שוב ושוב אני נשאל למה אני עוסק בטור הזה כל כך הרבה בענייני תקשורת, ושוב ושוב אני עונה את אותה תשובה. העיתונות מרכזת בידיה כוח עצום שכמותו אין לאף רשות, זרוע או גוף אחרים. היא קובעת מה יהיה על סדר יומנו ומה לא, מה חשוב ומה פחות חשוב, על מה נדבר וממה נתעלם, מי טוב ומי רע, מי ראוי ומי לא ראוי, מה לגיטימי ומה איננו לגיטימי. וכשהעיתונות פועלת משיקולים פוליטיים, מזה, ומתנהלת כמו עדר דורסני השועט כולו באותו כיוון, מזה, הכוח שהיא מרכזת בידיה הופך מפחיד ומסוכן לחברה הישראלית.
הצלב התורן של הכוח המשחית הזה הוצב השבוע על ראשו של האלוף דוד זיני. מיד אחרי שעלה שמו כמיועד לתפקיד ראש שב"כ, יצאה העיתונות העברית בהרכב כמעט מלא למסע ציד נגדו. דקה אחת לפני הסערה הוא היה הקצין המוערך, המפקד האמיץ, ההוא שמיהר בבוקר 7 באוקטובר מרמת הגולן שבצפון הרחוק אל לב הקרבות שבדרום כדי לחסל מחבלים. דקה אחת אחר כך, הפכה אותו כת של עיתונות רודפת למשיחי, לאטום, לנער גבעות, לאנטי ממלכתי, לאויב הדמוקרטיה, לאיש התומך במותם של החטופים, למי שהעובדה שיש לו 11 ילדים מציבה סימן שאלה על אישיותו. מדי יום צוטטו "גורמים" עלומים, שדיברו בגנותו. מדי מהדורה נאספו מן הגורן ומן היקב שברי ציטוטים נטולי הקשר שלו, שחוברו להם יחדיו במטרה להראות כמה נורא האיש.
שתי הערות מקדימות, לפני שנמשיך. האחת, שאני לא מכיר את האלוף זיני ומשכך אין לי מילה טובה או רעה לומר עליו. השנייה, שאני לא עוסק כאן במי שטענו נגד הליך המינוי או נגד התאמתו המקצועית של זיני לתפקיד, דיונים לגיטימיים לגמרי, אלא במי שבחרו לפתוח במסע טינופים על האלוף - כפי שמקובל לעשות אצלנו בכל פעם שמתמנה לאיזשהו תפקיד מישהו שאיננו "משלנו" - רק כדי לסכל את מינויו.
בן כספית, מי שגידופיו הפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהדנ"א העיתונאי שלו, הסביר לפני כמה ימים ש"האידיאולוגיה של אלוף זיני לא רחוקה בהרבה מזו של נערי הגבעות הפרועים, בהסתייגות מהאלימות שהם מפעילים מדי פעם". ממש כך. חברת הכנסת נעמה לזימי, שהיא ויושב ראש המפלגה שלה מתחרים ביניהם מי מצליח להיות גס רוח יותר, כינתה את זיני "ראש שב"כ לממלכת יהודה", "נאמן שלטון", "אדם המקורב לרב טאו", "משיחי" ו"מסוכן". הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון, נזכר שזיני "לא היה צריך להיות אלוף". דן מרגלית, שאני במקומו הייתי נזהר מלדבר בעניינים שכאלה, לעג לזיני על משפחתו הרחבה ותהה: "אתה יכול לנקוב בשם כל 11 ילדיך לפי סדר הולדתם?", ואני הייתי שואל אותו אם הוא מסוגל לנקוב בשמות הנשים שאותן תקף מינית, לפי סדר תקיפתן.
תיוג ללא מוצא
דני קושמרו תהה בערוץ 12 האם הנאמנות של זיני תהיה "למלך או לממלכה או למלכה", כשהוא אפילו לא טורח להסביר על איזה בסיס הוא מעלה חשדות מכוערים כאלה נגד האיש, והאם משהו בעברו מלמד על איזושהי בעיה עם הנאמנות שלו לממלכה. יוסי ורטר, ב"הארץ", הרחיק עוד, קבע שזיני יהיה "ראש השב"מ הראשון: ראש שירות המשפחה", והוסיף שיש להניח שלזיני לא תהיה בעיה להפעיל את השב"כ נגד אזרחי ישראל משום ש"זכויות אזרח אינן כתובות בתורה".
