תמונת מצב מדאיגה: משבר אמון חמור בין הציבור למערכת הבריאות בישראל

מחקר חדש שפורסם במכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות מצביע על משבר אמון חמור בין הציבור למערכת הבריאות בישראל, בכל הנוגע לבטיחות המטופל. מהנתונים עולה כי רק 18.8% מהנשאלים מאמינים שמערכת הבריאות מתנהלת בשקיפות בנוגע לשגיאות רפואיות - נתון המעיד על תחושת ניכור וספק מתמשכים מצד הציבור כלפי מוסדות הבריאות.

המחקר בחן את תפיסות הציבור הכללי בישראל - לאו דווקא מטופלים פעילים - באשר לאיכות ובטיחות הטיפול, וחשף שורה של ליקויים בתקשורת, בזיהוי, ובשיתוף המטופלים בקבלת החלטות.

המחקר התבסס על שאלון דיגיטלי שהופץ בקרב מדגם מייצג של 620 אזרחים יהודים דוברי עברית, בגילאי 18 ומעלה. מתוכם השלימו את הסקר 500 משתתפים (שיעור השלמה של כ־80%). מהנתונים עולה כי רק 23.6% מהמשיבים קיבלו הסבר על סיכונים ותופעות לוואי של תרופות שנרשמו להם, וכ־56.4% בלבד דיווחו כי קיבלו מידע על סיכונים טרם ניתוח או פעולה פולשנית. מבין אלו שקיבלו מידע, רק 62.2% הבינו את ההסבר.

גם בזיהוי המטופלים לקראת טיפול התגלו פערים - רק 61.5% דיווחו כי נדרשו למסור את שמם ומספר זהות לפני בדיקה או טיפול. כמו כן, רמת ההיכרות עם חוק זכויות החולה נמוכה מאוד: רק 19.4% מהמשתתפים העידו שהם מכירים את החוק, ו־81.4% לא הכירו את מדדי האיכות של בתי החולים המתפרסמים על ידי משרד הבריאות. רק 4.5% מהמשיבים בדקו בפועל את דירוג בית החולים בו טופלו.

המחקר בוצע על ידי צוות רב-תחומי: ד"ר איליה קגן, ראש החוג לסיעוד במכללה האקדמית אשקלון, ד"ר דנה ארד, מהמחלקה לחדשנות בכללית ומרצה במכללה האקדמית תל אביב-יפו, שותפה מובילה ד"ר ספי מנדלוביץ', משנה למנכ"ל משרד הבריאות, יוסי טל, יועץ לבטיחות הטיפול הרפואי מטעם Tal Advising Services;, פרופ' ירון ניב, מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל.

המשתתפים זיהו שורה של גורמים אפשריים לשגיאות רפואיות, בהם מחסור בכוח אדם (72.6%), שחיקה ועייפות של הצוותים (57.6%), תרבות ארגונית רשלנית, חוסר למידה מטעויות, וחוסר בקרה. כמו כן, תוארה תרבות של "יהיה בסדר" כגורם מרכזי להיווצרות כשלים. במקביל, הנשאלים הדגישו את החשיבות בהגברת השקיפות, בהרחבת ההסברה, בהגדלת התקצוב, ובהעמקת מעורבות המטופלים בהחלטות הקשורות לטיפול בהם.

נשים נטו לדווח על יותר שגיאות, על קבלת פחות הסברים רפואיים, והביעו יותר אמון בצעדים המוצעים להפחתת כשלים רפואיים. גם משתתפים ילידי חו"ל העריכו את שיעור הטעויות הרפואיות כגבוה יותר לעומת ילידי ישראל.

החוקרים ממליצים על שורה של צעדים מערכתיים, ובהם:

• הכנסת תכנים בנושא בטיחות מטופל למערכת החינוך
• קמפיינים להגברת מודעות הציבור לחוק זכויות החולה ולסכנות רפואיות
• הקמת מועצות ציבוריות שייצגו את קול המטופלים
• שימוש באמצעים דיגיטליים להפצת מידע בריאותי נגיש
• הדרכת צוותים רפואיים בשפה פשוטה ובטכניקות תקשורת יעילות
• ברמה המוסדית, מוצע ליישם כלים כמו צ'קליסטים, סדנאות הסברה, אפליקציות הדרכה, ותכניות "Ask Me 3" המעודדות את המטופל לשאול שאלות קריטיות על מצבו. הממצאים משקפים פער מובהק בין המדיניות הרצויה - המבוססת על שיתוף, הבנה ושקיפות - לבין יישומה בפועל. הם מעלים דרישה ברורה מהציבור: לקבל טיפול בטוח, מובן, ונטול הפתעות, ולא להיות רק מושא לתהליכים אלא שותף בהם.

יו"ר המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, פרופ' נחמן אש, אמר בהתייחסו לממצאים כי המחקר מצביע על פערים מהותיים בתפיסה של הציבור את הפעילות בנוגע לבטיחות המטופל במערכת הבריאות בישראל. "נמצא כי מרבית המטופלים אינם מודעים במלואם לסיכונים הכרוכים בטיפולים, ניתוחים או תרופות, ונפגעת בשל כך יכולתם לקבל החלטות מושכלות בנוגע לבריאותם. תקשורת ברורה, כנה ושקופה בנושא בטיחות המטופל היא אבן יסוד לבניית אמון הציבור, ועליה להיות נדבך מרכזי בכל אינטראקציה רפואית", הסביר פרופסור אש. עוד סיפר על ממצאי המחקר כי אלו מדגישים את החשיבות שבהגברת השקיפות, שיפור התקשורת וחיזוק הפעילות הלאומית סביב סיכונים וטעויות רפואיות.