לכי לעזה: איך הפכה גרטה טונברג ליצור המעצבן בעולם?

נתחיל מזה שכמו כל האנשים המעצבנים, יש לה חתיכת שם - גרטה טינטין אלאונורה ארנמן טונברי. אני ספרתי שם לא פחות מחמישה שמות: פרטיים, שמות אמצעיים ושם משפחה (שגם אותו לא ברור איך יש לבטא, טורנבי כמו שנכון להגיד, או טונברג כמו שכותבים רוב אמצעי התקשורת בישראל). יכול להיות שיש יותר (המוצא הישר יזכה בכרטיס על הסיפון במשט לעזה), אבל אם לאדסון ארנצ'יס דו נסימנטו אפשר היה לקרוא בפשטות "פלה", אזי הגברת המעצבנת משוודיה תיקרא להלן גרטה. מצדי שתתבע אותי בהאג, ממילא היא בטוחה שהציונות היא גרסה חדשה של הנאציזם.

גרטה, למי שלא זוכר, פלשה לתודעה הקולקטיבית כנערה פעילה למען איכות הסביבה, שהזדהתה עד כדי כך עם מושא מאבקה, עד שהתייפחה בכל פעם שמישהו לחץ על דוושת הגז בקרבתה. אחר כך היא סבלה מדיכאון, אלם זמני, אלימות סלקטיבית ולבסוף נקבע כי היא סובלת מתסמונת אספרגר.

כלומר, זה היה יכול להיות סיפור מקסים על נערה שלא נתנה למגבלות לעצור אותה, נאבקה בעקשנות למען מה שבנפשה והצליחה לעורר מודעות לנושא חשוב. הבעיה היא שלגרטה אין גבולות. מהר מאוד היא הפכה מבת דמותה של הילדה הקטנה שעמדה - בשמלה אדומה ושתי צמות - ושאלה "למה?", למבוגרת שיש לה דעה מגובשת על כל דבר, כולל נושאים שיש לה אפס הבנה לגביהם.

אם לחברות הדלק הגדולות היא הייתה בשעתו מטרד מבורך, הרי שהלכה הברכה ונותר המטרד. זו לא העובדה שגרטה אימצה את הפלסטינים אל ליבה כאילו היו זן נדיר של כלבי ים בסכנת הכחדה, אלא הביטחון שבו היא מדברת על רצח עם, או כמו שהיא מגדירה זאת "רצח עם בשידור חי".

ייאמר מיד: לגיטימי לתמוך בפלסטינים, להזדהות עם סבלם ואפילו לאמץ את הנרטיב שלהם לפיו הם קורבנות של קולוניאליזם מערבי. רק שגם למי שמאמץ את הנרטיב הזה, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להסביר את האלימות הרצחנית של חמאס, את הטירוף הדתי, את העובדה שמדובר בסוג של דאע"ש, באנשים שרוצים לאסלם לא רק את פלסטין, לא רק את ישראל, לא רק את המזרח התיכון ואפילו לא רק את אירופה, אלא את העולם כולו.

מאבק לאומי? ניחא, אבל אפילו גדולי התומכים בזכות הפלסטינית להגדרה עצמית (והיו רבים כאלה בקיבוצי הנגב המערבי, תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים), לא יכולים להצדיק את מה שהתחולל ב-7 באוקטובר.

גרטה אפילו לא מנסה להצדיק, היא פשוט מתעלמת. מבחינתה הפלסטינים ורק הפלסטינים הם קורבנות סכסוך, דיכוי ורצח עם מצדה של מדינה שקמה כדי להרוג ערבים.

וכרגיל אצלה, הכל עמוס במחוות תיאטרליות מוגזמות: היא מסוגלת לפרוץ בבכי כאשר היא מדברת על סבלם של העזתים, מקום שבו לא ביקרה מעולם, וכשהיא מפגינה, היא מפגינה כדי להיעצר (כמו בהפגנה אנטי-ישראלית במאלמו לפני האירוויזיון הקודם).

ילדים שנטבחו ביישובי עוטף עזה? משפחות שהקיצו מחלום בוקר חג אל סיוט מטורף? חטופים שמעונים ומורעבים במנהרות שנחפרו במימון כסף שהיה אמור להאכיל תינוקות עזתיים? אל תספרו לגרטה סיפורים: היא בחרה צד - ומי שלא קופץ, רוצח המונים.