בערוץ 13 חשבו שזה לגיטימי לפרוס על המסך את הכותרת "שם עלינו זיני". ב"ידיעות אחרונות", הסביר הפרשן הוותיק רון בן ישי, ש"כמעט כל ראשי שב"כ הקודמים לא היו 'צבועים פוליטית', זיני כן". שימו בצד את הבדיחה שבמסגרתה אדם רציני מצליח להסתכל על כרמי גילון ועמי איילון ונדב ארגמן ויובל דיסקין ולהגיד ברצינות שהם לא צבועים פוליטית. אבל מה בדיוק הופך את דוד זיני לצבוע פוליטית? יש לו בארכיון התבטאות שמעידה על משהו? לא. אין לו. מה כן יש לו? יש לו כיפה על הראש. ומי שיש לו כיפה, הרי הוא צבוע פוליטית, שהרי ידוע שלחילונים, שלהם אין כיפה, אין גם דעות פוליטיות.
וזה אירוע מדהים מכל בחינה שהיא. בנאדם יכול לשרת בצה"ל למעלה משלושה עשורים, להוביל חיילים לקרב במלחמות שונות, בזירות שונות, מלבנון ועד עזה, לסכן את חייו פעם אחר פעם, להגיע לדרגת אלוף ולזכות להערכה רבה, ואז, ברגע אחד - בלי שאמר משהו, בלי שעשה משהו, בלי שנתפס במשהו - להיות מוצג כסמרטוט, ככלי ריק, וכאיש שאי אפשר לסמוך עליו, רק משום שראש הממשלה השנוא הציע לו תפקיד כלשהו.
בערוץ 13 בישרה לנו מגישת המהדורה על "האמירה המקוממת של ראש שב"כ המיועד האלוף דוד זיני שהדהימה את תושבי העוטף". ומהי האמירה המקוממת כל כך? ובכן, הכתב הצבאי של הערוץ, אור הלר, פרס דברים שהוא שמע "מכמה יישובים בעוטף" שזיני הציג בפניהם את תחקיר צה"ל אודות מה שהתרחש ב-7 באוקטובר בגזרתם. הלר לא סיפר באיזה יישובים מדובר, וגם לא ידע לצטט בשמו אף תושב של אותם יישובים. לדבריו, סיפרו לו אותם אנשים מהעוטף שהאלוף זיני אמר להם "זו האחריות שלכם, כמי שגרים כאן בעוטף, לדאוג שדבר כזה לא יקרה שוב".
"על פי כמה תושבים בכמה יישובים שאיתם אנחנו משוחחים היום", סיפר הלר, "כאשר האלוף זיני בא להציג את התחקירים, הוא דיבר על עצמו כמי שאחרי מלחמת לבנון השנייה גם הוא חזר לביתו בצפון, ומי שגר בגבולות המדינה, אם זה בצפון ואם זה בדרום, יש לו אחריות שדבר כזה לא יקרה שוב... 'אתם אלה שצריכים להיות ערניים, זה התפקיד שלכם'. הוא נתן את הדוגמא של כיתות הכוננות שצריכים להגדיל אותן לאחר המלחמה", סיכם הלר, "והתחושה בקרב התושבים בעוטף היא שזיני אטום לכאב שלהם ולא מבין את האחריות של הצבא להיות זה שחוצץ בין מחבלי החמאס לבין תושבי העוטף". וכדי שכולם יבינו כמה נוראים הדברים, סיימה המגישה: "הדברים שהבאת, הם לא רק מקוממים מבחינת האטימות שהן מבטאים, אלא אלוף בצה"ל שאומר במילים אחרות 'אל תסמכו על צה"ל, זו אחריות שלכם להגדיל כיתות כוננות ולדאוג לעצמכם ביום הפקודה הבא', מדאיג מאד לשמוע את זה מאדם כזה".
