הביטחון הלאומי של ישראל בשפל חסר תקדים. מאז יום חמישי נרצחו תשעה בני אדם, רובם מהחברה הערבית, שבה מניין הנרצחים מתחילת השנה כבר חצה את רף ה-100 ונכון לעכשיו עומד על 103. נוסף על כך, 14 נשים נרצחו מתחילת השנה, 13 מהן, לפי החשד, בתוך המשפחה. ועוד רבים אחרים נפצעו באירועים השונים. אבל דווקא עכשיו, כשדם נשפך ברחובות - בשיא של אלימות גואה - ניכר היעדר מוחלט של מנהיגות, אחריות או אפילו אמירה מצד הדרג הבכיר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, למשל, יודע להוציא סרטונים גם בשבת - אך כנראה רק כאשר הבייס שלו רותח. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כבר מזמן איבד שליטה על מה שאמור להיות באחריותו - הביטחון הלאומי. הוא אולי שומר שבת, אבל כאשר מדובר בפיגועים, הוא ידע להגיע לזירה גם בשבתות. לא כך כשמדובר בפשיעה ברחובות.
ומה עם המפכ"ל, רנ"צ דני לוי? היעדרותו במהלך החג מזירות הרצח החוזרות, אפילו באלה שהתרחשו לא הרחק מביתו, צורמת במיוחד - בעיקר כשמדובר באדם שמדבר לא אחת על "דוגמה אישית". כאשר פקודיך מתרוצצים בין זירה מדממת אחת לשנייה, מקומך בשטח, לא בבית.
ארבעת הימים האחרונים מציבות מול עינינו מראה קשה: האלימות חוצה מגזרים, גבולות וגיאוגרפיה.
ביום שישי - ירי קטלני במסעדה בכפר קאסם, שני נרצחים.
בערב החג - רצח והתאבדות מזעזעים של אם ובנה בן ה-13 במודיעין.
בלילה האחרון - רצח בלוד, אחר כך בנתניה, ועל פי עדויות התושבים, חמושים ניהלו שם יריות באין מפריע, מספר מעורבים נפצעו.
הבוקר - רצח אישה והתאבדות בבת ים.
ולקראת הערב - פיצוץ רכב קטלני בג'לג'וליה עם שני הרוגים.
המחדל לא נעצר במשטרה בלבד. התחושה היא של קריסה רוחבית - של שיתוק מערכתי. והשאלה שמרחפת באוויר: מתי ראש הממשלה יבין שישראל לא נלחמת רק בעזה, בלבנון, באיראן או בתימן - אלא גם בתוך עצמה?
הפשיעה משתוללת: כנופיות חמושות פועלות באין מפריע בישובים הערבים ויורים גם לעבר שוטרים. חוקי תנועה נרמסים, תקיפות גזעניות מתבצעות ברחובות - והמשטרה מגדירה אותן "סכסוכים". כוח ההרתעה התפורר, הסמכות נשחקה, והאמון הציבורי נשחק עד עפר.
ישראל נמצאת במצב חירום. ראש הממשלה היה צריך לכנס כבר מזמן את הממשלה שלו, לדפוק על השולחן ולדרוש תוכנית פעולה מקיפה לטיפול באלימות הגואה מכל הגורמים הרלוונטיים - ובראשם השר לביטחון לאומי והמפכ"ל - כדי להשיב את הסדר לרחובות. וזה עדיין לא קרה.