרים בודדים בלבד שבהם הנשק של הרשות הופנה כלפי ישראלים. להיפך - היו פעולות משמעותיות של הרשות יחד עם ישראל נגד ארגוני טרור בגדה. יש חילופי מודיעין יום-יומיים כדי למנוע אלימות".
ברונשטיין מתקומם במיוחד נגד הביקורת הישראלית החריפה על נשיא צרפת מקרון. "יש בישראל קמפיין של השמצה כלפי מקרון. אומרים עליו שהוא תומך בטרור, שהוא אנטישמי, שהוא אויב של ישראל. זה מופרך ומסוכן. הנשיא מקרון מעולם לא ניהל מו"מ עם חמאס - בשונה מארצות הברית. חמאס מוגדר בצרפת כארגון טרור שאסור לקיים עמו קשרים. צרפת מעולם לא פנתה לחמאס. מי שכן עשה את זה הם האמריקנים - גם מול חמאס וגם מול איראן. למה כשמדובר בנשיא טראמפ, שדילג על הביקור בישראל ומקדם טכנולוגיה גרעינית לערב הסעודית מעל הראש של ישראל - שותקים? ולמה כשזה מקרון, מותר לטנף עליו?"
הוא ממשיך: "הנשיא מקרון היה מהראשונים להתייצב לצד ישראל בשבעה באוקטובר והראשון שדרש להקים קואליציה בינלאומית נגד חמאס. הוא הרים לאוויר מטוסי קרב וסיכן את חייליו כדי להגן על מדינת ישראל מול שתי מתקפות הטילים מאראין באפריל ואוקטובר 2024. צרפת השקיעה מאות מיליוני דולרים בחיזוק צבא לבנון כדי למנוע מלחמה נוספת בצפון. מקרון פועל - לא מדבר. אבל משום מה, דווקא הוא הפך לשעיר לעזאזל בישראל".
וכאשר השיחה נוגעת לראש הממשלה נתניהו - ברונשטיין מסביר: "אני מבין את המצוקה הפוליטית של ראש הממשלה וליבי איתו, אבל אם ראש הממשלה רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה כמנהיג דגול כמדינאי שחולל שינוי אמיתי ולא כמי שאחראי ל 7 באוקטובר, כנאשם בפלילים וכמי שפילג את החברה הישראלית עליו לשנות מסלול ולראות אפשרויות אחרות. ישנם שני סוגים של מנהיגים: פוליטיקאי ומדינאי. הפוליטיקאי חושב על הבחירות הבאות, והמדינאי על הדורות הבאים. ואני חושב שנתניהו נמצא אי שם באמצע של הספקטרום הזה. לדעתי הוא עדיין לא החליט מה הוא רוצה להיות. הוא לא החליט - כי הוא לא רוצה לאבד את תמיכת הימין הקיצוני".
ברונשטיין ממשיך ותוקף את הסמנים הימניים בממשלה: "אני חושב שזו בושה למדינת ישראל ששר האוצר שלה הוא מי שהוא, והשר לביטחון לאומי הוא מי שהוא. הם עבריינים והם טרוריסטים. הם אלה שמעודדים גזענות, והם אלה שמעודדים את האנטישמיות ברחבי העולם. כשהם קוראים לשרוף את עזה, או להרעיב את עזה, או לגרש את כל הפלסטינים - זה מעודד אנטישמיות. אני זוכר שראש הממשלה אמר שהם אף פעם לא יהיו בממשלתו או שלא יהיו שרים בממשלתו - והוא נאלץ בלית ברירה 'להכניס אותם למיטה'. וזו מיטה שמלאה בפרעושים. איך אומרים? מי שהולך לישון עם כלבים - שלא יתפלא שהוא קם עם פרעושים. לא מגיע לנתניהו ולא לחלק גדול מהממשלה הזאת לחלוק את השלטון עם האנשים הללו. תוציאו את הכלב מהמיטה!"
ועדיין, יש בו גם תקווה: "אני רואה בנתניהו אחד המנהיגים המוכשרים בהיסטוריה של מדינת ישראל. איש חכם שייצג את ישראל בכבוד ברחבי העולם. ואני חושב שיש לו את היכולת להוביל את ישראל לחוף מבטחים. אני חושב שיש לו את היכולת להפוך למדינאי שרוצה לעשות בשביל הדורות הבאים - ולא בשביל עוד קדנציה של כמה שנים. ואני חושב שהציבור יילך איתו".
וברגע אישי במיוחד הוא מוסיף: "אני, כישראלי (ולא כיועץ לנשיא צרפת), הייתי רוצה לראות את נתניהו נכנס לדפי ההיסטוריה כמי שלקח את הילדים שלך ואת הנכדה שלי שחיה בארץ - למקום מבטחים. שלא ירגישו מאוימים. וזה יקרה רק אם יהיה שלום באזור. אני מתנגד לאמירה שצריך לחיות על החרב. מגיע לישראל לחיות בשלום".