ובכן, אני מתערב איתכם שבמקרה הרע מדובר בבולשיט של המגישה ושל הכתב, ובמקרה הטוב בהוצאת דברים מהקשרם באופן מכוון, מכוער וגמלוני במיוחד. כן, יכול להיות שזיני דיבר על כיתות הכוננות. לכיתות הכוננות הללו יש תפקיד. הם כוח התגובה המיידי הראשוני עד שצה"ל והמשטרה יגיעו. גם אצלי במושב יש כיתת כוננות כזו. בדיוק בשביל זה מחמשים את חברי כיתות הכוננות, בדיוק בשביל זה מאמנים אותם, בדיוק בשביל זה משלמים משכורת למי שמרכז אותם, בדיוק בגלל זה הם היו הראשונים לצאת מביתם בקיבוצי העוטף, והיו הראשונים להילחם בגבורה.
כשזיני מדבר על זה, הוא מכיר את הסוגייה ממקום קרוב מאוד. היישוב שלו עצמו גובל בסוריה. היישובים של בני המשפחה הקרובים מאוד שלו גובלים ביישובים ערביים עוינים ביהודה ושומרון. אבל האם זיני אמנם הפגין אטימות לכאב של התושבים והסביר להם שהם עצמם, ולא צה"ל, אחראים לביטחונם? האם הוא זרק את האחריות עליהם, כמו שבערוץ 13 ציירו? האם הוא הסביר להם, כמו שנטען בערוץ 13, שזו לא האחריות של צה"ל להיות זה שחוצץ בין החמאס לבינם? כי אם כך היה הדבר, זה באמת נורא. זה כל כך נורא שאני משוכנע שתושבים שהיו שומעים דברים כאלה מהאלוף, לא היו מחכים עד למינוי שלו לראש שב"כ כדי לצלצל לערוץ 13 ולספר על זה.
"לב הכישלון" של צה"ל
ובכן, את התשובה לשאלה מה באמת חושב זיני קבלנו מהקלטות המפגש שהוא קיים עם הקיבוצניקים מהעוטף, כפי שפורסמו על ידי מתן צורי ב-YNET. זיני לא נשמע במפגש כשהוא מחלק את האחריות עם מישהו אחר, זולת צה"ל שבשמו הוא בא. שוב ושוב חזר - בפירוט, בהרחבה, לפרטי פרטים - עד כמה ההגנה היא משימתו של צה"ל, עד כמה צה"ל כשל בתפקידו, ועד כמה רחב הכישלון הזה. לא שלהם. של הצבא שאותו הוא מייצג.
"לב הכישלון" של צה"ל, הסביר, היה ב"חוסר היכולת שלנו לראות את השיטה של האויב... אנחנו נכשלנו בדברים של יסודות המקצוע הצבאי בהרבה מאוד תחומים ולא בנקודה אחת... אנחנו אפשרנו לאויב להתבסס על הגדר שלנו, על הגבול. העדפנו שקט על פני מלחמה יזומה... לא היינו ערוכים למתקפה רחבה. ההגנה בגבולות הייתה בנויה על התרעה והרתעה, אבל טווח הזמן בין היציאה משג'אעיה לנחל עוז זה לא טווח זמן שמאפשר התרעה. פעם שזה נכשל, כל השאר נכשל, ובהיבט הזה היינו ללא עמידת מוצא שמאפשרת ספיגת הפתעה... כשלנו בתפיסה האסטרטגית בהבנת החמאס... הערכנו שהחמאס מורתע ולא רוצה מלחמה... חשבנו שהתהליך של ההסדרה יפתור את הבעיה... הערכת המצב באותו לילה התבצעה בצורה צרה... הסתמכנו הסתמכות יתר על המודיעין וכמובן לא שינינו את ההיערכות של הכוחות... יש כאלה שיגידו שזה בדיוק מצלצל כמו יום כיפור. צודקים לחלוטין, והכישלון פה הוא גדול יותר מהכישלון שם".
