יודעים מהו החומר הכי זול בטבע? התחרות קשה בין אבנים, חול ואוויר. בכנסת החומר הזול ביותר הוא הצעות חוק. כבוד הח"כ מעוניין להוציא הודעה לתקשורת? בבקשה, תודיע כי הגשת הצעת חוק. אין קל מזה. השר וחבר הכנסת לשעבר מ"הבית היהודי", אורי אורבך המנוח, טבע את המושג המתאים למקרה הזה - "הצהרת חוק". הבעיה היא שמרוב שימוש בכלי השחוק הזה, הציבור לא שם לב שלפעמים, בטעות, כמה הצהרות חוק כאלו באמת מתקדמות מהר לעבר ספר החוקים עצמו.
הנה ח"כ שכנראה לא הכרתם - עפיף עבד. זה בסדר, יש לכך סיבה טובה. הוא ח"כ פחות מחצי שנה; נכנס לכנסת בעקבות התפטרותו של יואב גלנט מהכנסת בחודש ינואר. עבד, נציג העדה הדרוזית בליכוד ויורשו של השר לשעבר איוב קרא, מחזיק ברקורד של שירות צבאי מקוצר, תואר שלא סיים וניהול מגרש של כלי רכב בירכא, ששייך לאחיו. כמו כן, הסתבר עם כניסתו למשכן - שחבר הכנסת הטרי אינו מכיר את חוק הלאום, אותו חוק שראשי העדה הדרוזית בישראל ביקרו בחריפות, אבל בכל זאת התחייב שיעשה מאמץ לתיקונו. בכל מקרה, עבד כבר למד את השיטה. הוא יודע לשחרר הצהרות חוק לתקשורת.
הוא עשה זאת בשבוע שעבר כחלק מהניסיון לקושש תשומת לב תקשורתית לאחר סערת דבריו של יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, שכזכור אמר בראיון ש"מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". ההתבטאות האומללה הזו הביאה איתה מגוון רחב של גינויים ותגובות כמעט מכל קצווי משכן הכנסת, ומקומו של עבד לא נפקד. הוא הודיע שהגיש תיקון לחוק יסוד:הכנסת, אשר מרחיב את העילות למניעת השתתפות בבחירות וקובע כי "האשמה של מדינת ישראל ברצח חפים מפשע תוך כדי מלחמה" תהיה עילה לאסור התמודדות בבחירות. כלומר, מי שאמר משהו על זה שהמדינה רוצחת חפים מפשע - לא יתמודד לכנסת, ולא יקבל את הזכות הדמוקרטית הבסיסית ביותר - להיות מועמד לבית הנבחרים הישראלי.
כן, כן, מי חלם אז בכיתה, כשלמדנו לדקלם "מדינת ישראל תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום", שיגיע ח"כ עבד ויגביל את חופש הביטוי באופן כזה שיבקש למנוע התמודדות לכנסת מיריב פוליטי בשל התבטאות נקודתית, חמורה ככל שתהיה. אבל אי אפשר לבוא בטענות רק לעבד. הוא בסך הכל קצה הקרחון. בשנתיים האחרונות מסתובבות הצעות חוק שונות, אשר מבקשות, בגדול, להגביל את היכולת לבחור ובעיקר להיבחר.
יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, מקדם ברצינות ובזריזות הצעת חוק שמבקשת להגמיש הרבה יותר את האפשרות לפסול מועמד או רשימת מועמדים לכנסת בעילות של תמיכה בטרור. בקצרה, כץ מציע שלא להסתפק בחובה להוכיח שיש מסה קריטית של תמיכה בטרור ולא לבודד את המקרה לתמיכה בארגון טרור, אלא לאפשר פסילה גם במקרה של תמיכה במפגע בודד או במעשה חד פעמי. כמובן, כל זאת תוך שמירה על היכולת של רוב קואליציוני מקרי בוועדת הבחירות המרכזית לפסול את היריב הפוליטי התורן. ברור למי מכוון כץ בהצעתו, וגם אם לא כתוב כך במפורש, הדוגמאות שנתן כץ בדיונים סביב הצעת החוק מגיעות מכיוון מאוד ספציפי - תמיכה בטרור נגד יהודים בלבד.
אם זה לא היה מספיק, במפלגת ישראל ביתנו הולכים עוד צעד קדימה ומבקשים להגביל את הזכות הדמוקרטית הבסיסית ביותר - זכות הבחירה. יוזמי הצעת החוק מעוניינים למנוע ממי שלא שירת בשירות צבאי או לאומי ולא קיבל פטור משירות מסיבות רפואיות להצביע בבחירות הכלליות לכנסת, זאת על אף שבדברי ההסבר להצעת החוק נכתב בפשטות כי "הזכות לבחור בבחירות הכלליות היא אבן יסוד בדמוקרטיה, המבטאת את העיקרון של שלטון העם". גם פה לא כתוב כלפי מי החוק מכוון, אבל לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא התבטאויות של יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן בדבר שלילת זכות ההצבעה ממשתמטים, בהקשר של הוצאת צווי גיוס לבני הישיבות החרדים. מבחינת ליברמן, לא שירתת - לא הצבעת.
אנחנו כפסע מאובדן עשתונות מוחלט. אם היה נדמה לפני 7 באוקטובר שהדמוקרטיה הישראלית תחת איום, מכלול הצעות החקיקה הנ"ל מוכיח שהמלחמה מובילה אותנו לאותו מקום, ביתר שאת ובקונצנזוס רחב יותר. אם יש זכות קדושה בדמוקרטיה, היא הזכות לבחור ולהיבחר. הרחבת העילות למנוע ממאן דהוא, לא משנה מאיזה מגזר או קבוצה באוכלוסייה, להיות חלק מהמשחק הדמוקרטי היסודי ביותר, היא דבר בעייתי מאוד וחייבת להיעשות במקרים בודדים ואחרי הוכחה משמעותית שיש בבחירת אותו אדם כדי להביא לפגיעה בביטחון המדינה ובתושביה. ויכוחים אידיאולוגיים, מרים ככל שיהיו, מקומם במרחב הציבורי הישראלי ובפרלמנט שלו - ולא בוועדת הבחירות לכנסת. ומי שחושב שהוא יפסול אחרים ויוותר לבד בכנסת עם שותפיו לקבל את ההחלטות, אינו אלא טועה; כי גם בו ובהתבטאויותיו יכול להימצא הפגם, וכל אחד מאיתנו עלול למצוא את עצמו נידון לשלילת הזכות לבחור ולהיבחר.
לא נותר אלא לקוות שהצעות החוק האלו יישארו בגדר "הצהרת חוק" וייעלמו אל תהום הנשייה יחד עם מאות הצעות מהסוג הזה.
הכותב הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן