חיים רמון

חיים רמון נולד ביפו ב-1950. הוא בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ועורך דין במקצועו. הוא נשוי לפנינה, אב לשניים ומתגורר ברמת השרון.

את שירותו הצבאי עשה בחיל האוויר והשתחרר ב-1972 בדרגת סרן. מייד לאחר מכן החל לעבוד כמרכז הארצי של ארגון "נוער לנוער". בשנת 1978 הצטרף למפלגת העבודה. משנת 1983 ועד היום הוא מכהן כחבר כנסת מטעמה והיה חבר בשורה של ועדות, ביניהן ועדת חוקה חוק ומשפט, הכנסת, הכספים וחוץ וביטחון. בשנים 1984-1987 היה המזכיר הארצי של המשמרת הצעירה של המפלגה וב-1985–1992 היה יו"ר המועצה לחילופי נוער וצעירים.

ב-1992 מינה יצחק רבין את רמון לשר הבריאות. רמון עמל על חוק בריאות חדש שיבטיח ביטוח בריאותי לכל אזרח במדינה, ובמסגרתו ינותק הקשר בין חברות בהסתדרות לחברות בקופת החולים הכללית. סעיף זה, שאיים על המשך קיומה של ההסתדרות ועל אחד ממוקדי המימון שלה, גרם למחלוקת קשה בעבודה. רמון הגיע למרכז המפלגה ונאם את "נאום הלווייתנים" המפורסם שלו בו המשיל את העבודה ללווייתן שמסתער על החוף ומתאבד מבלי דעת.

בעקבות זאת החליט רמון שבמקום להילחם בהסתדרות – הוא יכבוש אותה. הוא רץ לראשות ההסתדרות בראש סיעת "רם" שהקים – מול מועמדה של העבודה, חיים הברפלד. רמון הצעיר והנמרץ הביס את הברפלד, כיהן כיו"ר ההסתדרות, וביצע את ההפרדה בינה לבין קופת חולים כללית. בעקבות רצח רבין שב רמון לממשלת פרס כשר הפנים. את מקומו תפס עמיר פרץ, המכהן כיו"ר ההסתדרות עד היום.

הוא שימש כיו"ר מטה ההסברה של מפלגת העבודה בהפסדה הצורב ב-1996. הוא היה מיוזמי ומובילי החוק לפיזור הכנסת שהביא לנפילת ממשלת נתניהו בדצמבר 1998. עם כינון ממשלת ברק ב-1999 מונה רמון לשר במשרד ראש הממשלה האחראי על ענייני ירושלים.