גם על מה שעשה צה"ל מול היישובים עצמם לקח זיני אחריות. "ירדנו לאורך השנים בכל מה שקשור להגנת היישוב, לקחנו נשקים, רידדנו משאבים. בלי כיתת הכוננות המצב פה היה בקרשים. ללא הגבורה, גם של כיתות הכוננות וגם של אנשים יחידים רבים, מצבנו היה קשה יותר". ולסיום: "אני רוצה בשם צה"ל למסור התנצלות. אני לא חושב שיש מילים שיכולות לתאר את ההתנצלות שאנחנו חייבים לחברה האזרחית על הכישלון המטורף הזה. אנחנו נעשה הכול כדי שהוא לא יקרה שוב וכדי שכל הלקחים יופקו ויוטמעו ולאורך שנים".
עכשיו תגידו אם משהו מהדברים האלה מתכתב עם האופן שבו ניסו בערוץ 13 להציג את זיני. האם אתם מזהים בטקסט הזה איש אטום? האם אתם מזהים את האיש שבערוץ 13 סיפרו שהטיל על התושבים את האחריות להגן על הגזרה שלהם? כמה נמוך יכולה עיתונות פוליטית ושונאת לרדת? אה, וכמעט שכחתי, אלה הדברים שפרסמה מנהלת הקהילה בעין השלושה אחרי המפגש שבה הציג זיני לה ולחבריה את ממצאי התחקיר. "אנו מחזקים את צה"ל על כך שלקח אחריות, הודה בכשלים ואף בחר להתנצל בפנינו", אמרה, "אנו מודים על הצגת התחקיר לקהילה ועל העבודה המקצועית והמעמיקה שנעשתה. זהו צעד חשוב לשיקום האמון בינינו לבין הצבא, להבין את אשר התרחש ולתת מקום לעובדות, לכאבים ולשאלות הקשות שמלוות אותנו מאז אותו יום נורא".
מכונת הרעל
ערוץ 13 היה רק פין אחד במכונת הרעל. מי שרוצה להבין כמה רדוד פה השיח, שיילך לפרסום של ירון אברהם בחדשות 12. אברהם דיווח על דברים שנאמרו בדיונים סגורים במטכ"ל, ומתוך הדברים הללו בחר להביא שבע (7!) מילים של האלוף זיני. "אני נגד עסקאות חטופים - זוהי מלחמת נצח". כאמור, אני לא מכיר את זיני ואין לי מושג באשר לעמדותיו בכל נושא שהוא. מה אני כן יודע להגיד? שאין מצב שבכל הדיונים הללו, שמהם ציטט אברהם, הסתכמו דבריו של זיני בשבע מילים. מה זאת אומרת "זוהי מלחמת נצח"? זה אומר שזיני הוא חובב מלחמות ומשכך הוא שמח שנילחם לנצח? ואולי הוא דווקא שונא מלחמות ומנתח בכאב שנגזר עלינו להילחם לנצח? ובכלל, כשהוא דיבר על "מלחמת נצח", הוא התכוון למלחמה ברצועת עזה?
ואולי בכלל דיבר על המאבק ארוך השנים שלנו מאז שהגענו ארצה, מאבק שבו לא היה רגע אחד שלא היה אויב ערבי שרצה להשמיד אותנו? וכשאברהם מצטט שלוש מילים בדיוק לפיהם זיני "נגד עיסקאות חטופים", מה זה אומר? שעסקאות הן עניין רע ולכן צריך להתנגד להן בכל מחיר? גם אם המחיר נמוך? הרי אפילו בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק תמכו בעסקה הראשונה בנובמבר 23'.
ואולי זיני מיישר קו עם המלצות ועדת שמגר ועם הצעת החוק של יאיר לפיד שביקשה לקבוע שהתמורה שניתן עבור חטופים תהיה נמוכה ומדודה? מישהו יודע לתת תשובה לשאלה הזו? האם זה רציני להביא ציטוט חלקי כזה ועליו לבנות דיון במשך שבוע שלם? אני לא יודע אם אברהם בחר לא לספר לנו מה הסביר זיני או שמא הוא עצמו איננו יודע, אני כן יכול לקבוע שעיתונות שמנהלת דיון על 7 מילים נטולות הקשר והסבר, היא עיתונות ברמה נמוכה מאוד.