הפרויקט החדש שאותו היא מובילה הוא משט (בסירת מפרש, אלא מה - לצמצם ככל הניתן את טביעת הרגל הפחמנית...) לעזה. על הספינה יהיו עוד כמה סלבס, שהמשותף לרובם הוא שהם בחרו צד מבלי לדעת את העובדות והמשותף לכולם הוא שאף אחד מהם לא היה שורד במנהרות חמאס יותר מחמש דקות (אגב רעיון לא רע לכלוא את משתתפי המשט, אפילו רק לשבוע, במנהרה, אזוקים בשלשלאות ולתת להם רבע פיתה ליום, כדי לצמצם ככל הניתן את טביעת הרגל הפחמנית שלהם).

אפשר גם תוך כדי המעצר היצירתי, להקרין להם סרטים על השואה, כדי שייראו איך נראה באמת רצח עם.

הכוונה אינה ללעוג לסבלם של העזתיים, רבים מהם באמת בלתי-מעורבים, רבים מהם הם ילדים שלא אשמים בכלום. הכוונה היא ללעוג לסמי-אינטלקטואליים בעולם המערבי שלובשים, זה הקיץ השני ברציפות את "אופנת עזה".

חלק מהם מכים על החטא הקדמון של הקולוניאליזם שרובץ על הדורות הקודמים בארצותיהם, שאפשרו להם חיי רווחה משעממים עד כדי כך שמדי פעם צריך ליטול איזה סם או יוזמה חברתית מופרכת. חלק מהם פשוט מקבלים עליהם באוטומט איזה סט ערכים מטומטם רק מפני שהוא נתפש כנכון.

זה לא שחסרים כאלה בישראל. גם כאן עומדים בשולי כל הפגנה בקפלן בערך שלושים מטומטמים עם דגלי פלסטין (ומבריחים מההפגנות האלה לנצח עוד 300 אלף שהיו יכולים להיות בהן, מרוב שנקעה נפשם מממשלת הביזיון), אבל פה מדובר יותר בהפרעה נפשית "אוטו-אנטישמיות" כמו שגרס פעם המועמד המוביל בסקרים לראשות הממשלה.

אצל האירופים והצפון-אמריקאים, מדובר בסוג של טרנד, של לעשות את הדבר הכאילו-נכון. כמו להתנגד (למשל) לפרוות. לך תשכנע אותם שהסיפור הוא, לכל הפחות, מורכב. כתבתי כאן בעבר שפעם גיליתי בר-יין נחמד בליסבון שבו התקיים ערב תחת הכותרת: "שתו יין אורגני ושחררו את פלסטין".

האירוע ההוא, על אף שהתקיים בפורטוגל, הוא תמצית ההוויה ה"גרטית", תצמית הכסילות והבורות של מי שבטוחים שלתמוך בארגון טרור רצחני הוא הבון-טון. קצת כמו קבוצות להט"ב שפעילות נגד ישראל ולמען פלסטין, מבלי להביא בחשבון שדינו של הומוסקסואל מוצהר בעזה הוא השלכה מצריח מסגד, בעוד שבישראל היו ח"כים חרדים שהם עד כדי קיצוניים, שסירבו ללחוץ יד להומוסקסואל מוצהר, שנבחר להיות יו"ר הכנסת. יחי ההבדל.

ספרו להם עוד שבירושלים יתקיים השבוע מצעד גאווה, שבו אפילו המשטרה שסרה למרותו של שר גזען תעשה הכל כדי להגן על ביטחון הצועדים. כלומר - עם כל הפגמים הרבים שיש למדינת ישראל, נראה שגרטה הייתה שורדת קצת יותר אצל מחוללי "רצח העם בשידור חי" כפי שהגדירה זאת, מאשר בקרב אלה שלמענם היא מארגנת משט.

אפשר להיות נגד מוות של חפים מפשע ועדיין לראות את התמונה כולה, לא רק בשחור ולבן אלא בעשרות גוונים של אפור. אפשר לתמוך במאבק הפלסטיני לעצמאות ולהתנגד לטרור הפלסטיני, אפשר להכיר בזכותו של עם שבאמת עבר רצח-עם, למדינה משלו ולא לקרוא לעולם למחוק את הציונות והציונים, אפשר להיות פעיל למען איכות הסביבה גם מבלי לרצות להחזיר את האנושות לשוט בספינות מפרש.

ואפשר גם להיות שוודי ולהתערב במהלך ההיסטוריה, כמו למשל בן ארצה, ראול ולנברג, שהפך סמל לאנשים האציליים ביותר בתולדות האנושות, חסידי אומות העולם, דווקא מפני שלא היה גרטה, שהעז לפעול באמת בניגוד מוחלט לאופנה של אותם ימים בקרב עשירי ארצו, אריסטוקרטים מסטוקהולם (ממש כמו גרטה, בת למשפחת אמנים מוכרת בארצה) - וזאת למרות שהסתפק בשם פרטי אחד ובשם משפחה אחד - ולא ניכס לעצמו חמישה שמות.