כך או כך, אברהם החליט להניח את הרגל על הגז ולהשלים ממוחו שלו את מה שלא היה ברור מהדיווח שלו. ההתנגדות של זיני לעסקאות חטופים, קבע, "מעוררת שאלות נוספות על התאמתו לתפקיד". סליחה, מאיפה הקביעה הזו? האם תמיכה בעסקאות עם ארגוני טרור הם תנאי סף לכניסה לתפקיד ראש שב"כ? ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, לדוגמא, הראה לנו יותר מפעם אחת כמה עסקאות רעות כאלה הן מוצא אחרון. ב- 1976 הוא היה מוכן לסכן את החטופים באנטבה ואיתם את הכוחות המובחרים של צה"ל שהמריאו במטרה לשחרר אותם, כשכל מה שביקשו ממנו המחבלים הסתכם בשחרור של 40 מחבלים שהיו כלואים בישראל. אז גם רבין לא היה ראוי להתמנות לתפקיד בטחוני משמעותי? ראש שב"כ לשעבר, יורם כהן, תמך בעסקת שליט. הוא העניק לה את חותמת הכשרות המקצועית וגם הבטיח ש"נוכל להתמודד עם האתגרים הביטחוניים שהיא יוצרת", אותם אתגרים שפגשנו בהמשך בשדות ניר עוז ב-7 באוקטובר. האם העמדה הזו של כהן הפכה אותו לראש שב"כ טוב יותר?.
בהמשך, כשאברהם סיים לחלוב מאותן שבע מילים את כל מה שניתן, הוא עבר לפרקטיקה הישנה, של הישענות על ציטוטים של גורמים עלומים. "גורם בטחוני" אחד אמר ככה ו"גורם בטחוני נוסף" חיזק אותו, ובתוך רגע הפכו שני הגורמים האלה ל"מערכת הביטחון" כולה. או במילותיו של ירון אברהם: "נסכם, במערכת הביטחון אומרים 'זיני פחות לקח את שלומם או את חייהם או את ביטחונם של החטופים במסגרת השיקולים שלו בלחימה ברצועה, והוא מתנגד עיקש לעסקאות חטופים". זה כבר לא שני המקורות שלנו אומרים, זה "במערכת הביטחון אומרים". וכשזה הרקע, לא פלא שאמנון אברמוביץ יכול היה לסכם: "זיני בא... לוותר על החטופים".
עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ", איש רציני, סיפר ש"עמיתיו של זיני תיארו אותו כ'אדם של שחור ולבן' שאינו מיטיב לזהות ניואנסים, נצמד להלכות שפסקו רבניו ולכן מנהל חיים מעוטי דילמות". קראתי פעם אחר פעם את המשפט הזה כדי לנסות להבין מה הוא אומר. כל יהודי שומר מצוות נצמד להלכה, לא בגלל רבניו, אלא בגלל אלוהיו. האם זה הופך אותנו לאנשים "מעוטי דילמות"? למועמדים פחות מתאימים למשהו? מאיפה הגישה הפרימיטיבית הזו? נדב ארגמן וכרמי גילון ויובל דיסקין היו ראשי שב"כ חילוניים. אהוד ברק ובוגי יעלון ודן חלוץ היו רמטכ"לים חילוניים. תמיר פרדו ואפרים הלוי ושבתאי שביט ודני יתום היו ראשי מוסד חילוניים. נעם תיבון ואודי אדם ועמוס ירון ונמרוד שפר ואהרון זאבי פרקש ודן הראל וגדי שמני היו אלופים חילוניים. האם העובדה שכל אלה מחאו כפיים, חודשיים וחצי לפני המלחמה, ללוחמי מילואים שהודיעו שלא יתייצבו לשירות הצבאי, מלמדת שהחיים החילוניים עשו אותם לאנשים שמטיבים לזהות ניואנסים? לאנשים שמנהלים חיים מלאי דילמות?.
השבוע פורסמה ב"ידיעות אחרונות" רשימת עשרת בתי הספר שבהם לומדים הכי הרבה ילדים שהוריהם גויסו למילואים. כל עשרת בתי הספר הם מהציונות הדתית. מה צריך להגיד לילדים האלה? שכשהם יגדלו יהיה בעייתי למנות אותם לתפקיד בכיר כי ב"הארץ" סבורים שהיצמדותם להלכה הופכת אותם לאנשים המנהלים "חיים מעוטי דילמות"?.
אבל מילא זה. הפרשן הצבאי של "הארץ" ממשיך ומסביר שקיים חשש שזיני יסייע בעצימת עין למאמצים (של מי?) להרתיע ערבים מלהגיע להצביע בבחירות הבאות ובנוסף, שקיים ספק גדול אם הוא האיש "שייֵדע לשמור על הדמוקרטיה הישראלית השברירית...". סליחה, למה שלא יידע? משהו ב-33 שנותיו בצה"ל, כלוחם וכמפקד, מעידים על בעיה שלו בשריר הדמוקרטיה, חוץ מהתפילין שהוא מניח מדי בוקר? מה זו ההסתכלות החשוכה הזו?.
זה, אגב, סיפור חיינו, אנשי הציונות הדתית, כבר הרבה מאוד שנים. מאז ומתמיד הטילו ספק בנאמנות שלנו לדמוקרטיה, לשלטון החוק ולפקודות הצבא. מאז ומתמיד הזהירו שמכיוון שאנחנו שומעים לרבנים שלנו ולא למפקדים שלנו, אנחנו מועדים לסרב פקודה. ומה קרה בפועל? בפועל, כמעט כל מיזמי הסרבנות בישראל הגיעו דווקא מאזורי חיוג אחרים. אל"מ אלי גבע נולד בנהלל, לא בעלי. הרבה לפני "אחים לנשק", והרבה לפני רשימת האלופים והרמטכ"לים וראשי השב"כ וראשי המוסד שהזכרתי לעיל, מי שהביאו עלינו את מכתבי השמיניסטים, ואת קבוצות הטייסים הסרבנים, והקצינים ממטכ"ל, וסרבני 8200, ו"שוברים שתיקה", ו"האומץ לסרב", לא באו מבית הכנסת של דוד זיני בקשת.
משכך, במקום להשתמש שוב בטריק המגוחך הזה של "הדתיים מסוכנים, כי יש להם רבנים", מומלץ לכל מחנה לבדוק לאן גררו אותו רבניו, ומה זה עשה לשירות שלו ושל אנשיו בצה"ל.
מינויים חובשי כיפה
אני מספיק זקן כדי לזכור איך רגע אחרי ההודעה על מינויו של רוני אלשיך לתפקיד מפכ"ל המשטרה, היו עיתונאים שחשבו שהוא פסול למלא את התפקיד בגלל הכיפה שלו, והיו שציינו אותו לשבח על כך שהוא יודע לא לערב את דעותיו הפוליטיות למרות הכיפה שלו. שהרי, כאמור, רק לחובשי הכיפה יש דעות.
רן אדליסט הזהיר ב"מעריב" באחת ההזדמנויות ש"כאשר ראש שב"כ חובש כיפה וסגנו ר' גם מתנחל וגם חובש כיפה וגם ידוע בלהטו האידיאולוגי - יש לנו בעיה". ספי רכלבסקי התריע ב"הארץ" שיש חשש שאלשיך לא יוכל להשתחרר מ"דעות רבניות, תיאולוגיות, שמהן הושפע". אמיר אורן, הפרשן הצבאי של העיתון לאנשים חושבים הרים דגל אדום עוד קודם לכן כשקבע שהשב"כ הפך לראשי תיבות של "שירות בעלי כיפות'", כשהוא מזכיר גם את אלשיך וגם את יורם כהן.
הכי נלעג אז היה ערוץ 10, אביו מולידו של ערוץ 13, שהקריא לצופיו פוסט שכתבה בפייסבוק מכרה של אשתו של רוני אלשיך, שסיפרה על אמא שלה שהותקפה באבנים בהר הזיתים, ומתחה ביקורת על המשטרה שלא עשתה כלום בעניין. רעייתו של אלשיך, שומו שמיים, כך חשפו התחקירנים החרוצים של ערוץ 10, שיתפה את הפוסט הזה. אבל זה לא נגמר פה. בהמשך הראו לנו בערוץ הזה תמונה של אלשיך רוקד עם ספר תורה בחגיגות שמחת בית השואבה באחת החסידויות, ולתמונה הזו צורפה אזהרה חמורה: "קצינים בכירים מעלים חשש גדול בנוגע לאופן הטיפול של רוני אלשיך בנושאים רגישים הקשורים למגזר החרדי, ובמיוחד לרבנים בכירים שאולי יידרשו בשלב מסוים לחקירה". שום חקירה עוד לא נפתחה, שום רב עוד לא זומן לשום חקירה שעוד לא נפתחה, אבל בערוץ 10 כבר הביעו דאגה שאם אלשיך מתחיל את תפקידו בריקוד עם ספר תורה, לכו תדעו לאן עוד יתדרדר.
כמה שנים קוד לכן, כשהאלוף יעקב עמידרור מונה לראש המטה לביטחון לאומי, הזהיר גם הפרשן הפוליטי הבכיר של "הארץ", יוסי ורטר, שמסביב לנתניהו יש יותר מדי דתיים. "האם יעלה על הדעת שבמדינת ישראל, במזרח התיכון שאין בו רגע דל, ראש ממשלה יהיה מנוע משיחה עם יועצו המדיני, עם ראש הסגל שלו ועם יועצו לביטחון לאומי, החל בכניסת השבת ועד צאתה?", שאל. "האם שומרי השבת בכלל יודעים מה קורה בעולם באותן שעות? הרי אסור להם לצפות בטלוויזיה, לגלוש באינטרנט או להאזין לרדיו. האם הגיוני שראש הממשלה הוא זה שמעדכן מדי מוצאי שבת את יועציו המדיניים באירועים שהתרחשו בזירה הבינלאומית והאזורית ב־25 השעות שבהן הם היו מנותקים מן העולם? לא. זה לא הגיוני".
ואת קבלת הפנים לאביחי מנדלבליט, אתם זוכרים? כשעם מינויו ליועץ המשפטי לממשלה זכה לכינוי "היועץ המשפחתי", לצד הטענה שמכיוון שהוא איש של נתניהו, הוא צפוי לנקות עבורו כל לכלוך שיידבק בו. ואני בכלל לא נכנס לשאלה אם אלשיך או מנדלבליט או אחרים היו טובים בתפקידם או לא. אני מדבר על הפסילה המוקדמת של כל מינוי כזה בטענה שמדובר באיש רקוב שבא לסייע למלך ולא לממלכה.
הערות אחרונות
כל הדיון על השאלה מה חושב ראש שב"כ המיועד בסוגיות כאלה ואחרות נולד ממציאות שבה יותר ויותר בעלי תפקידים בלתי נבחרים התחילו לקבוע בעצמם לאן נכון שהמדינה תלך. האם צריך עסקה בתנאים כאלה או אחרים, והאם נכון לעשות כך או אחרת. אחרי כהונתם של הרמטכ"ל היוצא וראש שב"כ המסיים, אחרי אינספור הדלפות על מה שהם והארגונים שלהם חושבים על מה שמחליט הדרג המדיני, ואחרי שורת החלטות מרחיקות לכת של היועצת המשפטית לממשלה, התרגלנו למציאות שבה הדרג המקצועי מוליך אותנו לאן שנראה לו נכון. ובכן, הגיע הזמן לחזור לנקודת הבסיס. הדרג המדיני מחליט לאן הולכים, הדרגים המקצועיים מבצעים. מהמקום הזה, פחות חשוב מה היה עושה ראש השב"כ אילו הוא היה ראש הממשלה.
עשו טובה ותחליטו כבר האם מותר לתקוף קצינים בכירים או לא. אי אפשר גם להזדעזע מכל מי שמתח ביקורת עניינית על הרצי הלוי, וגם לטנף ברמה הכי אישית שאפשר על דוד זיני. הגיע הזמן שמועצת העיתונות תחלק דף החניות ברור, שנדע את מי מותר לתקוף ואת מי לא. שיהיה פה סדר.